משמרות כהונה חלק ג שיט

פ"א הלכה א' ויהי בחצי הלילה וכו' כ' הנח"י עיקר רישא דמכילתין היא ברייתא דבסמוך דהגוסס הרי הוא כחי וכו' אלא דהקדי' ד"ז דויהי בחצי הלילה משום דמשם ראיה דהגוסס הרי הוא כחי וכו' כ"י דהכ' כל בכור בכבודו ובעצמו ובשלמ' כי קבריה למשה משו' דאב מטמא לבנו כמ"ש התוס' אלא ע"כ דהכה כל בכור ושווינהו גוססין ולא יצתה נשמתם עד הבקר וש"מ דהגוסס הרי הוא כחי ע"ש ועיין בגמ' בפ"ק דנזיר ד"ד ע"ב גבי שמשון דפריך מנלן דאיטמי למתים אי מדכתיב בלחי החמור הכיתי אלף איש דילמא גרויי גרי בהו ולא נגע בהו וא"כ י"ל גבי מצרים גרויי גרי בהו גם איתא התם דילמ' גוססין שיוינהו וכ' התוס' אע"ג דמוזהר על הגוססין קרוב לגוססין קאמר ע"ש וה"נ י"ל קרוב לגוססין ולא ש"מ דגוסס כחי גם כ' בש"מ שם בשם הרא"ש דדוקא גוסס בי"ש הוא דמוזהר עליו אבל גוסס ביד אדם אינו מוזהר עליו ע"ש וא"כ ליכא שום ראיה ממכת בכורות איברא דדברי הרא"ש תמוהים אצלי דבגמ' שם דמ"ג ע"א פריך אמ"ד מוזהר על הגוסס מדתניא המגוייד והגוסס כחי לענין טומאה ולדברי הרא"ש נוקמא להך ברייתא בגוסס בי"ש וי"ל דא"כ היינו מגוייד ולכך ע"כ בגוסס בי"ש קאמר ועיין בגיטין ד"ע ע"ב ובעיקר ברייתא דילן נר' עיקר כמ"ש הש"י משום פתח דבריך יאיר התחיל בגאול' מצרי'

פירש ממנו אבר וכו' הגמ' בס"פ הע"והר קאמר השתא דאתית להכי בין ר"מ לר"ש בשר ועצם הפורש מאבר מת ופירש"י דלר"מ חד מנייהו טמא וחד טהור ולר"ש תרוויהו מן החי טהורין אבל מן המת לכ"ע טמאין ואין לו' לר"מ שניהם טהורין דא"כ היינו ר"ש ע"ש בתוס' אבל הר"מ בפי' המש' שם פי' דהיינו א"ב דלר"מ במן החי שניהם טהורים ומן המת שניהם טמאי' ור"ש אפי' מן המת עצם ובשר הפורש ממנו טהורין ע"ש והשתא א"ב דר"מ ור"ש מן המת אי טמא או טהור אבל מן החי לכ"ע טהורין ומה שהק' ע"ז הש"י לק"מ

הלכה ח' וכן ח' חי מוכח דבן ט' חי מתאבלין עליו אע"ג דלא שהה ל"י ואתיא כרבנן דפליגי ארשב"ג בשבת דקל"ו וס"ל דסתם ולדות שהוא בן ט' וולד מעליא לכל מילי ובבן ח' חי ל"מ שהה וע"ש כתוס' שהוכיחו דבתרתי פליגי ע"ש אבל כרשב"ג לא אתיא דאי בשהה אפי' בן ח' וולד מעליא הוא ואי לא שהה מאי אירייא בן ח' וליתא למ"ש הש"י בפי' דבריית' גם מ"ש דהגמ' דנדה בעי לאוקומא אפי' כרבנן ע"ש דנר' שנעלם ממנו סוגיא דשבת ודברי התוספות וע"ש במהרש"א ועיין להטור א"הע סי' קנ"ו שדבריו הן הנה דברי התוס' דשבת ותימא על מרן בב"י שכ' א"י מנין לו זה דאפי' בבן ח' לא בעי רשב"ג גמרו ע"ש וכבר ראיתי שכן תמה עליו א"א ז"ל בחי' לשבת שנדפסו בקונט' בני סמיכי ועמ"ש בהגהותי שם ודברי הגי' שהביא הש"י ודאי שבאו בט"ס וצריך להקדים המאוחר והן הנה דברי הריטב"א בחי':

הלכה יו"ד הניח לו להניח תפלין להך אוקמתא דר"פ המוציא תפילין דר"ג סבר שבת זמן תפילין א"ש די"ל דס"ל גם לילה זמן תפילין והו"ל מ"ע שלא הז"ג גם ניחא מה שהק' בירושלמי מ"ש סוכה מתפילין ע"ש אבל לחד אוקמתא דס"ל לר"ג שבת לאו זמן תפילין צ"ל כמ"ש הש"י ע"ש ועיין בסוגיא דגמ' ך שם בפ' המוציא תפילין ע"ש: פ"ב הלכה ה' ולא היו מתאבלין אלא אוננין וכו' עמ"ש הש"י ע"ד הר"ן ז"ל ונ"ל דהר"ן הוק' לו אמאי ימותו הול"ל ירעו וכההיא דהפריש קרבן והמיר וכמו שהק' התוס' ולזה כ' הק' ז"ל דש"ה דלא חזרו בהם וחמירא מהך דהמיר ומ"מ מייתי רב יוסף ראיה מינה דאי לאו דאמרי' הואיל ונדחו ידחו הו"ל ליקרב הם עצמן ואפי' לא הדור בהו אבל השתא דעצמן לא יקרבו משום דאדחו בקל דח"י אפי' הדמים מטעמא עמא דלא הדור בהו ועפי"ד ניחא מאי דאי' למידק מאי מייתי ר"י ראיה מינה נימא דשאני עיר הנדחת דדחו בידים ואין בידם לחזור וע"ש בצריכותא דגמ' ועפי"ד הר"ן ניחא דגם בע"הנר אי הדור בהו לא ידחו מהדמים ומ"ש הש"י דעפי"ד הרמב"ן ניחא קו' הט"ז ע"ש בלא"ה אפי' לדברי רש"י יש לחלק דהכא ובקובר ברגל המת גופיה לאו בר. אבילות אבל גבי קטן המת גופיה בר אבילות אי אית ליה בנים גדולים ובכה"ג דהדחוי מצד המתאבל שהוא קטן לא אמרי' הואיל ואידחו אידחו

פרק ד' הלכה ב' ס' אחיו וכו' התוס' ביבמות דף ל"ו ע"כ כ' דבלא שהה לרשב"ג הוי כדין מים שאל"ס דמדרבנן הוא דמראוריית' אזלי. בתר רובא והא דתניא במס' שמחות ס' אחיו ס' בנו וכו' היינו ס' בין ט' לא' ס' בן ז' לאחרון דגנאי הוא אם לא יתאבלו שניהם כיון דא' מהם בנו ודאי ע"ש ולפי"ז אשתו בס' גירושין אינו מתאבל ומה שכלל הרא"ש בה' טומאה גם ס' גרושה היינו לענין טומאה דוקא אבל לענין אבילות חלוקי' הן בדינן ועיין להנח"י כאן ועפי"ד התוס' הללו ניחא לי מה שראיתי מקשים עמ"ש הריטב"א דהא דל"ג במילה לשמא יעבירנו משום דדוקא בשופר שהמצוה היא בס' דס' יו"ט הוא דא"כ אכתי קושיא בגמ' דשבת דקל"ה מימהל היכי ממהלינן ול"ג שמא יעבירנו כיון דס' הוא ועפי"ד התוס' ניחא דמדאוריית' וולד מעליא הוא

הלכה ג' אשתו ארוסה וכו' ביבמות דכ"ט תניא וכן היא לא מטמאה לו והראב"ד ה' אבל פ"ב הק' מכאן לס' הרמב"ם דכהנות אין מצוות ליטמאות לקרובים וע"ש ברש"י וק"ק לדעת הר"מ מגמ' דקדושין דל"ד ע"א דפריך וכללא הוא הרי וכו' ואמאי לא פריך גם מזה והרי טומאת קרובים דמ"ע שלא הז"ג ונשים פטורות ובמ"ש ה' לחם יהודה מסוגיא דקי' דל"ה ובמ"ש ע"ד הש"י ע"ש ונ"ל דאחר דגלי ג"ש דפאה פאה לת"ק וקרחה קרחה לאיסי דקאי גם בני אהרן גם אמאי דבתריה כ"ש דקאי גם אטומאת קרובים דלעיל מינה: הלכה ט"ז נטמא בו ר"ט מחייב וכו' משמע דאפירש דלעיל מיניה קאי אבל אם עדיין לא פי' מן הטו' גם ר"ט פוטר אפילו אם שהה וק' מ"ש מדאמרי' בשבועו' די"ז דאם נכנס בשיד' וחבירו פרע המעזיבה דמחיים אם שהה וי"ל דש"ה דנכנס ברשות בשביל קרוביו דמצוה ליטמאות להם והתוס' שם הקשו לרב ביבי דס"ל בפ' הלוקין דאין חייב בשהייה ע"ש ומדברי הר"מ נר' דיש לחלק ביניהם דבפ"י מה' כלאים פ' דחייב על כל שהייה גבי כלאים ובפ"ג מה' אבל כ' דאם נכנס בשידה ואח"כ כ' דאם נטמא והתרו בו כמה פעמים ונכנס ויצא חייב על כ"א ומוכח מדבריו דאם לא יצא ל"מ בשהייה דדוקא בכלאים הוא דמחייב על כל שהייה אבל גבי טומאה ל"מ על כ"א כיון דמחולל ועומד ודוקא בנכנס בשידה לחיוב חדא בשהייה מחייב אבל לחייב על כל שהייה ל"מ כיון דמחולל ועומד וניחא שפיר קו' הפוס' וברייתא הלזו מסייעא ליה להר"מ ז"ל