משמרות כהונה חלק ג שיג

כדעת הרמב"ם ז"ל דאיסור שפחה לבן חורין מדרבנן מאי פריך בגמ' אמתני' דתלין שפחתך אצל עבדי ר אומר אינו אתנן הא אסירה ליה ע"ש ועפי"ה ניחא דכיון דאיסורא מיהא מדרבנן קרי' ביה שפיר אתנן זונה מדאורייתא ופריך שפיר ועמ"ש בעניותי במ"א על ס' מהרשד"ם ובמה שתמהו עליו המפ' עש"ב

פמ"ד רעך ולא של אחרים וכו' פי' דשל גוים מותר אפי' שלא בשעת גמר מלאכה ושרי גם ליתן לתוך כליו וס"ל גזל הגוי אסור לכך אצט' קרא דלמ"ד גזל הגוי שרי לא אצט' קרא וכדאי' בגמ' בפ' הפועלים והסד"ר הק' מדאמרי' בפ' ד"מ דנ"ו כיוצא בו דגזל לפועל ופריך אי שלא בשעת מלאכה גזל מעליא הוא ומאי פריך נימא דרחמנא שריא גבי פועל וכן הק' ה' אהלי יהודה ואין כאן קושיא כלל דבריתא דהתם ס"ל גזל הגוי שרי כדקתני בגזל ישראל בגוי שרי והגמרא דפריך היינו גזל פי' דכבר תני ליה לגזל וכדפירש"י בהדיא ומ"ש הסד"ר דתנ' דספרין לית ליה מי איכא מידי וכו' אמת הוא וכ"מ לעיל פ' ראה פכ"ד ועמ"ש שם

פמ"ו מלמד שנקנית בכסף עיין במה שפלפל כאן ה' זרע אברהם ולפמ"ש מהרש"א שם בקדושין דף ד' ע"ב בתוס' בד"ה כתב וכו' נפל יסוד בנינו ארצ': ומה אמה העבריה עיין מה שהק' ה' אהלי יהודה על הריטב"א בקדושין דף י"ד ע"ב מברייתא זו ע"ש ולפמ"ש התוס' שם דמאן דיליף שכיר שכיר גם עבריה ילפי' בשכיר שכיר ע"ש ניחא וגם לס"ד דגמ' שם ידע לה שפיר דאיכא מאן דיליף שכיר שכיר ולא ק"ל מנ"ל אלא אמאן רלא יליף שכיר שכיר:

פמ"ז הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו של זה כ"ה בגמ' ר"פ המגרש עמ"ש ה' אהלי יהודה בשם מהר"מ סוזין ז"ל וי"ל דבפ' המגרש פריך אר"ט דס"ל האי סברא דנמצא זה עוקר ואסיק בקושיא וממילא אידחיא ס' ר"ט לגמרי ואיכא למי' דקושטא הוא דמצוה איכא אבל מירוש' מייתי שפיר כיון דסברא הוא באמת לו' הכי ומ"ש ה' אהלי יהודה דדייקי מדקתני מותר ע"ש תימה דהתם בירוש' באשת בן אחיו קאי דליכא מצוה אלא בבת אחיו

פמ"ח פרט למחזיר גרושתו. לכאורה לב"ש בסוף גיטין דלא יגרש אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר למ"ל חדשה וי"ל דאצט' למחזיר גרושתו מן האירוסין דמן האירוסין יכול לגרש אפי' בלא ערות דבר לב"ש כמ"ש מהרשד"ם. אך אמנם ראיתי להסד"ר כאן שנסתפק במחזיר גרושתו מן האירוסין אי מקריא חדשה וה' אהלי יהודה הוכיח דמקריא חדש' ע"ש ועמ"ש לעיל בפ' שופטים פי' נ"ג ע"ש

ת"ו ש"ל ב"ע