משמרות כהונה חלק ג שיב

הוא דאזיל מ"מ לא היו ממנין אותו אלא ע"כ דהוראת שעה יהא דאזל לבעותי עלמ' וצדק מהרש"א ז"ל בדבריו

פיסקא מ"ה דיני ממונות מנין ת"ל לכל עון עיין בכתובות דפ"ה מייתי הגמ' דרשא דכל עון דלעון הוא דלא קם אבל קם לשביעה להוכיח דע"א מחייבו שבועה ומייתי עוד מדאמר מר כ"מ וכו' וכ' מהר"מ שיף ז"ל משום דאי לאו דאמר מר וכו' הו"א דדוקא בעדות אשה ואיסור דביה איירי קרא ע"ש ולא ראה ברייתא דספרין דבהאי קרא גופיה דיני ממונות כתיבה

פיסקא נ"ג פרט למחזיר גרושתו פי' הז"א דהיינו משנשא' ע"ש וא"צ רי"ל דאתיא כב"ש דאית להו בסוף גיטין לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר וא"כ אינו יכול להחזירה דקי"ל המוציא את אשתו משום ש"ר לא יחזיר והו"ל לקוחין באיסור דומיא דאלמנה לכ"ג ובגמ' בסוטה דריש חדשה פרט למחזיר גרושתו ולב"ש י"ל דאיירי בעבר וגירשה בלא ערות דבר ואע"ג דאי להיתרה לא כתיב קרא כמ"ש ביבמות דע"ח כבר כתבו התוס' שם דריבוייא כתיב קרא ודוקא קרא כוליה הוא דלא כתיב קרא דהיתרה ודאי לאיסורא אפי' כוליה קרא כתיב ועיין בירושלמי שהביאו התוס' בסוף גיטין וע"ל בפ' תצא פרשת מ"ח מ"ש שם

פרשת תצא

פ"ז יכיר יכירנו וכו' וחכ"א אינן נאמנים. רשב"ם בבתרא דקכ"ז כ' דל"פ אלא במוחזקים וה"ט דלא פריך לר"י למ"ל קרא מגו דאי בעי יהיב מתנה כדפריך לרבנן משום דהוי מגו במקום חזקה ע"ש אבל מפירש"י בקדושין דע"ח שכ' דרבנן לא פליגי אלא אפסול' משמע דלרבנן אפי' באינן מוחזקים ופליגי ר"י ורבנן באינן מוחזקים וכן הבין התוס' די"ד שם ותמה עליו טובא ע"ש. ולשי' זו ק' אמאי לא פריך קרא למ"ל מגו דאי בעי יהיב וכו' גם לר"י כיון דר"י באין מוחז' ואין לו' דקרא לר"י לפסולא אתא דפשטיה דקרא לענין בכור' גם ר"י גופיה קאמר הכי כדקתני מכאן אמר ר"י וכו' ועפירש"י שם במתני' בדברי חכמים ע"ש ויש מי שתי' דלר"י לא ק"ל דאיכא למי' בנכסים שנפלו לאחר מכאן וס"ל דאין אדם מקנה דשלב"ל ולא ק"ל אלא לרבנן דר"י דהוא ר"מ וכדכ' רשב"ם שם בבתרא וסמיך הגמ' אקושי' ולר"מ דאמר וכו' ועיין להרמ"ה בחי' שם בבתרא ועיין למהרשד"ם חח"מ סי' קס"ט והיותר נ"ל דגם רש"י ס"ל דל"פ אלא במוחזקין ומשום דר"י מפיק מקרא לבכורה ומשמע אפי' מוחזקין דומיא דבן גרושה ולזה אמ"ל רבנן דאין נאמן דקרא לפסולה לא אתא כיון דמוחזקין ולבכורה כה"ג דפסולא דמוחזקין לא אתא ואה"נ דקרא לבכורה ואין מוחזקין כדקאמר בתר הכי בצריך הכירה ע"ש ברש"י ז"ל אלא כלפי דאמר ר"י קרא לבכורה ומוחזקין דומיא דבן גרושה קאמרי רבנן דקרא לא אתא לפסולא כיון דמוחזקין ובמאי דפריך הגמ' מגו דאי בעי יהיב ליה מתנה ק"ל נימא דקרא אתא היכא דהו"ל מלוה ע"פ אצל אחרים דאין לה שים קנייה אלא במעמר שלשתן ומדרבנן הוא ואנן אקרא קאי והנה המרדכי כ' בפ' מי שמת פלוגת' דרבוות' אי הקנה לו קרקע ומטבע בחליפין מי אמרי' מגו דמהני לקרקע מהני למטבע אף דקי"ל אין מטבע נקנה בחליפי' ומדמי לה לקני את וחמור ע"ש ואח"כ כ' דגם אם מקנה דבר שבא לעולם ודשלב"ל קני לס' זו ע"ש וא"כ ה"נ דכוותה אף במלוה ע"פ יכול להקנות לו עמו דבר המצוי לו דיש בו קנין דקרא לא איירי בגבר ערטילאי וכה"ג אמרי' בפ' הזהב אתנה ע"ש אלא דדברי המרדכי תמוהים אצלי מסוגיין דבתרא דמאי משני בנכסים שנפלו לאחר מכאן ובנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס הא איתנהו בתורת קניה עם דבר המצוי. לו דמהני ביה קניה

פי"ט איש ואשה למה נאמר וכו' פי' הז"ר למ"ל קראי דאם אמת היה הדבר לומר דבסקילה הא מקראי דארוסה שמעי' לה כיון דהזנות היה בבית אביה ע"ש והם דברים תמוהים דאי לאו קראי דאם אמת וכו' הו"א כיון דאשתני דינא דאילו זינתה השתא בחנק אשתני קטלא אע"ג דהזנות היה בבית אביה וכדאי' בכתובות דמ"ה ע"א ע"ש

פ"ך ללמדך על היבמה וכו' עיין להתוספות בפ' ר' מיתות דנ"ו רע"א ועיין בחי' שם

פכ"ב ולא את הקטן וכו' צ"ל דאיירי בנפלה לקטן יבמה מן האירוסין דמדאורייתא קנוייה לו כשבא עליה וקמ"ל דלא מחייב אע"ג דאשתו היא דאל"כ למ"ל קרא הא אין אישות לקטן

פכ"ה לרבות הבאים אחריהם פי' לרבות העובר אם היא מעוברת דהורגין אותה עם העובר ואין ממתינין לה עד שתלד וקרי ליה לעובר בא אחריו שהוא הבא אחריו של אדם וממלא מקומו וכן הוא בפסיקתא גם שניהם לרבות המעוברת עיין שם ועיין במפרשים

פכ"ו ע"פי התראה והיינו אם חבירה היא או ר"ל תכ"ד של התראה דאל"כ הא לא ניתנה התרא' אלא להבחין בין שוגג וכו' וכ"כ התוס' בסנהדרין ד"מ סע"ב ע"ש. חקר ה' אהלי יהודה ביון דבעינן שיתיר עצמו למיתה אמאי תלתה התורה בעיר ע"ד אשר לא צעקה והא התירה עצמה למיתה וכן בשדה אי התירה עצמה למיתה אפי' צעקה חייבת ואי לא התירה עצמה אפי' לא צעקה פטורה ע"ש ונר' דמשדה ל"ק דאצט' קרא לצעקה לפטור אותה מכל עונשין אפילו ממכות וקרבן וכדדריש בריש פי' שאח"ז עיין להסר"ר שם ולעול' בלא התירה עצמה למיתה איירי אבל מעיר קשיא ולמ"ד א"צ התראה איכא לאוקומא בחבורה וא"צ שתתיר עצמ' למיתה ובעלמא צריך לחד תי' דהתוס' בסנהדרין דמ"א ע"א ע"ש אבל לדידן דקי"ל חבר צריך התראה קשיא קרא דעיר ואפשר דאיירי שאמר הבועל אנו יודעין כן וע"מ כן אנו עושין והיא שותקת דכי לא צעקה שתיקה כהודאה וכי צעקה הוכיח סופה על תחילתה דאנוסה היא ואין בדבריו כלום לחייבה כנ"ל

פט"ל שאר עריות מנין ת"ל אתנן וכו' בגמ' בפ' כל האסורין פליגי אביי ורבא בנכרי' אי אית ביה משום זונה והק' התוס' הא ב"ד של שם הוא שגזרו ותי' כמ"ד משום נשג"א אבל למ"ד משום נשג"ז זונה דנכרית דרבנן והר"מ פ' משום נשג"ז ופ' באתנן זונה אפי' זונה נכרית והמה תרתי דסתרן לפ"ד התוס' וכבר עמד בזה הסד"ר ותי' דאיסור חתנות איכא עיין שם. ואפשר לו' עוד דאפילו דזונה דנכרית דרבנן קרי' ביה שפיר אתנן זונה מדאורייתא כמ"ש המש"ל בה' תרומות בתרומה טמאה בטומאה דרבנן דקרי' ביה מחוללת ועומדת מדאורייתא וכה"ג איכא טובא ובמ"א כתבתי בזה ובהכי ניחא לי מה שהק' מהריט"א ז"ל לס' מהרשד"ם