משמרות כהונה חלק ג שיא

אפילו לר"י הביטול הוא בזמן ההיתר דאחר זמן איסורו ל"מ ביטול וע"כ ה"ט כיון דבתוך זמן האיסור הוי אינו שלו מעיקרא נמי מועיל הביטול ע"ש וליתא דלר"י כיון דמשעה שאסור באכילה אסור בהנאה וליכא זמן דאסור באכילה ומותר בהנא' ליכא למיחש למידי דבשעת האיסו' אינו שלו והביטול מהני למפרע אבל לר"ש נהי דלתוך הפסח מהני הביטול דקודם מ"מ משש עד הלילה הוי שלו ומצוה לבערו ול"מ ליה תו הביטול בלב דקודם לכן לאותן השעות ומ"ש עוד ה' אהלי יהודה דהיקשא אצט' לדברים הבאים לידי חימוץ כבר העיר בזה מהרש"א ז"ל בדל"ה ע"א ע"ש וכבר כתבתי בזה במ"א דהיקש' דר"ש הוא מעליו ותרי היקשי הם ומה שדחה לזה ליתא

פיסקא ס"ה מועד צאתך אתה שורף רש"י ז"ל בחומש כ' זמן שריפה וכ' הרא"ם ז"ל דלא פ' דשורף ממש משום דאינו חובה לשרוף כמו שחי' הפסח ואכילתו דלא נמנית גבי פסח אלא שחיטתו ואכילתו ע"ש ונ"ל דכונתו דאף דמ"ע היא מצוה בעלמא הוא דאיכא כמו שאר מ"ע ולאו חובה כמו שחי' דהיא חובה דאיכא כרת בביטולה וכן אכילת חובה שלו יבא לידי נותר אבל שריפתו אינה חובה אלא מצוה וכה"ג אמרינן בפ' כל הבשר דק"ז מים האחרונים חובה ומים ראשונים מצוה ועיין בחי' בחולין דק"ל ע"ב ע"ש ואין לו' דבפסח הוי אף שריפתו חובה מדסמכינהו להני ג' זמנים משמע דכי הדדי נינהו שהרי לא נמנו גבי פסח אלא שחיטה ואכילה מוכח דשריפתו הוי כמי שאר מ"ע דמצוה איכא חובה ליכא וכל עצמו של רש"י ז"ל לא בא אלא לרמוז דהני ג' זמנים לא דמו להדדי כנ"ל כונתו והז"א והרב אהלי יהודה חשבו להרא"ם זכרונו לברכה טועה בדבר משנה

הרב טורי אבן בסוף הספרי תמה לפירוש ריב"א בפסחים דף ד' דלמ"ד הבערה ללאו יצתה לא אסירה ביו"ט אמאי לא מוקי הגמ' בברכות שם פלוגת' דהני תנאי בהכי דר"א סבר ללאו יצתה ולהכי קאמר מועד צאתך אתה שורף דשורפין ביו"ט ור"י ס"ל הבער' לחלק ואסורה ביו"ט ע"ש ועיין בפסחים דמ"ו במתני' דכיצד מפרישין חלה דמבואר. דר"א ס"ל אין שורפין ביו"ט ואפשר דמדרבנן הוא וכבר עמדתי ע"ז במ"א עיין בחי' במס' פסחים ע"ש

פיסקא ס"ח חג הסוכות תעשה לך ז' ימים להדיוט מנין אף לגבוה וכו' נרא' דה"ק מדכתיב לך ז' ימים משמע דוקא להדיוט ז' ימים אבל לגבוה לענין חגיגה ליכא אלא יום א' ומנין שאף לגבוה איכא קרבן חגיגה ז' ימים ת"ל חג הסוכות ז' ימים לה' ומה ת"ל: לך לומר כשאתה עושה וכו' מעלה אני עליך וכו' ומאי דנ"ל מקרא דלגבוה נמי ז' ימים לאו דכל ז' איכא חגיגה אלא לענין אם לא הביא ביום א' יש לה תשלומין כל ז' ולקמן ברפ"ט גרסי' שבע' ימים תחוג לה' וכו' ולהלן הוא אומר חג הסוכות ז' ימים לה' מה ת"ל ז"י לה' מלמד שכל הרגל תשלומין לא' ור"ל דאי לא כתיב אלא שבעת ימים תחוג לה' הו"א לאו לענין קרבן אלא ה"ק שתעשה חג ז' ימים לשם ה' לקיים מצות ה' אלא דא"כ קרא דחג הסוכות ז' ימים לה' יתירה דכבר שמעי' אלא דאתא לאשמועי' קרבן חגיגה יש לה תשלומין כל ז' וקרא דלך לומ' מעלה אני עליך וכו' כנ"ל ועיין להסד"ר בפירוש זו ובפירוש ע' ועיין בחגיגה ד' ט' דנ"ל דיש לה תשלומין כל ז' מקרא דוחגותם אותו חג לה': פרשת שופטים

פיסקא א' והלא כבר נאמר לא תטה משפט הק' הרא"ם ז"ל דנימא דאתא לעבור עליו בעשה ול"ת וכ' הז"א דלק"מ דכל דאיכא למדרש דרשי' ולא מוקמי' בלאוי יתירי וה"ה בעשה יתירא אחר דאיכא לאו ע"ש ועיין להתוס' במכות די"ח בד"ה איסור' בעלמא ובמהרש"א ז"ל שם ע"ש

פיסקא ד' נולד במומו מנין ת"ל כ"ד רע יש לעמוד בזה כיון דאפי' להקרבה הוה מכשרינן בנולד במומו אי לאו קרא דכ"ד רע א"כ בפיסו' המוקדשין שנפדו שקדם מומן להקדישן דקי"ל מותרין בגיזה ועבודה וכיוצא כדתנן בבכורות דף ט"ו ובר"פ הזרוע נימא דבנולד במומו אסור דעדיף טפי והא לא אישתמי' בשו' דוכת' למי' הכי ועיין בחי' ד"ה ע"ב

רובע ונרבע מנין הר"מ בפ"ב מה' א"מ כ' יראה לי דאין לוקין עליהן וכ' הסד"ר דס"ל כיון דדרשי' כמה דרשות מכל תועבה הו"ל לאו שבכללות וכן כ"ד רע ע"ש ותימה דבחולה ומזוהם דנ"ל מכ"ד רע כ' הר"מ בפ"א מה' א"מ דלוקין ע"ש

פיסקא ה' מה שעריך האמור כאן שער שנמצא בו וכו' כ' הסד"ר דאתיא אפי' כמ"ד בפ' התודה דפ"א אין דנין אפשר משא"א דבג"ש מודה ואף למ"ש הי"ש דהא פלוגתא דרש"י והתוס' מ"מ היכא דלא אתיא ג"ש אלא להך מילתא דנין לכ"ע ע"ש ונראה עיקר דלפירש"י והתוס' דדברי התוס' שכ' דמאי דמשני היקשא הוא היינו לר"א אבל ר"עק פליג מוכרחים מדפריך ור"עק פסח מנ"ל דאי איתא דר"עק מודה מאי פריך ומ"ש הי"ש דפריך לס"ד ע"ש לא משמע כן מדברי רש"י בקושי' הגמ' ור"עק פסח מנ"ל ודברי רש"י בפ' בנות כותים שכ' דבהיקש אפי' ר"עק מודה היינו היקש דלא אתי אלא להך מילתא כההיא דפ' בנות כותים כמ"ש התוס' בפ' התודה ומ"ש רש"י בהתורה בקושית הגמ' מפריך וכו' ר"עק וכו' כונתו ר"א אמאי לא חש דר"עק יפרוך ליה הכי אבל ר"עק גופיה קושטא הוא דפריך אפי' בהיקש כנ"ל: לפי שנאמר וכו' יכול אף המדיחין וכו' נראה דמ"ל דקרא במדיח כתיב דמאי דכתיב לעבור בריתו הינו מדיח ומן וילך ויעבוד הוא דמיירי בעובד וכ"מ מדקאמר בתר הכי אין לי אלא זה עובד מנין וכו' והשת' דמאי מיירי אי מדיח דיחיד כבר כתיב דין דמסית ואי מסית דרבים כבר נ"ל מהדח' הדחה וע"כ במדיח דרבי' ובהדיחה יחיד או נשים דהו"א בהדיחוה יחיד או נשים פטורין או בסייף כמו נידחין דרבים ולכך אצט' והיינו דקאמר לפי שנאמר וכו' לפי שנאמר וכו' תרי זמני דהוא טעי' דבסיוף או דפטורין ת"ל והוצאת את האיש וכו' ועיין במפרשים

פיסקא י"ד אין ממנין פרנס על הצבור אשר לא אחיך מהרש"א ז"ל בספר משחא דרבותא סי' ז' הק' איך מינה דוד את אתי הגתי ותי' דהוראת שעה היתה וה' אהלי יהודה כ' עליו והוא פלא דבקדושין דע"ו פריך הגמ' והא איכא אתי הגתי ומשני לבעותי הוא דאזל ע"ש והפלאה זו איני יודע מה היא דהתם פריך אסא דאמרי' דכל שופטי' דבית דור מן המיוחסין ואהא פריך והא איכא אתי הבתי ע"ש ומדלא פריך אההיא מימר' דאין מעמידין פדנס אלא מן המיוחסין דמייתי לה שם לעיל וגם תי' הגמ' לא יתכן דאף דלבעותי