משמרות כהונה חלק ג שי

אי טעמיה דשמואל לאו משום דבעי קרא כדכתיב מ"מ ק' מברייתא דקתני נקטעה חייב ועיין לה' אהלי יהודה

פיסקא ל"ז יצאו אנשים ולא נשים בגמ' דריש הן ולא שלוחן ע"ש ונר' דאיירי בשליח שוגג דליכא מילתא דאין שליח לדבר עבירה ולכך ס"ד לתת לה דין עיר הנדחת דשלוחו כמותו ואיירי דעשו שליח לנשים דמחמ' הנשים לא הוי עיר הנדחת וה"א כיון דשלוחי דאנשים נינהו שלוחן כמותן כיון דשוגגין הן כמ"ש התוס' בפ' האיש מקדש דמ"א ע"ב בשם ר"י דהיכ' דהשליח שוגג יש שליח לד"ע ע"ש והר"מ ז"ל השמיט דרשא זו דהן ולא שלוחן נר' דס"ל דדרשא זו אתיא אליבא דשמאי דס"ל יש שליח לד"ע וכ"כ הפר"ח בה' ע"א ע"ש ומכאן יש להוכיח דהר"מ ס"ל דאף דהשליח שוגג אין שלד"ע דלא כתוס' דאי איתא הא נ"מ לדידן היכא דהשליח שוגג והוי כמו לשמאי בעלמ' ואמאי השמיטה אלא ודאי דס"ל דבכל אופן אין שלד"ע. א"ה עמ"ש מו"ה ה"י ה"ה בנימוקיו לת"כ ריש פ' קדושים

פיסקא מ"ה מנין שאר מטבעות וכו' ודין הוא הקדש וכו' ת"ל וצרת הכסף וכו' בקדושין די"א פריך הגמ' למ"ד כסף הנאמר בתורה סתם תם אינו אלא כסף צורי והרי מעשר דכתיב כסף ותנן הפורט וכו' אלמא דאפי' פרוטות נחושת ומשני ש"ה דכתיב כסף הכסף ופריך והרי הקדש ומשני ש"ה דיליף כסף כסף ממעשר ועיין במס' בכורות שינוי בשינויי הגמ' ע"ש ומ"מ שמעי' דבהקדש אפי' שאר מטבעות ילפי' ממעשר ובספרין קאמר דמעשר יליף מהקדש וכבר עמד ע"ז הז"א ולא העלה ארוכה בזה ע"ש ועיין בגמ' שם למסקנא דכסף קצוב הוא דהוי כסף צורי אבל כסף סתם אפי' שאר מטבעות א"צ ללמוד זה מזה ע"ש. ונ"ל דלק"מ דהנה כ' התוס' בריש קדושין דבקדשים שוה כסף ככסף מכלל ופרט וכלל ומתמהו טובא בשאר דברים שוה כסף ככסף מנ"ל ע"ש ובזה הוא דאיירי תנא דספרין וה"ק שאר מטבעות מנין ר"ל פשיטא דמטלטלין לא מהני גבי מעשר אף דשו"פ הוא משום דכתי' וצרת הכסף דבר הנצרר אלא מנ"ל שאר מטבעות דהיינו אסימון דנקרא נמי מטבע לפיר"ת ואף לפירש"י מ"מ עומד להטבע והיינו מנ"ל דבשוויו דמעשר מהני דס"ד דיש לדרוש וצרת מל' צורה כר"עק ולזה יליף מהקדש דשו"כ ככסף ופריך שאני הקדש דאפי' מטלטלי אבל מעשר במטלטלין פשיטא דליכא דכתיב וצרת וקאמר ת"ל וצרת דבר הנצרר ואפי' שאין בו צורה כדברי ר"יש אבל ר"עק דממעט אסימון ל"ל שו"ב ככסף במעשר. והגמ' שם איירי בע"א דבעי' כסף צורי או שוויו אפילו פרוטות אבל כשכל המעשר מתחלל על פחות מכסף צורי לא מהני ומשני ש"ה דכתיב הכסף ריבה אפי' פחות מכסף צורי ובשוויו דמעשר והקדש יליף ממעשר לע"ז וא"כ מעשר יליף מהקדש לענין דמהני שו"כ ככסף ובשוויו והקדש יליף ממעשר דאפי' פחות מכסף צורי סגי ואפי' אינו שווי צורי ולמסקנא דהתם לא יליף הקדש ממעשר כלל ובמאי דפריך הגמ' ממתני' דהפורט סלע ממעות מעשר עיין במהרש"א ז"ל שם בקידושין ולהרשב"א ז"ל בחי' ע"ש: פיסקא ן' ליתן עליו ל"ת כ' החינוך דאין לוקין על לאו זה משום שאין בו מעש' וכ' הסד"ר דאזיל לטעמיה שכ' בפ' קדושים סי' שמ"ח דכל ל"ת אף דאית ביה מעשה כיון דפעמים לית ביה מעשה אין לוקין עליו ע"ש והוא ע"ד מ"ש התוס' בספ"ק דעירובין גבי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ע"ש. איברא דק"ל ממאי דאמרי' במציעא דפ"ט ע"ב בחסמה בקול דר"ל ס"ל דאינו לוקה כיון דלית ביה מעשה דס"ל עקימת שפתיו לא הוי מעשה ונ"ל דס"ל דעיקר קרא דחסימה כי כתיב בעיקר מעשה כתיב כמ"ש התוס' שם בס' ר"ל לחד תי' ע"ש ובכה"ג מודה החינוך וע"כ לא כתב דאם פעמים לית ביה מעשה אפי' בע"י מעשה אינו לוקה אלא אי הכתוב כולל שניהם והסד"ר כ' דדברי ס"ה בפי"ג מה' שכירות להפך מדברי החינוך ע"ש ועל פי זה יבא לכלל ישוב

פיסקא נ"א את הנכרי תגוש זו מצו' עשה הר"מ ז"ל סובר דהיינו דמצות עשה ליגוש הנכרי אבל הרמב"ן ז"ל חלק וסובר דמ"ע דקתני לאו הבא מכלל עשה ולישראל קאי ועיין בכל זה בה' סד"ר וה' אהלי יהודה הביא מהפסיקתא דקתני בהדיא לאו הבא מכלל עשה והוא הפך פי' הרמב"ם ז"ל ע"ש. ואפי' דתרוייהו דרשי' מ"ע לנכרי ולאו הבא מכלל עשה לישראל ובפ"ה מה' מלוה כ' הר"מ גבי ריבית את הנכרי תשיך זו מ"ע והוא מהספרי ג"כ והראב"ד השיג דלאו הבא מכלל עשה לישראל הוא דאיכא וע"ש במרן הכ"מ במ"ש משם הר"ן

פיסקא נ"ו מנין לרבות כל הקדשים ואף על גב דאפי' פיסולי המוקדשין אסורין בגיז' ועבודה מדכתיב תזבח ולא גיזה מ"מ לא לקי אלא משו' דאמרי' אהדריה לאיסורה קמא כמ"ש התוס' בבכורות דט"ו ולכך אצט"ל למילף שאר קדשים מקרא כי היכי דלילקי עלייהו והסד"ר כ' דאי לאו האי ילפותא לא הוה ידעי' מאי דרשי' מתזבח ולא ידעי' דאתא לדרשא דתזבח ולא גיזה אלא אחר דקי"ל מקרא דקדשים תמימים אסורין בגיזה ע"ש וכן ראיתי להתוס' במעילה די"ג בר"ה אתיא וכו' שכ' דמאי דאצט' ולא תגוז ולא ילפי' מתזבח משום דלא ידעי' ע"ש. ומשמע דמפסולי המוקדשים ידעי' גם בכור והוק"ל בקרא דלא תגוז גופיה למ"ל היפך מה שנר' מדברי הסדר ומ"מ דברי התוספות תמוהים דהא אצט' לא תגוז למלקות וכבר עמר ע"ז המש"ל ומה שנ"ל בישוב דבריה' דהנה בסוף פיסקא שאח"ז תניא שור בגיזה וצאן בעבודה מק"ו והדר מייתי מקרא דולא תגוז וב' הז"א משום דאין מזהירין מן הדין ולכך אצט' קרא ע"ש והנה ה"ה בפ"ב. מה' מ"א כ' היכא דאיכא איסור עשה מזהירין ע"ש וא"כ הכא איכא איסור עשה דתזבח ולא גיזה ועבודה ולמ"ל קרא הא מק"ו אתיא וע"כ לו' כמ"ש התוס' דלא ידעינן וכו' וזהו מ"ש אמאי אצט' ולא תגוז ר"ל הדרשא דוי"ו מוסיף עע"א ועוד נראה דודאי אי לאו קרא דוי"ו מוסיף הוה דרשי' בבקרך ובצאנך ליתן את האמור של זה בזה ולא דרשי' ליה לרבות כל הקדשים כדדרשי' לעיל וכן איתא בפסיקתא דבקרך וצאנך ליתן את האמור של זה בזה ואתיא כמ"ד דלא דריש וי"ו אבל ברייתא דספרין דריש וי"ו דולא תגוז ליתן האמור של זה בזה ואייתר בקרך וצאנך לשאר כל הקדשים וא"ש בדקדוק דברי התוס' במעילה שכ' אמאי אצט' ולא תגוז ואסר כל הקדשים בגיזה וכו' דלכאורה שפת יתר ועפי"ד א"ש דאמאי אצט' וי"ו לגילוי על ובקרך לאסור שאר קדשים

פיסקא ס"ב כל שישנו בקום אכול מצה וכולי ס' שאגת אריה הביא ראיה דהלכה כר"י מסתמא דמתני' בס"פ אלו עוברין דההולך לשחוט את פסחו דקתני מבטלו בלבו ולר"ש כיון דשרי בהנאה לא מהני ביטול בלב ע"ש וה' אהלי יהודה דחה דהא