משמרות כהונה חלק ג שט

בעלמא הוא ולכך ליכא אלא איסורא אפי' לר"ז לר"י ולעשות שליחותן נמי נראה דס"ל דליבא אלא איסורא דדוקא אם ישראל העלה אותם בחוץ מדעתו הוא דחייב אבל אם עשה בשליחות העכו"ם הוי כאלו הגוי בעצמו עושה כן ואתו חייב כרת אלא דיש לעמוד בזה דהא קי"ל דאין שליחות לגוי

פיסקא י"ט יחדיו יאכלנו מגיד הכתוב וכו' ואי לאו יחדיו הו"א הטמא והטהור היינו או הטהור ואתיא כמ"ד ר"פ אוא"ב וי"ו לחלק עד שפרט יחדיו אבל למ"ד וי"ו להוסיף יחדיו אתיא לשום דרשא ע"ש בתוס' ודרשא, דהכא דרשי' שפיר מטמא והטהור לחודא ורש"י בחומש ב' דרשא דספרין על פ' דהטמא והטהור ע"ש והיינו כמ"ד וי"ו להוסיף וכזה ל"ק מה שהק' הרא"ם ז"ל ע"ש

פיסקא ך' רש"א לא בא הכתוב וכו' משמע דר"ש לית ליה דלוקה על טבל של מ"ע דמנ"ל כיון דמוקי קרא לחילוק מחיצות וק' דא"כ בגמרא בפ' ב"ש דקתני מתני' ב"י בטבל ופריך בגמ' פשיטא נוקמא בטבל הטבול למ"ע ומני ר"י היא ולאפוקי מר"ש גם בגמ' שם מייתי ברייתא דא"י בטבל של מ"ע ומוקי לה כר"ש דס"ל אין אחע"א ע"ש ולכן נר' דאית ליה איסורא משום דרשא

בכור שאסור לזרים וכו' תמה הז"א דאכתי לא קי"ל דבכור אסור לזרים דהא קאמר הא לא בא הכתוב לא לבכור דאסור לזרים ע"ש ואין מקום לתמיהתו דודאי בלאו האי קרא ילפינן דבבור אסור לזרים בעשה מקרא דובשרם יהיה לך כחזה התנופה דלכ"ע בתם מיהא משתעי וכדאי' בגמ' בבכורות דל"ג ול"פ תנאי התם אלא בבע"מ ע"ש ומאי דקאמר הא לא בא הכתוב היינו לענין מלקות ומהתימה עליו דבסמוך ונראה הביא האי דרשא בשם רש"י ז"ל

פיסקא כ"ג יכול יהיו חייבין כחזה ושוק וכו' ה' הלכות יו"ט דק"ל תמה דלמ"ל קרא הא בעי תנופה והיכי ליעביד בתנופה כדפריך בגמרא ד"פ הזרוע ובשלמא בברייתא דלעיל דאיירי בפיס"המ י"ל דלא הוו חולין בעזרה אבל ברייתא זו דאיירי בחולין ק' ע"ש שהאריך בזה דבגמ' בעי למי' בק"ו משלמים וע"כ כי ילפת משלמים אפי' לתנופה ילפי' דאי לא ילפי' לחזה ושוק דניתנין לכהן ולא לענין תנופה נמי א"כ איכא למפרך מה לשלמים שכן יש בהם תנופה תאמר בחולין דכה"ג פריך בקדושין דנ"ז מה לשחוטי חוץ שכן בכרת ע"ש ולהכי פריך כיון דע"כ ילפת גם לתנופה היכי ליעביד אבל תנה דספרין לאו בק"ו מייתי לה אלא מהיקישה דקאמר לעיל ואם כן ה"ק יהיו חולין כחזה ושוק ולא לעביד תנופה כיון דלא אפשר ומוקמי' היקשא לענין דניתנין לכהן לבד וגמ' שם ל"ל האי היקשא

פיסקא כ"ד יפ"ת וכו' יוכיחו וכו' אף אתה אל תתמה על אלו וכו' מבואר מכאן דמצות שנאמרו לב"ן ולא נשנו בסיני לב"ן נאמרו ולא לישראל כמו יפ"ת ודלא כהגמרא בסנהדרין רנ"ט ע"ש וצ"ל לתנא דספרין מי איכא מידי וכו' וזו תניא כוותיה דר"ל דל"ל מי איכא מידי כמ"ש התוס' דל"ג ובהכי מקום יש ליישב מה שהק' מהרש"א ז"ל בריש חגיגה אמ"ש התוס' שם דפרו ורבו אף לכנען נאמר ע"ש וכ"ז לתנא דספרין דאית ליה יפ"ת תוכיח אבל הגמרא בסנהדרין קאמר יפ"ת שאני דלאו בני כבוש ולדידיה מאי דכתיב לישראל לא תאכל הנפש לאמ"ה כי היכי דליהוי נאמרה ונשנית ויהיו ב"נ מוזהרין עליו לשי' הגמרא דסנהדרין דכל שנאמרה ולא נשנית לישראל נאמרה ולא לב"נ ואין מקום לקו' הסד"ר ע"ש

ר"א אומר ומה פסח וכו' הא דלא יליף מנבילה דבעי למילף גם לאיסור הנאה ור"ג דיליף מנבילה י"ל דס"ל כר"ש בפ' כ"ה דס"ל בש"בח מותר בהנאה ועיין להסד"ר: פיסקא כ"ו והקטיר הכהן את הכל לרבו' העצמו' וכו' כ' התוס' בזבחים דמתני' דקתני לא יעלו אתיא כרבנן ורבנן מודו דלא יעלו אם פירשו למטה ול"פ אלא בפירשו למעלה דס"ל דלא ירדו ור' ס"ל ירדו ע"ש אבל רש"י ז"ל שם כ' דמתני' כרבי ולפ"ד רבנן ס"ל דאפילו פירשו למטה יעלו ור' ס"ל ל"מ דלא יעלו אלא אפילו פירשו למעלה ירדו דהא בחולין ד"צ מוקי הגמ' אליבא דר' קרא דאת הכל לרבות ג"ה ולא מוקי ליה לפירשו למעלה דלא ירדו מוכח דלר' אפילו פירשו למעלה ירדו והנה בגמ' שם לל"ב מוקי ר' יוחנן כרבנן דאסור ג"ה לגבוה ולל"ק אתי ר"י כרבי וקי"ל בכוליה תלמודא דר"י ס"ל הלכה כסתם משנה וא"כ לל"ק ע"כ דר"י מוקים למתני' כרבי ומפרש כפירש"י ז"ל ולל"ב מוקי מתני' כרבנן ומפ' כפי' התוס' והשתא אי מתני' אתיא כרבי וכפירש"י ז"ל יכול להיות דר' ל"פ אלא בלא יעלו אבל אם פירשו למעלה יכול להיות דס"ל דלא ירדו וא"כ מוקים לקרא דאת הכל לפירשו למעלה דלא ירדו ובג"ה מודה דחולץ והגמ' שם דקאמר אליבא דר' לרבות ג"ה היינו לל"ב דר"י אתי כרבנן אבל לל"ק אפילו רבי מודה דג"ה אסור לגבוה ובהכי מקים יש בראש ליישב פסקי הר"מ דפ' בג"ה חולץ ופ' פירשו לא יעלו ועיין להסד"ר: פיסקא ל"ג מצוה ביד הניסת וכו' בפ' נגמר הדין דמ"ה אמר שמואל נקטעה יד העדים פטור דבעינן קרא כדכתיב ונסתפק הכנ"הג בלשונות הר"מ בה' ע"א אי האי דינא איתיה גם במסית ע"ש והסד"ר כ' דאין מקום להסתפק בזה דבגמרא שם פריך אלא מעתה עדים גדמין יפסלו ומשני ש"ה דאמר קרא יד העדים שהיתה כבר ופירש"י אבל גדמין לא משתמע דזהו יד שלהם ע"ש וא"כ הכא דכתיב ידך זהו יד שלו אפי' נקטעה ע"ש ולפ"ד בעדים גדמין שם צריך שיד העדים תהיה בי בראשונה גם בזה דהיא יד שלהם ואינו כן דבהדי' כ' הר"מ בפי"ד מה' סנהדרין דאם הערים גדמין א"צ יד העדים בראשונה דהא ל"ל יד אלא כל העם ידם בו בראשונה ע"ש הרי דיד גדמין לא מקרי יד כלל וא"כ ע"כ שינוייא דגמרא הוא דש"ה דלא הקפידה תורה אלא על יד שהיתה להם בשעת העדות תהיה בשעת המיתה אבל אם גדמין בשעת עדות ליכא לקיומי ביה קרא כלל דלאו יד היא וא"כ במסית דלא כתיב אלא ידך הקפידה תורה אף על הגידמין דלאו יד היא והוי כההיא דהתם בס"ד דגמ' דעדים גדמין פסולין ומעתה מ"ש רש"י ז"ל דהיינו יד דידהו היינו דאת"ל דקרא משתעי בגדמין אבל לעולם י"ל דלא משתעי בהו קרא ולא גמרי' מההוא קרא לגדמין כלל לא לפיטור ולא לחיוב והיינו לישנא דכ' רש"י ז"ל אבל גידמין לא משתמע ועיין למהרש"ל ז"ל שכ' שם דמה"א יתירה דריש ע"ש וק' דא"כ מנ"ל להגמרא דשמואל בעי קרא כדכתיב נימא דהכא שאני דגלי רחמנא לעכובא דאי למצוה בעלמא למ"ל ה' דהעדים ואם כן מאי פריך מרוצח עיין שם. ולשי' הר"מ ז"ל בחיבורו שם דרבויא דרוצח הוא לענין דנקטעה חייב כמ"ש מרן בכ"מ פריך שפיר הגמ' דאף