משמרות כהונה חלק ג שז

הב' יוצאה. הנפש וזהו ויקרבו ימי דוד וכו' ע"ש וא"כ החשבון של ימי משה הם מיום יציאת הנשמה וממלא שנותיהן עד יום הנשמה ור' פליג בהא

וידבק בעשו אחי אבל ביום המיתה אין חשש יותר דהיה יודע יעקב שימות עשו באותו יום כמו שצפתה רבקה אע"ה בר"הק למה אשכל וכו' ולכך לא חשיב טעם זה עם הד' דברים דקאמר בתר הכי ויהיו חמשה דבשאר אינשי לא שייך טעם זה כמבואר ועיין בז"ר

שהתוכחה מביאה לידי שלום כלומר והתוכחה מביאה דכן אורחיה דתנא למיתני שי"ן במקום וי"ו כדתנן בריש ביצה שאפר כירה מוכן הוא ומפ' בגמ' ואפר כירה וכו' והשתא הוו ד' שפיר

פ"ג בשביל שאין בי כח להכניסם לארץ וכו' הקושי מבואר דלעיל בפ"ב קאמר הטעם שלא רצה להוכיח' אלא סמוך למי' שלמ' מיעקב ונ"ל דבודאי אם יכול להוכיחם בשעת מעשה צריך להוכיחם להפרישם מאיסור ולא להניח סמוך למיתה אלא דאם לא הוכיחם בשעת מעשה אזי לא זו הדרך להוכיחם אלא סמוך למיתה וכ"כ הז"א לעיל בשם הש"ח לתרץ מאי דק"ל מהוכח תוכיח אפילו מאה פעמים ע"ש וא"כ תרווייהו ב' הטעמים צריכי הטעם דיאמרו שאין בי כח הוא למה שלא הוכיחם בשעת מעשה משום שמא יאמרו וכו' ולטעם זה לחוד הי"ל להוכיחם תכף כשכבש סיחון ועוג ולא להמתין עד סוף השנה אלא משום כיון דעבר שעת מעשה הניח הדבר לסמוך למיתה

פ"ה רב לכם שכר הוא לכם וכו' חד א"מ שם רמז ע"פ מ"ש אין רבי' פחות מתלת מקרא דימים רבים והכא כתי' רב לרמוז לג' טובות שהגיע להם שם תורה זקנים הקמת המשכן

פ"ו עבד מלך מלך הכי איתא בשבועות דמ"ו ופירש"י דפרת קטן שבכולן וכתיב הנהר הגדול נהר פרת והתוספו' בבכורות דף תמהו מסוגיא שם דקאמר כל הנהרות רבים מפרת ופריך והכתיב והנהר הרביעי ומשני הוא פרת דמעיקרא הרי דאדרבה הוא גדול שנמשך ממנו לכל הנהרות ע"ש והסד"ד כ' דפרת בתחי' יוצא מעדן והולך ומתחלק לארבעה וא' מהד' הוא פרת הקטן אבל היוצא מעדן הוא הגדול ע"ש ולפ"ד לא פריך הגמ' מידי מקרא דהנהר הד' פרת ולתרץ הקושי' נר' דפרת קטן בכמות משאר נהרות והא דנמשך ממנו להשאר הוא מחמת שפרה ורבה וא"כ ס"ס לא הי"ל לקרותו גדול כיון דבכמות קטן מכולם

פ"ט להריגה ולחניקה וכו' ואני איני כן וכו' דקדק הז"א דנקט להריגה קודם לחניקה דאתיא כר"ש דחנק חמור מסייף וחשיב מלמטה למעלה וא"ש דסתם ספרי ר"ש אבל בסקילה ושריפה נקט סדריה כרבנן וא"כ התנא תנא סדר משנתו דלא כמאן ע"ש ונ"ל דלעולם תנא מלמעלה למטה וסדר סקילה ושריפה א"ש כר"ש אבל בהרג וחנק שינה סדר משנתו דנקט בתחילה הריגה משום דבמלך א"הע עסקי' וסתם מיתה האמורה לב"נ אינה אלא סייף כמ"ש הר"מ בה' מלכים ע"ש ולכך נקט הרג קודם ומ"מ דברי תנא דספרין קשים דבמלך א"הע נמי חייב אם שינה את הדין. דב"נ מצווין על הדיינין כדאיתא בפ' ד"מ ואזהרתן זו היא מיתתן וחמירי בהא יותר מישראל והסד"ר עמד בזה וכ' דברישא י"ל דה"ק מי שנתחייב הריגה משנה דינו לחניקה וסקילה ושריפה דאף דב"נ מצווין על הדינין היינו אם חייבו הזכאי אבל מי שמחוייב מיתה קלה לא הוזהרו שלא לשנות את דינו אלא ישראל אבל בסיפא מי שנתחייב מנה יטול מאתים וכו' קשה עש"ב ונ"ל במ"ש מהרשד"ם חח"מ סי' דכ"ד משם מהר"א ירושלמי ז"ל דדינא דמלכותא דינא אפילו בדין שבין אדם לחבירו ופטור מדינא והמלך מחייבו אמרי' דינא דמלכותא דינא מיהו ה"ד בין ערל לחבירו אבל בין ישראל לחבירו לא מהני ע"ש וא"כ א"ש דבמלך עסקי' דבשאר האומות דיניו דין משא"כ בישראל. מיהו מהרשד"ם שם חלק בזה וס"ל דאף בין ערל לחבירו לא מהני לבטל דין הערל שזוכה בדין הערלים ע"ש ולדבריו. אכתי ק' מספרין ונ"ל במ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' סימן תרל"ה דדינא דמלכותא לא נאמר במלכי ישראל שאין א"י שלו אלא של כל ישראל משא"כ במלכי א"הע דהארץ שלו ע"ש ועיין לכנ"הג בח"מ סי' שס"ט הג"הב אות ל"ג ול"ו ע"ש

פט"ו אנשים וידועים זה אחד מז' מדות שאמר יתרו למשה הלך ולא מצא אלא ג' אנשים חכמים וידועים כ"ה הגי' בכל הספרים ועיין להז"א ולה' אהלי יהודא מה שפי' וכל הדרכים רחוקים והנ"ל דהז' מדות הן אנשים והיא יראי אלהים הכתוב בפרשת יתרו דהיינו צדיקים כמ"ש בפ' י"ד וחכמים והג' נבונים והד' ואנשי חיל אנשי אמת שונאי בצע הכתוב בפ' יתרו הרי ז' ויתרו אמר למשה הז' מדות ומרע"ה אמר לישראל לבחור מישראל מי שי"ל כל הז' ולא מצא נבונים אבל מי שיש בו הששה הנשארים מצא ומה שלא כתב כותב התורה בדברי יתרו אלא ד' להשמיענו דאם לא מצא אלא מי שיש בו ד' מהני ובדברי מרע"ה כאן שכתב ד' להשמיענו דל"ד אותם הד' הכתובים בפ' יתרו אלא אפי' הד' אלו ומה שכתוב כאן במנוי ג' מדות לבד להשמיענו דאם לא מצא אלא ג' מהני ומאי דכתיב בפ' יתרו ויבחר משה אנשי חיל ולא הזכיר שאר המדות להשמיענו דאם לא מצא אלא מדה אחת מהני והשמיענו דמתחילה יחפש אחר ג' ואם לא מצא יחפש אחר הד' אלו או הד' אלו ואם לא מצא יחפש אחר ג' ואם לא מצא אלא אחת מהני וה"פ ברייתא דספרין זה אחד מהז' קאי על תיבת אנשים שהיא אחת מהז' מדות ואח"כ מילתא אחריתי הלך ולא מצא אלא ג' מהד' שכתב בתחי' ור"ל דלא מצא נבונים והשתא א"ש הכל על נכון עיין בפסיקתא וברבה ואין זה מהדוחק מה שלא כ' כותב התורה כל דברי יתרו דה"נ הדבר מוכרח לאומרו בקרא דויבחר משה אנשי חיל

פי"ז איש פלוני הלוה לי מעות הק' הסד"ר דק"ל דאסור אפי' כבר פרע לו ההלואה משום רבית מאוחרת ול"ק דרבית מאוחרת דרבנן והכא מקרא מפיק לה דאסור מדאורייתא ומ"ש דא"ר אינו אסור ברבית מאוחרת עיין במרן בש"ע סי' ק"ס דין ו' ובמ"ש שם ע"ש: פרשת ואתחנן

פיסקא א' ואת הכבשה ישלם ארבעתים וכו' ביומא דכ"ב אמרי' דוד בב' ולא עלתה לו עון אריה ועון הסתה ופריך וליחשוב בת שבע ומשני כבר איפרע ליה ואת הכבשה ישלם ד' והק' התוס' דילמא גם. על עון אוריה קאי תשלומין דארבעתים ע"ש ור"ל א"כ מאי קאמר לא עלתה לו הרי כבר איפרע כמו בת שבע ולכאורה ק' הא כתיב אחר פטירת דהע"ה רק בדבר אוריה ואי קאמר מה שעשה ואע"ג דבאמת איכפר ליה קחשיב ליחשוב עון דבת שבע וצ"ל דעון