משמרות כהונה חלק ג שו

לחודיה ונר' טעמו דמהגמ' משמע דלא ס"ל כן דבפ' נערה ד"ע פריך אמתני' דהבעל מפר בבגר תנינא וכו' משום דמשמע ליה דמתני' דהבוגרת וששהתה מדקתני בוגרת סתם ול"ק שיעור שהייתה משמע דאיירי גם כגוונא דשיעורה חדש והיינו בנתקדשה אחר הבוגרת ואי לאו דהגיע זמן לכ"ע אינו מפר הבעל וא"כ ע"כ דלא ס"ל כר"עק גם בר"פ נערה דפריך ואימא תרווייהו בנשואה א"כ בית אישה למ"ל ע"ש נר' דס"ל דאין לחלק בכה"ג ומ"מ ממתני' אין שום הכרח די"ל דאיירי בבוגרת דשיעורה י"ב חדש וע"ש בהר"ן ז"ל גם ממתני' דט' נערו' ומדברי הר"מ דספי"א אין שום סתירה לזה דהתם בנתארסה קודם שיצת' מרשו' האב ודברי מהרא"ן שהביא הסד"ר נוטין לדברינו אלה ודברי הסד"ר שם תמוהים:

והחריש לה חריש' למינקט או אינו לא חריש' לקיי' וכו' כצ"ל וכ"ה בגמ' דע"ט ומברייתא זו הוכיחו בגמ' דחרישה למינקט א"י להפר אחר יום שמעו דלא כר"ח וכ' הר"ן ז"ל דמ"מ חרישה למינקט חלוק דינה מחרישה לקיים דחרישה למינקט יפר בכל יום שמעו אבל חרישה לקיים דהיינו שקיים בלבו א"י לחזור ולהפר אחר הקיום אפי' ביום שמעו ע"ש ולפ"ז לעיל כי פריך בגמרא בברייתא דשמע וקיים שמע ושתק ומת ביום שאחריו אי שתק לקיים היינו שמע וקיים ר"ל ואמאי קתני במת ביום שלאחריו אפי' בו ביום כמו שמע וקיים וה"ה דהומ"ל בשתק ע"מ לקיים לאחר זמן אלא דהיינו כמו שתק סתם וכדמוקי לה שם בגמ' וע"ש בהר"ן ז"ל אבל רש"י ז"ל פי' היינו שמע וקיים ותרתי למ"ל ע"ש ולכאורה נר' לדעתו דביום שלאחריו דקתני קאי גם אשמע וקיים מיהו רש"י ז"ל גופיה לעיל דס"ח ע"ב פי' שמע וקיים אפי' בו ביום וביום שלאחריו דקתני אשמע ושתק לחוד קאי וצ"ל דמ"ש רש"י ותרתי למ"ל היינו ר"ל למ"ל דקתני תרי גווני כיון דכל עצמו של התנא בא להשמיענו דכי קיים הבעל לא נתרוקנה רשות לאב א"כ בשמע וקיים סגי וממילא שמעינן דכי שתק ע"מ לקיים ומת ביום שלאחריו דפשיט"ל דהוי קיום א"כ האב אינו יכול להפר אבל אי שתק דקתני היינו ע"מ למינקט טובא אשמועי' דהוי קיום וכן למסקנא בשתק סתם ומ"מ יש להכריח מדברי רש"י דס"ל ע"מ לקיים אפילו לאלתר צריך יום שלאחריו דלא כהר"ן ז"ל דע"כ שותק ע"מ לקיי' דפשיט"ל דהוי קיום הוא ע"מ לקיים לאלתר דבע"מ לקיים לאחר זמן ודאי טובא אשמועי' ולא מצי למפרך תרתי למ"ל

והנה בגמ' שם אמרי' תלתא קראי חד לשותק ע"מ למינקט וחד לשותק סתם וחד לשותק ע"מ לקיים ע"ש ומזה י"ל עמ"ש הר"ן ר"פ נערה אמאי דפריך ואימא אב לחודיה מפר דר"ל דהפרה דבעל לא כתיב אלא לאשמועי' דאם לא הפר הבעל הוי קיום ואינו יכול להפר ע"ש דא"כ אמאי אצטריך תלתא קראי הא מהאי קרא שמעי' דכי לא הפר הוי קיום וי"ל. ודרך אגב הוק"ל במאי דפריך שם בגמ' ואימא ארוס לחודיה מפר ואב לבעי ארוס א"כ וכו' ע"ש דלמאי דמסיק הגמ' שם לקמן דפליגי ב"ש וב"ה דב"ש ס"ל דבעל מיגז גייז וב"ה ס"ל מיקלש קליש וכ' הר"ן ז"ל דה"ה גבי הפרת אב אמרינן כן ע"ש א"כ נימא דמאי דכתיבה הפרת אב לאשמועינן דאי הפר האב לחודיה מיגז גייז או מקלש קליש ולא לקיא למר כדא"ל ולמר כדא"ל וי"ל

פיסקא ג' אסר לה לתאנים ולא לענבים לענבים ולא לתאנים אסור כצ"ל ומה שאסר אסר ומה שהפר הפר ואזלא כס' הרמב"ן ז"ל שהביא הר"ן בדכ"ז ע"א ע"ש ולכך לא חשיב לה בסמוך בב' נדרים משום דבזה שוה חד נדר לב' נדרים ועיין לה' סד"ר שכ' דגרסי' כולו אסור ופי' לה ע"פי ס' הרמב"ן ז"ל מה שאסר אסר ומה שהפר הפר וכמבואר בדברי הר"ן ז"ל שם

פרשת מסעי

פיסקא ב' להביא את הסומא ואת הזורק בלילה בגמ' ד"ח גבי זורק אבן לרשות הרבים דחייב פריך מזיד הוא ומשני בלילה בלילה נמי אבעי ליה לעיוני ומוקי באשפה העשויה ליפנות בה בלילה ואין עשויה לפנות בה ביום ואיכא דמקרי ויתיב וזרק ביום דלא הוי אלא שוגג וכ' התוס' דאם אין עשויה לפנות אלא בלילה ואיכא דמקרי ויתיב בין ביום בין בלילה אונס נמי הוי ע"ש והשתא ברייתא דספרין דקתני הזריקה בלילה במאי מוקמי' לה ואי איפכא מאוקמתא דגמרא ממש מאי עדיפות דלילה מן היום דאצטריך בלא ראות לרבות דהא דכוותה ביום נמי חייב באוקמתא דגמרא ועיין להז"א ולהסד"ר שדבריו בזה תמוהים ע"ש ונ"ל דגמ' דפריך בלילה נמי אבע"ל לעיוני ה"ד לר"י דקי"ל כוותיה דדריש בלא דאות למעט לסומא וא"כ ליכא רבויא ללילה אבל לר"מ כיון דא"ל רבוי לרבויי לילה אף דשכיחי רבים כיון דלילה הוא בר גלות הוא והיינו דשני הגמרא מעיקרא בסותר בלילה דס"ד דבלילה בר גלות הוא ובעי לאוקומה כר"מ ופריך אבע"ל לעיוני למה דקי"ל כר"י וא"כ בריית' דספרין אתי שפיר בזורק ללילה ורבי' שכיחי: פרשת דברים

פ"ב בעשתי עשר חדש וכו' למדנו לשנה שהיא יב"ח ואין להקשות דילמא י"ג חדשים ומשה צוה להם קודם ב' חדשים דסברא הוא דלא היה מרחוק כ"כ קודם מיתה וכ"כ הז"ר והוא מוכרח ומכאן סתירה לאומרים דשנה שמת בה משה היתה מעוברת ומת באדר ב' ולכן מתענין באדר ב' דכיון דהצווי היה בחדש י"א כדכתיב בעשתי עשר וכו' אם אתה אומר מת באדר שני א"כ הרחיק ב' חדשים קודם מיתה ובמכילתא פ' בשלח פ"ו פליגי ר"א ור"י דר"י ס' מ' יום אכלו את המן אחר פטירת משה דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ושבעה באדר מת מרע"ה כ"ד דאדר וששה עשר דניסן הרי מ' ור"א ס"ל ע' יום אכלו את המן דמת באדר א' כ"ד דאדר א' ואדר ב' וי"ו דניסן הרי ע' ע"ש ולכאורה נר' דר"י דפליג עליה ס"ל דמת באדר ב' ולב"ע השנה מעוברת היתה וא"כ הלכה כר"י דמת באדר ב' וא"כ התענית של מרע"ה יהיה באדר ב' בשנה מעוברת אמנם הא ליתא דא"כ לר"י התחיל מרע"ה לצוות קודם שני חדשים ומברייתא דספרין נראה דסברא זו ליתא כמו שנתבאר אשר ע"כ צ"ל דר"י ס"ל דהשנה פשוטה היתה והלכה כר"י דשנה שמת בה מרע"ה פשוטה היתה וא"כ בשנה מעוברת יש מקום להסתפק באיזה אדר מתענין והדבר תלוי במס שנחלקו בייא"צ כמבואר בי"ד סי'

ר"א היום מלאו וכו' באותו יום שלמו נראה דבהא פליגי דת"ק סבר דכבר שלמו מקודם יום א' ואותו יום שמת בו אינו מן המנין אבל ר' ס"ל אותו יום עצמו שלמו ויתכן ס' ת"ק כמ"ש מהר"ר יהונתן זלה"ה בהפטרת ויחי דהצדיקים הנשמה יוצאה ביום א' ויום