משמרות כהונה חלק ג שד

מנבילה דמטמא במשא כדילפי' לקמן מת עצמו דמטמא במשא מק"ו מנבילה ועיין לה' אהלי יהודה ונ"ל דל"ק דאיכא למפרך מה לנבילה שכן טומאתה מגופה משא"כ גולל ודופק וכה"ג פריך בגמ' בר"פ העור והרוטב ע"ש ועוד דנראה פשוט דגולל ודופק יש להם טהרה במקוה ודוקא מת הוא דילפינן לקמן מנבילה דלא שייכי הנהו פירכי

אמרת וכי היכן ריבה וכו' מבואר מספרין דליתא להאי פירכא דטומא' ערב דמרוב' טומאתו דאדרבא טומאת שבעה חמירא ובגמ' בשבת דס"ד ע"א ילפי' זנב הסוס דמטמא במת משרצים ופרכי' שכן מרוב' טומאתו טומאת ערב ע"ש וכבר עמד ע"ז הז"ר ועיין להז"א מ"ש ונ"ל דהתם הוי כמו דיו ממש ואף דהגמרא נקיט ליה בלישנא דפירכא מ"מ סמך עצתו על פירכת דיו דכיון דילפי' זנב הסוס דמטמא משרצים אמרי' דיו כמו שרצים דט"ע היא משא"כ הכא דבעי למילף אבר הפורש ממנו כמוהו ול"ש פי' דיו ובהכי ניחא מה שהק' מהרש"א ז"ל שם אמאי דפרכי' שכן מטמאין בכעדשה אמאי שביק לפירכא דברייתא ע"ש דכיון דעיקר הפירכא היא דיו בג"ש לא שייך למיפרך דיו ועוד נר' דתנא דבריית' שם ס"ל דון מינה ומינה וא"כ הוי ט"ע כמו שרצים אבל בג"ש אמרי' שפיר דון מינה ואוקי באתרה ועיין להב"הז במנחות דף ולכך הוכרח לפירכת בכעדשה אבל תנא דספרין ס"ל דון מינה ואוקי באתרא אפי' בק"ו ובמ"מ ולכך לא חשיב לה פירכא

רמ"א בהרגו בדבר שמקבל טו' וכו' הרמב"ן על התורה מפ' דר"מ יליף המת שמטמא בהיסט מקרא ופליג את"ק דיליף מק"ו ע"ש והק' הז"א אמאי לא ניחא ליה בק"ו דת"ק דהא ל"ל דון מינה ומינה דהא בגמ' בקמא דכ"ח בסוגיא דמפץ אמרי' וכבסתם בגדיכם טומאות שבמת לא יהיו פחותים משבעה ע"ש ועיין למהרש"ל ז"ל שם שכתב דלא אמרי' כן אלא בטומאות הכתובים בתורה ולא בטומאות דאתו מק"ו ובמ"מ ועיין למהרש"א ז"ל שם ועיין לה' אהלי יהודה

פיסקא ח' כלים בכלים מנין אמרת ק"ו וכו' ק"ק להמפרשי' שתביא הר"ש בפ"א דאהלו' מ"ד דמפרשי' לכיצד ד' בחיבורין דכלים ואדם וכלים היינו מוכבסתם בגדיכם והיינו בחיבורין דאדם שנטמא בכלים שנגעו במת לא יטמא כלים אלא בחיבורין וכיצד ג' אפילו שלא בחיבורין ע"ש א"כ היכי יליף ק"ו לכלים בכלים מכלים וארם וכלים הא אין הדין שוה בהן דזה בחיבורין וזה שלא בחיבורין ועיין להר"ש בראש הפרק שם ועיין לה' אהלי יהודה

פרשת בלק

מלכות זו מתגאה וכו' פי' על המלכות של זמן תנא דספרין קאמר ומשום דבעי לומר שישראל נתגאו כשכבשו ששים עיר דעוג לזה נתכוון התנא למעט בגנותן של ישראל ואמר הרי מלכות זו של זמנינו לא יש לה אלא ד' עיירות ואע"פכ מתגאה וכו' כ"ש ישראל שכבשו ששים עיר שודאי מקום יש להם לטעות ולהתגאות

וכי מה איכפת לך אינו אלא שתגלה עצמך וכו' משמע הכא דאפי' לא נתכוין אלא לבזותה הויה עבודה ומכאן תמה הסד"ר ע"ד התוס' בפ' ד' מיתות ד"ס שכ' דדוקא בנתכוון לעובדה בבזיון אבל נתכוון לבזות לחוד פטור וכבר כ' מהרש"א ז"ל שם דדוקא לענין מיתה הוא דכ' התוס' דפטור אבל מביא חטאת ושכן דעת הרמב"ם ז"ל ע"ש ובודאי שחייב כרת דכל דבר שזדונו כרת שגגתו חטאת

על פינחס שלא יטמא כ' רבינו בחיי ז"ל דמה שלא נטמא מחמת הרומח דחרב הרי הוא כחלל משום דהוי פשוטי כלי עץ ע"ש והיינו ודאי על היד של הרומח דהוי של עץ ואף דיש לו בית קבול ברזל הרומח הו"ל בית קבול העשוי למלאות וכד' הרמב"ם וכמ"ש ה' אהלי יהודה אבל דעת התוס' בסוכה די"ב ע"ב והרשב"א בתשו' סי' קצ"ה כלי עץ העשוי למלאות הוי בית קבול ע"ש וה' נודע ביהודה חי"ד סי' צ"ו הכריע דמדרבנן מיהא מקבל טומאה ע"ש ומ"מ תמהני על הבחיי דאף דהוי פשוטי כלי עץ מ"מ מקבל טומאה משום דהוי לברזל של הרומח ואיתרבו ידות דכלים מקראי כמ"ש התוס' בגמ' בר"פ העור והרוטב ע"ש ותנן בפ"ך דכלים מקל שעשהו יד לקדרום וע"ש בהר"ש ז"ל ואפשר דס"ל לרבי' בחיי דלא איתרבו ידות אלא לכלי חרס ולא לכלי עץ וכקושי' התוס' בר"פ העור והרוטב ומתני' דכלים דקתני מקל שעשאו בית יד וכו' מדרבנן הוא דטמא ועיין בשבת דמ"ח ע"ב ובתוס' שם בהסוגיא ע"ש

פרשת פינחס

פיסקא י"ב חי אתה מנסך ואי אתה מנסך מזוג הרמב"ן ז"ל על התורה כתב דנ"ל משכר דמשמע שהוא משכר והק' הסד"ר דבגמ' בכריתות די"ג ע"ב קאמר דביתר מרביעית אפי' מזוג משכר והכא הניסוך ג' לוגין ע"ש ונ"ל דהכא בניסוך לאו בשיכור תליא מילתא אלא דהתורה הקפידה שיהא יין המשכר במקום אחר והיינו דבעי' יין דהשותה ממנו דרך שתייתו דהיינו רביעית יהא משכר והסד"ר כ' דנ"ל מיין דמשמע לאפוקי מזוג כדרך המזיגה דהיינו רובע יין וג' רביעיות מים ואפילו ת"ק דכריתות מודה ול"פ ת"ק ור"א אלא במים כ"ש ע"ש ולפי"ז ר"א דהק' לר"א שם ודאמר רב הלכה כר"א ומר קרמי ביה מיא צ"ל דהיה יודע דרב אשי לא היה מוזג כדרך מזיגתו דאל"ה אמאי אצט' למי' והא"ר הלכה כר"א אפי' ת"ק מודה וגם ר"י מודה לפ"ד הסד"ר ומ"מ מכולם נעלם דברי הספרי לעיל פ' נשא פי' כ"ג דמבואר שם להדיא דמהכא ילפי' שכר הוא חי וע"כ לאו ממשמעות שכר דהא גבי נזיר נמי כתיב שכר וצ"ל דמדכתיב ונסכו דריש וכמ"ש הזר"ע וס' ז"א ע"ש

ובחנוכת הבית לא יביא שאין מחנכין כצ"ל ואי גרסי' וכן קאי אמזידין דר"ש ופשטא דברייתא זו דספרין נראה דה"ק בחנוכת הבית לא יביא קאי אתמיד ואקטורת דבתרווייהו לא יביא אם לא הביא בשחרית וס"ל כתנא דברייתא דמייתי הגמ' דבקטורת של שחר היו מחנכין וא"כ עיקר החינוך בשל שחר הוא ושל שחר דקתני ברייתא זו קאי אתרווייהו אקטורת ואתמיד וא"ש בלי שום חסורי מחסרא ולפ"ז תנא דמסייע להו לשי' התוס' שם בגמ' דמאי דקאמר ר"ש וכולה היתה קרבה בערב בכל יום היא אבל רש"י שם כ' דאחינוך קאי וא"כ סתם ספרין דהוא ר"ש וגם נזכר ר"ש קודם בברייתא זו דלא כר"ש במתני'

ואין מאוחר אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ופסח וכו' כ' ה' זרע אברהם דטעמא דקטורת אחר תמיד משום דכתיב בנרות אותו ואיתקש קטורת