משמרות כהונה חלק ג שג

דדריש כה"ג הכא ולק"מ דהתם פריך הכי משום וכן תעשו כמבואר שם ע"ש

מכאן אמרו אין עושין ב' פרות כא' הא דלא מיפסלא במלאכה משום דב' פרות הן כמ"ש התוס' בחולין והא דלא נקט נשחטה עמה בהמה אחרת משום דפלוגתא דר"ן ורבנן היא ובפלוגתא לא קמיירי: פיסקא ב' ת"ל ושרף וכו' ושחט אותה ולא פרים הנשרפין וכו' לכאורה נר' דנקט ושחט אותה לאפוקי שאר קדשים שאינן נשרפין דלפרים הנשרפין לא אצט' דכיון דכתיב ושרף למעוטי פרים תו לא ילפי' שחי' דפרים מק"ו דאיכא למיפרך מה לפרה שכן פוסלת מלאכה בשריפתן אלא כיון דאצט' קרא למעוטי שאר קדשים משחיטה נקט לה שפיר והספרי דנקט ותפסול בשחיטה דהיינו פרים משום דכבר התחיל בלימוד דשריפה ולכך נקט פרים דשייכא בהו שריפה אלא דהא ליתא דכיון דילפי' פרים שריפה ושחיטה מקרא דושרף לא אצט' תו אותה למעט שאר קדשים משחי' כי היכי דלא נילף ק"ו מפרה מכח חוץ ופנים משום דאיכא למי' פרים יוכיחו שהן בפנים ואין מלאכה פוסלת בשחיטתן ע"כ צ"ל דל"ג דרשא דאותה כלל

רנ"א מקנח ידיו בגופה של פרה בגמ' במנחות ד"ז ובזבחים דצ"ג מסיק דלא גמר מקנח ידיו בשפת המזרק והר"מ בפ"ג דפרה דין ז' פ' מקנח ידיו בגופה של פרה אפי' לא גמר וכבר חמה עליו הכ"מ שם ועמ"ש הז"א ויותר נ"ל דהר"מ מפ' קושי' הגמרא שם משום נימין כמ"ש רש"י במנחות ע"ש בתוס' שכ' דחיישי' לנימין כדאמרי' בפ' כל כתבי וכיון דההיא איתאמרה בפ' כ"כ לריב"ב אבל לרבנן דקי"ל כוותייהו ל"ל חששא דנימין וכוותייהו פ' הר"מ וכמ"ש הז"א א"כ מקנח ידיו בגופה של פרה שפיר והגמרא במנחות וזבחים בעי ליתובי אליבא דריב"ב

מכאן אמרו הבשר כ"ש וכו' נ"ל דה"פ הבשר כ"ש דהיינו כ"ש שם בשר כגון עור וחלב וכיוצא אע"ג דאינן בשר ממש דינם כמו בשר דאם לא החזיר פסול עצם כ"ש דהיינו כ"ש שם עצם בין קרנים בין עצם שבתוך הבשר דינם שוה דאם לא החזיר לא פסל כזית כ"ש אבשר קאי ור"ל דמצטרפין כל שם בשר לכזית דהו"א דאע"ג דדינם בבשר מ"מ לא מצט' בשר וחלב לכזית א' כדקי"ל לענין איסור בי"ד סימן צ"ח ע"ש בפר"ח כנ"ל ועיין במפ'

יכול משתעשה אפר ת"ל הפרה ק"ל אמאי לא אמרי' הפרה שהיתה כבר וכה"ג אמרי' בגמרא גבי עבד עברי שהיה כבר ועיין לה' מוצל מאש סי' מ"ש בענין זה

ואסף איש טהור להוציא את הקטן עמ"ש בא"ח סי' תרצ"ה ע"ש: פיסקא ג' ת"ל בנפש אדם להוציא דמו בגמרא בחולין דע"א ר"יש מוקי ליה לרביעית דם דמטמא והתוס' בסנהדרין דף ד' אהא דאמרי' ורבנן נפשת כתי' כ' תימה דר"יש ס"ל יש אם למסורת וא"כ בחולין דדריש במת בנפש לרביעית דם למ"ל תרי קראי וכ' מהר"מ שיף ז"ל בכוונתם דבשלמא אי ס"ל יש אם למקרא אצט' דאי מנפשת הו"א אפילו מתרי מתים ואי במת בנפש הו"א אפי' תרי מתים דמ"ש חד משתים כמ"ש התוס' לעיל ולכך אצט' תרווייהו אבל אי יש אם למסורת ק' ע"ש וק' דאף אי דריש מקרא ועיקר קרא דבמת בנפש למעוטי תרי מתים מ"מ הגמרא בחולין מייתי לה למת אחד ולא למעוטי ומת א' נ"ל מנפשת עכ"פ ועוד דא"ה אפי' יש אם למסורת ל"ק דאי מנפשת הוא דהכהן והנזיר אינו מוזהר על תרי אבל מ"מ רביעית מב' מתים טמאה כמ"ש ומ"מ הכהן אינו מוזהר עליה דגזירת הכתוב היא דמצינו כמה טומאות מן המת שאין הנזיר מגלה עליהן ולא הכהן מוזהר כמ"ש הר"מ בה' אבל ע"ש ואי מבמת בנפש הו"א דהכהן אינו מוזהר על רביעית אפילו ממת א' אלא ע"כ דקושי' התוס' היא דמ"מ הגמ' בחולין מייתי לה לרביעית ממת א' ובכוונת התוס' נר' פשוט דהו"א ר"יש לא דריש קרא דנפשות לרביעית אבל מאי דק"ל הוא כיון דדריש אם למסורת מסתברא דכרבנן ס"ל והגמ' קאמר לרבנן נפשת כתיב לרביעית דם

או חילוף ומה שרץ הקל עיין בקמא דכ"ח בסוגיא דמפץ דפריך מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה קאמ' במת וכו' ע"ש ועיין ביבמות דקי"ט ע"ש

אף שאר המטמאים וכו' ונחייב עליהן קדבן וכו' ע"כ בזב וזבה איירי דשאר הטמאים כתיב בהו קרבן בהדיא וכמ"ש הסד"ר ועפ"ז אני תמיה על הרב זרע אברהם שהק' לספרין מנ"ל לרבות מח"כ דהיינו דזב מלא יתחטא א"כ אמאי אצט' ללמוד שאר טמאים דס"ל כרבי דיליף מח"כ מלא יתחטא ע"ש דאי ילפי' מח"כ דהיינו דזב מלא יתחטא א"כ אמאי אצטריך ללמוד שאר טמאים מדבר שהיה בכלל דהא הילפותא דשאר טמאים הוא לזב מדקאמר וחייב עליה קרבן כמ"ש אלא ע"כ דל"ל דרשא דר' וס"ל מח"כ דזב לאו כזב דפלוגתא היא בעלמא והשתא לר' יונתן יליף שאר טמאים מדבר שהיה בכלל וטמא יהיה להזה ולא שנה ועוד ללא טבל ועוד טומאתו לט"י ור' יאשיה דמפיק שאר טמאים מטמא יהיה דריש טומאתו להוה ולא שנה ועוד ללא טבל אבל ט"י אינו חייב כרת אם נכנס למקדש ולפ"ז פלוגתא דתנאי היא אי ט"י הנכנס למקדש בר כרת ועיין להראב"ד בפ"ג מה' ב"מ שהיה סבור לו' כן והמש"ל שם תמה עליו מכמה סוגיות דט"י בר כרת אם נכנס למקדש ע"ש ועפי"ה ניחא ור' ס"ל לא יתחטא למח"כ אייתר ליה עוד למת מצוה כדדריש הגמ' במכות שם כנ"ל דלא כהסד"ר ע"ש שדבריו תמוהים

פיסקא ד' קבר שאינו וכו' דין הוא שלא יטמא צדדיו וכו' דוקא כשהוא פתוח אבל כשהוא סתום אי איכא חלל פותח טפח בין המת לגג הקבר הוי כל הקבר כמאן דמלא טומאה ומטמא כל צדדיו אבל אי ליכא פותח טפח חלל הוי טומאה רצוצה ואינו בוקעת אלא כנגדו ולא כל צדדיו כל זה מתבאר ממשנה פ"ז דאהלות נפש אטומה וכו' ע"ש וכן מתבאר מדין הביב בפ"ג שם ע"ש והיא הלכה פסוקה ועיין להסד"ר ועיין רש"י בחולין דקכ"ה ע"א בד"ה ואי ע"ש: אמרת ק"ו אם ג' במת טמא נר' דהיינו כלים וכלים ואדם דטמא האדם ט"מ והא דלא ילפינן מכלים ואדם וכלים לטמויי טומאת ז' משום דכבר למדנו מוכל כלי פתוח שאינו מטמא בכל צדדיו ואפילו נפרש דהלימוד הוא מכלים ואדם וכלים מ"מ אין ללמוד אל טומאת ערב מטעמא דאמרן

לאדם מנין פי' מנין דדוקא ארם ולא בהמה דלא ממעטי' כלים אלא כלים דכוותייהו ומייתי מדכתיב ואתם חנו דרשי' אתם ולא בהמה

פיסקא ה' להביא גולל ודופק בגמ' בחולין דקכ"ו איתא גולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא ע"ש בתוס' ולכאורה ק' דנילף מק"ו