משמרות כהונה חלק ג שב

ומה ע"ז חמירא וכו' מבואר מזה דלר"י ע"ז חמירא אפי' משבת ובזה מדוקדק מ"ש בגמ' בעירובין דס"ו ע"ב האי תנא חמירא ליה שבת כע"ז משמע דאיכא תנא דלא ס"ל כן והיינו תנא דספרין ועיין לה' בית הלל בי"ד סימן ב' דין ג' ע"ש ואין לו' דהכא דאמרינן ע"ז חמירא משבת היינו כעיר הנדחת דממונם אבד דמלישנא דע"ז חמירא משמע דחמירא מצד עצמה ועיין להסד"ר ודלא כה' זרע אברהם ע"ש

פ"ח שמקושש במיתה כ' התוס' בבתרא דקט"ו דס"ל כרבנן דא"צ שיודיעוהו באיזה מיתה אבל לר"י דאמר דצריך שיודיע' א"כ א"צ לאינו יודע באיזה מיתה ע"ש ותמהני לר"י במה נסתפק מרע"ה הא ודאי פטור הוא כיון דלא נעשית התראה כדין ול"א הוראת שעה אלא במה שצוה ה' לסוקלו ונ"ל דלר"י העדים פשיט"ל דמחוייב חנק והתרו בו חנק אלא דמרע"ה נסתפק אם דמי לע"א כמ"ש התוס' בתחי' הדיבור ולהכי נפל הס' אם מיתתו חנק והוי התראה כדין ומחוייב מיתה או אי סקילה ולא הוי התראה ופטור הוא ובהכי יהיו דברי התוס' מקושרים עם מ"ש בתחילת הדיבור ובהכי ניחא גם מה שהק' מהרש"ל ז"ל שם דנימא דנסתפק אם יהרוג אותו למגדר מילתא ע"ש דלא שייך למי' ס' זה אלא אי ודאי פטור מן הדין אבל אי ס' אם מחוייב עד שישאל עליו אם יעשה למגדר ישאל עליו אם מחוייב מן הדין

פרשת קרח

פיסקא א' ר' אומר לעשות אכילת קדשים בגבולין כ' הסד"ר דבהא פליגי דלדעת ת"ק א"צ לכוין לתרומה אלא אפילו בלא כוונה מהני ולר' בעינן לכתחי' שיכוין לשם תרומה ע"ש וק' לפ"ז כי פריך הגמ' בחגיגה די"ח ברייתא דלא נתכוון ידיו טמאות אברייתא דבין נתכוון וכו' טהורות אמאי לא משני דתרווייהו לתרומה ופלוגתא דתנאי היא גם לפ"ד לא מקשים התוס' שם בד"ה כאן מידי גם מה שעירבב הדברי' וסבר דפיסול תרומ' ואכילת תרומ' כי הדדי נינהו ליתא כמ"ש מהרש"א ז"ל שם בדברי התוס' שם ע"ש אלא העיקר כמ"ש הז"א דרבי אתא לאוסופי דלא בעי קדוש ידים ורגלים ע"ש ועמ"ש בא"ח סי' קנ"ט דין י"ג

פ"ב לכל חטאתם וכו' חטאת נזיר וחטאת העוף בגמ' מוקי ליה בחטאת העוף סד"א נבלה היא והתוס' במנחות דע"ג כ' דמפיק ליה מקרא גופיה דמיתר ולא מלכל ולפ"ד פליג אתנא דספרין דמוקי לקרא לכל חטאות אע"ג דכתיב במ"א ועפי"ד ניחא מה שמק' לפי מ"ש מהר"מ לובלין ז"ל בחולין דכ"ח ע"א לחד תי' דלמ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה מליקה לית בה לא טריפה ולא נבילה תק"ל להך מ"ד לכל חטאתם למ"ל די"ל דהך מ"ד מוקי ליה כדרשא דספרין דנשנה משום ברית ומוקי ליה בשאר חטאות ולא דרשי' לכל דהא בלא"ה לתנא דבי לוי גופיה ע"כ דלא דריש לכל כמו שהק' התוס' במנחות שם ע"ש ולפמ"ש הסד"ר דחטאת העוף דריש לה מוי"ו דולכל א"ש בפשי' דהך תנא דס"ל א"ש לעוף מש"ה לא דריש וי"ו דכמה תנאי לא דרשי וי"ו כדאי' בגמ' בכ"ד

פ"ג תפדה מיד וכו' ת"ל ופדויו וכו' מבואר מזה דאף על גב דדרשי' היקשא לכמה דברים כמבואר בריש פרקין מ"מ למנין שלשים יום לא דרשי' ליה דמיעט קרא פדיון של זה ולא של אחר וזה סותר למאי דאוקמא רבא בספ"ק דבכורות דהא דתנא שלשים יום כר"א אם היה כהן ט"י דאורייתא ודאי דכשר בפרה לכ"ע דמק' דמקיש ע"ש ועיין להר"מ בפירוש המשנה שם ובמה שאמרנו במקום אחר

פרשת חקת

פיסקא א' נאמר כאן חקה וכו' ודוקא לענין בגדי לבן ילפי' מיו"הכ אבל לא ילפי' דלהוי בכ"ג דוקא כמו יו"הכ וכ"פ הר"מ בה' פרה בבגדי לבן וכל הכהנים כשרין לה ע"ש אבל נשים פסולין משום דאלעזר כתיב כראי' ביומא דמ"ב ואף דמאותה ממעטי' שאר פרות היינו לענין כהונה אבל נשים כדקאי קאי ועיין להתוס' בקדושין דל"ו ע"ב בד"ה אי דפרה ע"ש

זקנה כשרה וכו' מסתמא היא וכ"ע היא דאפילו רבנן מודו בה וכ"נ מדברי הר"ש בפ"ץ ן דפרה שכ' דגמ' דסוט' אתיא אפי' לר"א דמודה ר"א דמדאוריית' כשרה ממתני' דלקמן וכו' ע"ש והא דלא הוכיח מדמכשי' ר"א פרת חטאת מעוברת די"ל כמ"ש שם בשם הר"י מסמפונט ע"ש וכמ"ש המש"ל ופשוט הוא ובעיקר קושית הר"ש מההיא מעוברת נ"ל דהא דפרה בת שתי שנים היינו שנים שלה ולאו למנין עולם וכדאיתא בנדה ובכ"מ וההיא דבכורות דפרה יולדת בת ג' שנים י"ל דהיינו למנין עולם וא"כ מ"ל כולהו שפיר ויש להתיישב בדבר

אשר אין בה מום למה נאמר וכו' כ' הרא"ם ר"פ ויקרא דהא דלא נ"ל מקרא דקדשים משום דאינה קריבה ע"ש ואכתי ק"ל למ"ש התוס' בחולין די"א בד"ה חטאת דכל דבר שבגופה ילפי' מדקרי לה רחמנא חטאת כמו טרפות ושלא לשמה ע"ש א"כ אמאי אצט' אשר אין בה מום ת"ל מדקרייה חטאת דהא דבר שבגופה ונ"ל דמום לא נ"ל מדקריא חטאת דאיכא למילף דמאי דקריא חטאת היינו חטאת העוף דקי"ל אין תמות וזכרות בעוף וריב"ב לקמן אית ליה דמאי דאצט' אשר אין בה מום דלא למילף מחטאת העוף בק"ו וה"ט משום דרמיא לחטאת העוף בהזאה טפי מחטאת בהמה וכמ"ש הסד"ר שם ובהכי ניחא דלקמן ילפי' מושחט לאפוקי נתנבלה בשחי' ע"ש והשתא נילף מדקרי חטאת אלא משום דחטאת העוף במליקה והוי נבילה למ"ד אינו מחזיר סי' בחולין ד"ך ועיין בתוס' בנזיר דכ"ט ע"א

תאמר בפרה שעשייתה בטומאה כ' הז"ר בשם ב"א דהיינו שט"י כשר בה ע"ש וכ' הז"א דלא יתכן פי' זה אלא לדעת הרמב"ם דמאי דקתני מתני' מטמאין היו הכהן השורף היינו בטומאת שרץ דאורייתא אבל לפי' הר"ש דבטומאה דרבנן היא לא יתכן דהכא אקרא קיימי' ע"ש וליתא דפלוגתייהו היא אם היה כהן מעורב שמש אי מטמאין אותו בטומאה דאורייתא אבל נ"ל דט"י כשר בפרה וא"ש עשייתה בטומאה לכ"ע

ומה מקורשין שאין נפסלין בשחור הא דלא נקט ק"ו ממלאכה כדקאמר ת"ק משום דאיכא למיפרך כדפרכי' לעיל כיון דהק"ו מכח חומרא פרכי' חומרא אבל שחור ולבן ומום חדא מילתא ולא פרכי' חומרא מעלמא ובק"ו דעגלה ערופה לא שייך למיפרך עשייתם בטו' דהיינו כל העוסקין בה מטמאין בגדים כמ"ש הודר לעיל דעגלה אין דינה כן ומכאן מוכחא מילתא דע"י הפי' דעשייתה בטומאה כן ולא כמ"ש הזר"ע בשם כ"א

ושאר הפרות נעשות בכ"ג דברי ר"מ מק' מאי פריך בשבועות די"ו אימא אותם במשיחה לדורות אי בעי במשיחה אי בעי כשירות נימא דר"מ