משמרות כהונה חלק ג שא

התוס' בר"פ אלו נערות ועיין בחי' שם

פיסקא ל"א לא ירד לקדירה כר"א המודעי במכילתא ועיין לה' אהלי יהודה מ"ש בשם מהר"ש פרימו ז"ל שהוכיח מדברי התוספות בגיטין דל"א ע"א בד"ה במחשבה דאסר לחשב בשבת להיות לו דבר רפוי ע"ש מ"ש עליו ועל שניהם אני תמיה דנר' פשוט דכוונת התוס' דלא שרי' מעשה דהגבהה משום דאפשר ע"י מחשבה אלא במדומע דתחילתו מתוקן אבל בטבל לא שרי' הגבהה משום דאפשר ע"י מחשבה אבל מחשבה ממש ודאי שריא וכן מדוקדק בלשון התוס' ע"ש ועיין מהרש"א שם ומ"מ למ"ד טעם היו טועמין קשה דקרא כתיב את אשר תאפו אפו ועיין להסד"ר וחד מן חברייא תי' כיון דמלבד המן היו אוכלין ממה שהיו תגרי א"הע מוכרין להם כדתניא לעיל בספרי על פ' ושבת וכסית את צאתך א"כ א"ש דה"ק את אשר תרצו לאפות ממה שקונין מן התגרים ומה שנותר מאכילת המן של היום הניחו למחר וקרא תרי מילי קאמר ונכון הוא

עו"ש מאותה קמיצה וכו' ארבעים יום עיין במ"ש הסד"ר לכוין החשבון ונ"ל במה שראיתי להרב יהונתן זלה"ה בפ' ויקרבו ימי דוד דהצדיקים כאשר מסתלקין מן העולם אינם יוצאים הנשמה והנפש ביום א' אלא ביום א' הנשמה וביום שאחריו הנפש ע"ש ובזה ניחא דהגם דמשרע"ה נסתלק מן העולם בז' באדר היינו הנפש אבל הנשמה בו' באדר ומיום יציאת הנשמה פסק המן ויבא החשבון מכוון ועיין להתוס' במנחות ד"ל ע"א ובפסקי תוס' שם ע"ש

פרשת שלח

פ"ב אלא בעולת העוף בגמ' כריתות דף ט' איתא יכול שאני מרבה אפי' מנחה ת"ל יעשה וכו' וכ' התוס' דהיינו מנחת נסכים דכולה לאישים והק' ה' אהלי יהודה דאין נסכים בלא זבח וא"כ ת"ל דיוצא בזבח ותי' דעם שלמים קאמר ע"ש וק' דמדתניא אידך שם יעשה ריח ניחוח יכול שאני מרבה כל דבר שעולה לאישים אפי' מנחה ת"ל כאשר תעשה כן יעשו מה אתם מיני דמים אף הם מיני דמים ע"ש משמע דלפי' יכול אפי' מנחה הוא בלא דמים כלל ונר' דהיינו דסד"א כיון דאשתני גר מישראל לכמה דברים אישתני נמי שיכול להביא נסכים בלא זבח וכמו דאצט' קרא להשוות גר לישראל לשיעור נסכים כדתניא בשלהי פירקין

פ"ד ר' יונתן אומר וכו' חובה א"א אלא רשות וכו' פי' הסד"ר דהיינו דהו"א כי אמרינן המזיק מתנות כהונה פטור היינו אפי' תרומה קמ"ל קרא דבתרומה חייב ע"ש. ותמהני דבגמ' ר"פ הזרוע מבוא' דאפי' בתרומה אמרי' דמזיק פטור דפריך הגמרא שם מכריתות דתרומה ומעשר ע"ש בגמ'

ולא שזה וזה קדש בגמ' בפ' חלק אמ' ר"ח מחלוק' במע"ב בירוש' אבל בגבולין ד"ה פטורה וה"ט משום דבגבולין כ"ע מודו דממון גבוה או משו' דלא קרי' ביה עריסותיכם ועיין ברש"י ובתוס' קדושין דנ"ג ע"ב בד"ה איהו ולפ"ז מאי דפריך בגמ' בפ' חלק מעיר הנדחת היינו משום דכיון דבר פדיה הוא לא קרי' ביה שללה כמו דלא קרי' ביה עריסותיכם וכ"כ התוס' בבכורות דף ט' ע"ב בהדיא ע"ש ועיין להע"י בקדושין שם אמנם מבריית' דספרין ק"ל כיון דנ"ל מחלה תרימו לתרומה ומע"ב דבעי' שהשיריים חולין א"כ מאי פריך בגמ' מעיר הנדחת כיון דלאו מעריסותיכם נ"ל א"כ גם שללה לא נ"ל מידי והרי תרומה תוכיח דודאי שללה נינהו ואפ"ה ממעטי' מחלה מן דהנשאר אינו חולין וא"כ גם מע"כ נימא כן ונימא דה"ט דר"ח ומאי פריך ואי דמשמע ליה דמע"ב כיון דבעי' פדיה לאו שללה הו"ל למפרך אמתני' דעיר הנדחת לחודא בלא ר"ח גם מברייתא דספ' מוכח דלאו ה"ט דבגבולין פטורה משים דממון גבוה הוא שהרי כייל תרומה ומע"כ בהדדי משמע דחד טעמא ובתרומה ודאי ממון הדיוט ועיין למרן בכ"מ בפ"ו מה' ביכורים מ"ש בשם ה' מהר"י קורקוס ע"ש

פ"ה שאם עיכב א' מן השבטים ולא הביא וכו' כ' הסד"ר בשם רב"ה דאתי אפי' כר"מ דס"ל דפר א' דמייתי ופי' ברייתא זו דקתני ולא הביא היינו ר"ל שלא פרע חלקו בדמי אותו פר ע"ש נר' מדבריו שהבין דפר דמייתו לר"מ היינו צבור וכ"מ מדבריו לקמן בדר' יונתן בספק שנסתפק בס' ר' יונתן ע"ש ותמהני דלר"מ ב"ר הוא דמייתו ולא צבור כמבואר במשנה וגמ' בהוריות ד"ה ע"ש וכיון דמייתו משל ב"ד ודוקא בהוראת ב"ד הגדול דר"י הוא דס"ל בהוראת בית דינו א"כ ע"כ דברייתא דספרין דקתני א' מן השבטים דלא כר"מ ודע דלפי ברייתא דספרין דממעט אחד מן השבטים מקרא דכל העדה נר' דה"ה דממעטי' א' מן הצבור ול"ד שבט א' דכל היכא דכתיב כל בעי' כולן ממ"ש כדאמרי' בהוריות ד"ג ע"ב וא"כ הוא יש להוכיח מגמ' שם בהוריות ד"ג דלא כספרין מדקאמר שם אבע"א דלא הו"ל במתא והשת' כיון דלא הו"ל במתא א"כ מעכב הכפרה וא"כ עדיין לא נתכפרה ומתני' שם קתני כיון שהביאו כפרתן ואפשר דע"ז סמך הר"מ שהשמיט דין זה דספרין עיין להסד"ר ודע דברייתא דספרין לא אתיא אלא כמ"ד משל צבור הן באין ולא כמ"ד מתרומת הלשכה ופלוגתא דר"י ור"ש היא בהוריות שם ולפמ"ש הסד"ד בשם רב"ה גם ר' מאיר ס"ל דלאו מתרומת הלשכה הן כאין

רא"א לא בא הכתוב אלא לעשות מזיד וכו' נראה

דהיינו באינו ראוי להוראה וידע דטעו דזה מקרי בהוראת ב"ד כמבואר בריש הוריות ועיין להסד"ר: שנאמר יקריב קרבנם בגמרא דף ה' נ"ל גרירה מקהל וי"ל מברייתא דספרין

פ"ו חטאים שבידו כ' הזר"ע אף שכתבו התוס' בשבת די"ב דדוקא במידי דאכילה הוא דאין הקב"ה מביא תקלה ע"י הצדיקים היינו בצדיק גמור אפי' במידי דלאו אכילה אינו מביא והוא דבר ק' לו' על אותם תנאים ואמוראים שהביאו התוס' שאינם צדיקים גמורים ומה שהביא ראיה מנדרי' ר"י ע"ש ברש"י ונ"ל דבע"א דחמירא מכל התורה אה"נ דאפילו במידי דלאו בר אכילה אין הקב"ה מביא תקלה והכא בע"א איירי

להוציא את הס' בריש כריתות תנן דאפי' בע"א מביא אשם תלוי והסד"ר בשם הראב"ד ורב"ה דהכא בלא איתחזק איסורא עש"ב ונ"ל במ"ש בגמ' כריתות דכ"ו ע"ב דעבירות של ספק דעבר עליהם יו"הכ או שהביא אשם תלוי ואח"כ נודע לו מביא חטאת ומפיק לה התם מקראי והשתא תנא דספרין חידש לן דזהו דוקא בשאר מצות אבל בע"א אע"ג דחמירא אינו מביא אם נודע לו אח"כ ומפיק לה מקרא כנ"ל לפי חומר הנושא ועיין לה' מוצל מאש שבס' מהר"י קצבי סי' מ"א: פ"ז תולש עצים עיין בגמרא בשבת בפרק הזורק דצ"ו ע"ב: