משמרות כהונה חלק ג ל

אתי עשה ודחי עשה א"כ באכילה נמי ליתי עשה ולידחי ל"ת אלא ע"כ דאנינות פיסול הוא ולא שייך בזה דחיה מיהו קשה מאי מוכחי התוס' נימא דדייק הכי דאי דאורייתא הוא ומשום דחיה א"כ אמאי אינו אוכל בקדשים נימא נמי אתי עשה ודחי ל"ת אלא ע"כ מדרבנן וגבי קדשים עשו חיזוק לדבריהם וגבי כרת לא העמידו דבריהם וי"ל דס"ל להתוס' דגבי קדשים לא דחי כיון דאפשר שיתקיים העשה ע"י אחרי' ומשמע להו כן דאל"ה מאי פריך ממתני' דפסחים אמשנתנו נוקמה למשנתנו כמ"ד דאורייתא ואתי עשה ודחי וההיא דפסחים כמ"ד דרבנן הקשה הבה"ז מאי מוכחי התוס' הא אכילה ל"מ ע"ש ול"ק דמ"מ מצוה איכא מדכתיב איש לפי אכלו כדאי' בפסחים ועוד הא לכ"ע בעי' ראוי לאכילה ואי אמרי' דלא דחי א"כ לאו ראוי לאכילה הוא וע"ש בתירוצו דנקט בלישניה עשה דאנינות וליתא כי אינו אלא ל"ת כמ"ש גם מ"ש דלפי תירוצם ליכא דחיה דלא מצינו עשה דוחה עשה ע"ש ליתא דעשה שיש בו כרת דחי עשה כדאמרי' בפ' ת"נ דנ"ט גבי עשה דהשלמה ע"ש

דף ק' ע"ב גמ' אלא הדקתני השומע וכו' מלישנא דאלא הא דקתני משמע דהיינו ברייתא דלעיל דקתני ולאכילת פסחים ביום ליקוט וכו' ומייתי משמעות הברייתא אעפ"י דאינו לשון הברייתא ממש אין לחוש והא דלא מקשה ממתני' דפסחים שהביא רש"י בסמוך דקתני השומע על מתו והמלקט עצמות טובל ואוכל בקדשים לערב משום די"ל דה"ק אפי' יום קבורה והא דקתני השומע וכו' אגב אורחיה קמ"ל דוקא לערב אבל ביום שמועה לא אבל ברייתא דלעיל א"א לומר כן וכדדייק הגמ' לעיל ודלא כהצ"ק שכ' דקושי' הגמ' היא ממתני' דפסחים גם מ"ש דאי לאו סוגיא דלעיל י"ל דמיירי בשומע ומלקט בלילה ע"ש לישנא דטובל ואוכל לערב לא משמע כן ומה שהק' אמאי לא פריך ארב מרי דלעיל ע"ש ל"ק דרב יוסף דפריך האי פירכא לא שמיע ליה הא דרב מרי ולמסקנא דגמ' כאן ניחא הכל

דף ק"א ע"א תוס' בד"ה ורמינהי וכו' אבל ר"נ סבר וכו' דהיה סבור שהתיר לו בכל הקדשים וכו' עכ"ל נר' דמשמע להו דתנא דברייתא דריש כאשר צוה ה' דכתיב גבי חזה ושוק חוזר אצווי דחטאת וה"ק מה שצויתי בחטאת דר"ח הוא מפי הגבורה אפי' בחטאת דר"ח וא"כ צווי אחר הוא מפי הגבורה מלבד דמנחת וא"כ ע"כ דלא אתיא כר"נ דלדידיה לא היה צווי אחר אלא דמשה סבר מדעתו דצווי דמנחה על כל הקדשים הוא אבל רבא סבר דכאשר צויתי דחטאת דר"ח הוא כאשר צויתי במנחה וא"כ נ' נצטיוה ציוי אחר על חטאת דר"ח אלא אמנחה ועלה קאי כאשר צוה

דף ק"ב ע"א בד"ה אהרן וכו' ורבנן לא מקשי דסברי ר"מ בלינה עכ"ל הכי משמע להו דרבנן לא מקשי כלל דאי מקשי ודוקא לענין לילה הוא דלא מקשי משום דכתיב ושפטו את העם בכל עת א"כ מאי קאמר שם בדל"ר ע"ב גבי ההוא סמיא סתמא אחרינא אשכח ר"מ דנון ביום וגומרין בלילה אימא דאתיא כרבנן ומקשי מיתת לסומא וכמו שהקשו התוס' שם אלא ע"כ דלא מקשי כלל והגמ' גופה מ"ל הכי משום דרבנן דר"מ גופייהו ס"ל דנגעים כשרין בקרובים וא"כ ע"כ דלא מקשי רבנן כלל ומתורץ קושי' התוס' שם

ע"ב בד"ה בע"מ וכו' וא"ת דהכא מייתרי ליה ץ סראי וכו' עכ"ל י"ל בזה דהאי תנא אית ליה היקישא דזאת התורה ואפי' אי לא כתיב אלא בחר ילפי' אידך מניה בהיקישא אבל ראב"ש דלקמן ע"כ דל"ל היקישא דזאת התורה ועיין בפ"ק דחולין דכ"א ע"ב מפירש"י שם וע"ש בתוס'

דף ק"ג ע"ב גמ' כל שלא זכה וכו' ואע"ג דאפשטיה לעור וכו' ק"ל לפי מה שמתבאר מדברי התוס' לקמן בד"ה מ"ד וכו' דבאבוד ושרוף אפי' ר' מודה דלא מרצה הדם על העור ודוקא בנטמא הוא דפליגי ע"ש מאי פריך נוקמה כר' ורישא דקתני אפי' הופשט באבוד ושרוף וסיפא בנטמא וי"ל דסוגיא זו אזדא לפום מאי דאמרינן לקמן דפליגי בפלוגתא דר"א ור"י ולא כ' התוס' דבאבוד ר' מודה אלא לפום מאי דמוקי פלוגתייהו אליבא דר' יאושע

דף ק"ד ע"ב תוס' בד"ה לא מחשבה וכו' וכן מחייבין עליהם משום פיגול הו"א מכת מרדו' וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דהתם תנן חייבין משום נותר וטמא אבל פיגול אין בהם כההיא דפ' ב"ש שהביאו לעיל ונ"ל דכוונתם לסיפא דההיא דפרים הנשרפין דקתני חייבין משום פיגול והיכי ס"ד דגמ' דמתני' דפרים הנשרפין כולה בבשר מיירי דא"כ היכי מחייב בפיגול הא מחשבה פסלה בהו כדקאמר הגמרא וע"כ מכת מרדות היא ואם כן ה"נ בקטורת לינה מדרבנן היא

גמ' לא פסול טומאה ולינה וכו' וזיל הכא קמדחי לה כדפירש"י בפיסול טומאה לחוד ולא צריך ליזיל הכא קמדחי לה משום דא"כ הו"ל בהדיא פיסול טומאה ומדנקט ברייתא פיסול סתמא משמע דכולל פיסולים הרבה

דף ק"ה ע"א פירש"י בד"ה בתר וכו' ולענין טומאת בגדים וכו' עכ"ל ולקמן בבעיא דחציו אבר פירש"י לענין שורפו בפנים ונ"ל דס"ל לרש"י דא"א לצמצם אפי' בידי אדם ולכך ביצא חציו ברוב אבר אפי' לא שדי' מיעוט האבר בתר חציו מטמא בגדים דשמא רוב בחוץ כיון דא"א לצמצם ולכך פי' לענין שורפו בפנים אבל כאן בבעיא א' י"ל נמי לענין טומאה ומיירי ברוב הבהמה בפנים וע"י מיעוט האבר שיצא הוי רוב הבהמה בחוץ ומ"ש רש"י ואין כאן רוב הבהמה בחוץ לאו דוקא

גמ' צריכין הכשר טומאה עיין להר"מ והראב"ד ז"ל בפ"ג מה' אה"ט ולמהר"ן בתשו' סי'

ע"ב גמ' אף להלן חוץ לג' מחנות וכו' ולרבנן צ"ל דפסיקא ליה להגמ' דאיכא שום דרשא דשחיטת פרה חוץ לג' מחנות ומ"ש הח"ן מדברי התוס' לקמן דק"ז ע"ב שכ' דגילוי מילתא הוא דכל היכא דכתיב מחוץ למחנה הו"א חוץ לג' מחטות ע"ש ליתא דלא כ"כ התוס' אלא התם גבי ש"ח דאכתי לא ידענא בשום מקום דכתיב חוץ למחנה שהוא חוץ למחנה א' אבל אחר דגלי קרא בש"ח דכתיב חוץ למחנה שהוא חוץ למחנה אחת ליכא תו למי' דגילוי מילתא בעלמא דהרי מצינו בש"ח דהוא חוץ למחנה אחר

דף ק"ו ע"ב גמ' יכול יהא ענוש כרת וכו' ק"ק מהיכא תיסק אדעתין שיהיה ענוש כרת הא אפי' לאו ועשה לא הוה מחייב אי לאו דכתיבי קראי ואי משום כיון דגלי דמיירי קרא אפי' הקדישן בשעת היתר הבמות א"כ הכרת דכתיב עליה