משמרות כהונה חלק ג כט

אדרבא דוק מסיפא והא דלא אמרי' נעשה דיוקא דרישא כסיפא והוי עירוי ככ"ש בס' ר"ש משום דקתני אבל ובכ"מ דתני אכל לא אמרי' נעשה כמ"ש התוס' במ"א

דף צ"ו ע"א גמ' אלא קדירות של מקדש וכו' הא דלא פריך קדירו' בפסח אמאי ישברו י"ל דחומרא דרבנן דילמא לא מהדר לאו לכבשונות אלא מסיק להו אבל קדירות של מקדש לא ניחא ליה למי' דמדרבנן הוא

תוס' בד"ה ואם וכו' והוי בעין עד שיוסק וכו' עכ"ל קשה דא"כ מאי פריך לרב דחמר קדירות בפסח ישברו מברייתא דעד שיוסק נימא דמאי דבעי היסק הוא כדי לקנח השומן שהוא בעין אבל הבלוע לעולם לא יצא מידי דופיו ומאי דשרי הוא משום נ"ט בר נ"ט להיתרא אבל בקדירות בפסח אי מבשל בהו בפסח או אחר הפסח למאן דאסר חמץ אחר הפסח הוי טעם כ' דאיסורא דלעולם א"י מידי דופיו ולעולם פולט ולכך ישברו וי"ל דפריך לרב דאיהו ס"ל בחולין נ"ט בר נ"ט אפילו דהיתרא אסור וא"כ ע"כ מאי דשרי בברייתא ע"י היסק משום דיוצא מידי דופיו ע"י היסק: בא"ד משום דמב"מ מדאורייתא ברובא בטיל וכו' עכ"ל מה שהק' הח"ן דא"כ אמאי הצריך הכתוב מריקה ושטיפה ע"ש ל"ק די"ל משום דאחר שנעשה נותר אסור לבשל בו לכתחי' דאין מבטלין איסור לכתחי' וס"ל להתוס' דמדאורייתא אין מבטלין איסור לכתחילה אבל קודם שנעשה נותר ליכא לתא דאי מבטלין איסור לכתחי' דעדיין היתרא הוא ועי"ל דטעמ' דמריקה ושטיפה הוא לבער איסור נותר מן העולם ולאו משום דנ"ט במתבשל בו וכמ"ש התוס' בדבור שאח"ז דהא דכתי' שבירה בכ"ח דהו"א דל"מ שבירה דבעי' שיאבד הטעם מן העולם כמו מריקה ושטיפה ע"ש ועמש"ל דצ"ב ע"א ע"ש

בד"ה אלא וכו' ואמרי' תנור חולקו וכו' עכ"ל יל"ד אמאי הוצרכו להקשו' ממתני' הלזו בפשי'. הו"ל להקשו' מקרא דתנור וכיריים יותץ ובשלמא אקרא דכתיב שבירה בכ"ח י"ל דאפי' דאיתיה בתקנתא כיון דפ"ח באו לכאן קרא מיירי כשעדיין הכלי קיים ולא נעשו כו פ"ח דהכי נמי צ"ל למ"ש אח"ז דבתנור כי מסיקו מבחוץ ומבפנים מהני אבל בקושייתם דמק' הא כשיסיקו לאפות בו השתרי קושיא זו גם אקרא דכתיב יותץ קשיא וי"ל דבקרא י"ל דקמ"ל דתקנתא דשבירה ונתיצה מהניא ליטהר מטומאתו דהו"א דל"מ שבירה וכה"ג כ' בסה"ד אקרא דישכר דכ"ח אבל אמתניתין ק"ל שפיר דלא תני תקנתא לתנור אלא חולקו והא איתיה בתקנתא דהסקה ועיין להח"ן: ע"ב במ' והתניא קדירה וכו' אין להקשות נימא דהכא בעי מריקה ושטיפה אפילו אינו רוצה להשתמש בהם כדי לאבד איסור נותר מן העולם וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה אלא דא"כ אמאי אצטריך אותה למעט תרומה הא תרומה לאו איסורא הוא אלא ע"כ דמשום בישול הוא ומשני טעמים הצריך הכתוב מריקה ושטיפה משום כדי לאבד האיסורא ומשום בישול אם יבשל בו שא"מ ופריך שפיר ועמ"ש לעיל בד"ה ואם על קושי' הח"ן

דף צ"ז ע"א גמ' ליכתוב רחמנא או מורק מורק וכו' ק"ל למ"ש התו' בר"פ אז"נ דדרך הכתוב לכתוב במלות שונות כשרוצה לכפול הענין ע"ש מאי פריך לכתוב מורק מורק וכו' ויש ליישב

תוס' בד"ה השפוד וכו' וקסבר רבה מריקה דחמין וכו' עכ"ל יל"ד אי גרסי במתני' מריקה ושטיפה בצונן היכי איתנח ליה לרבה לשנויי משנתינו דהשפוד וכו' הא מתניתא גופה קתני בצונן ואי גרסי בחמין אמאי כ' בסה"ד דאיכא למ"ד בגמ' הא תנא דמתני' גופיה הכי ס"ל וי"ל דגרסי מריקה ושטיפה בצונן אלא דרבה סבר דבצונן לא קאי אלא אשטיפה אבל מריקה כדין ההגעלה דהיא בחמין. ודע דממ"ש דקסבר מריקה בחמין ואפ"ה תנן במתניתין מריקה כמריקת הכוס נראה דאפי' לרבנן דס"ל מריקה בחמין ס"ל נמי מריקה כמריקת הכוס דלא כדמשמע מפשטא דשמעתא וס"ל דלרבנן אפילו לא כתיב אלא מורק מורק כיון דצוה הכתוב למריק' תרי זמני מסתבר' לאוקומי חדא בפנים וחדא בחוץ וכ"פ הר"מ כרבנן דמריקה בחמין ופ' כמריקת הכוס ע"ש

דף צ"ח ע"א גמ' מה מנחה מתקדש' בבלוע וכו' קשה כיון. דממנחה ל"מ יליף משום דרכי למ"ל כלל למילף ממנחה דלא הול"ל אלא מחטאת דכולהו קרבנות קרירי לבד ממנחה והיא בגופא כתיב כל אשר יגע בה יקדש ויותר קשה מ"ש בס' טהרת הקדש בפירש"י בד"ה מה חטאת דממ"ש רש"י דלא יליף ממנחה משום דרכיכ' כיון דאיכא לאוקומי היקישא לזכרי כהונה נראה דרע"ק דיליף ממנחה נ"ל זכרי כהונה מקרא דבקדש הקדשים דלעיל דאל"ה ל"מ למילף ממנחה דרכיכא ע"ש וא"כ קשה קרא דולמנחה למ"ל נילף מחטאת דהא כולהו קרבנות קרירי ומנחה בגופא כתיב ועוד כיון דרע"ק יליף ממנחה למ"ל קרא דכל אשר יגע בבשרה דחטאת נילף ממנחה כיון דלא אתא קרא דולמנחה אלא להכי ונ"ל במ"ש התוס' בריש מנחות ובכ"מ דהיקישא דזאת התורה איתיה אפי' בעוף וא"כ אצט' לרע"ק למילף ממנחה לאתויי עוף דמקדש בבלוע דמחטאת לא אתיא דכיון דהיקישא דחטאת אצט' לדרשות אחריני כדלקמן לא ילפי' מיניה אלא דכוותה דקריר אבל עוף לא ולכך אצט' היקישא דמנחה וממנחה לחודה לא סגי ליה כיון דאיכא לאוקומי היקישא דמנחה לעוף דדמי ליה דרכיך לא ילפי' שאר קדשים ולכך תרוייהו צריכי אבל לר"א דלעיל דיליף מחטאת לחודיה לבלוע ס"ל דאיכא למילף עוף ממנחה כיון דאצט' לזכרי כהונה ומנחה רכיכא יותר מעוף וא"כ בין תנא דלעיל לרע"ק א"ב עוף כנ"ל

דף צ"ט ע"א תוס' בד"ה אינו וכו' ומיהו מדקאמר התם בחולין וכו' עכ"ל עיין בגמ' לעיל דף ד' ע"א ובמ"ש בחידושי' שם ע"ש

ע"ב בד"ה אמר וכו' א"כ היכי דייק מינה וכו' עכ"ל. ראיתי בספר טהרת הקדש שהק' הא בשעת אכילה איכא עשה דכשהוא שלם וכו' ואיכא ל"ת דלא אכלתי באוני ממנו ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ע"ש ולפמ"ש במ"א דלאו הבא מכלל עשה הוי כמו לאו לענין הדחיה וא"כ הוו תרי לאוי ואתי עשה ודחי תרי לאוי דלא סמיכי כמ"ש התוס' בפ' הלוקין דף ט"ו לענין ניתוק וה"ה לענין דחיה כמ"ש במ"א ועוד נר' עיקר דעשה כשהוא שלם וכו' לא כתיב אלא לענין הקרבה אבל לאכילה ליכא אלא לאו דלא אכלתי באוני וכ"מ מהגמ' לקמן דלא מייתי אלא מקרא דלא אכלתי באיני ע"ש וא"כ שפיר מוכחי התוס' דאי בשעת הקרבה