משמרות כהונה חלק ג רצט

אפי' ל"ת גרידא וא"כ בימי חלוטו א"צ לטעמא דשאלה אלא משים דימי חלוטו אין עולין ובמוסגר משום דאיתיה בשאלה והרמב"ם אינו שומר הטעמים כידוע ועיין להראב"ד והכ"מ שם ומ"מ הכרח זה דמצורע המוסגר. לא אתי אלא לר' יאשיה דס"ל לעיל בפי' זה דנזיר מוזהר בכל המעבירין ול"ד תער דאי לר' יונתן כיון דנזיר אינו מוזהר אלא בתער ודאי דמצורע בימי הסגרו לא דחי לאו ועשה דנזיר דהא אפי' לקיים את ב' ע"י מספרים דתגלחת דמוסגר סגי בכל המעבירין כמ"ש בת"כ ופ' הר"מ שם כה' ט"צ וא"כ לר' יונתן לא מצינו דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה אפילו קילי דאיתנהו בשאלה וא"כ ד"ז דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה דאיתנהו בשאלה תליא בפלוגתא דתנאי ועפ"ז מקום אתנו לישב דברי ה' החינוך שהק' אמאי נדרים חלים ע"ד מצוה ליתי עשה דמצוה ולידחי ל"ת דנדרים ותי' משום דנדרים עשה ול"ת ותמה עליו ה' פרשת דרכים דהא קי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה דאיתנהו בשאלה כמ"ש בגמרא דריש יבמות וה' שער"ה בפ"ג מה' נדרי' מתרץ קו' החינוך משום דאכילת מצה עשה דלפני הדיבור ולא אתי עשה דלפני הדיבור ודחי ל"ת דלאחר הדיבור כמ"ש התוס' בקדושין דל"ח ודחה לזה דבישיבת סוכה מאי א"ל דתנן בנדרים כיצד ישיבת סוכה וכו' ט"ש ועפי"ה ניחא דה' החינוך פשיט"ל התי' של השער"ה ולא ק"ל אלא מישיבת סוכה דתנן במתני' וע"ז מיישב שפיר ומוקי לה למתניתין כרבי יונתן וא"ש

טומאה תוכיח וכו' וק' דנילף מבינייא ועוד טומאה גופא מכח לימוד זה עיין בפי' שאח"ז וצ"ל דברייתא דספרין ל"ד ולווחא דמילתא הוא דאמר תוכיח דבלא"ה אצט' קרא לגלויי אפי' על הטומאה

פיסקא כ"ח לא עשה אונס כרצון בסוטה דכ"ח יליף ס' טומאה בר"הי מק"ו מסוטה שלא עשה אונס כרצון והק' התוס' נזיר ועושה פסח בס' טומאת התהום והק' ה' אהלי יהודה דגם בנזיר ס' טמא ומגלח ואינו עושה בפסח ע"ש ונ"ל דל"ק דהתוס' ס"ל כס' הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' ק"פ דטומאת התהום לא הותר אלא הס' אבל ודאי טומאת התהום לא הותרה וגם בנזיר ס"ל כן וכמ"ש הלח"מ בפ"ג מה' נזירות עש"ב וא"כ נזיר ועושה פסח בטומאת התהו' יוכיח שפיר דעשה בו אונס כרצון ולא עשה בו ס' כודאי ועיין לה' אורח מישור בפ"ב דנזיר בשמעתא דטו' התהום מה שתמה. על הר"מ בזה גם מ"ש ה' אהלי יהודה דמגלח בגמרא דנדרים די"ט אמרינן בהדיא דאינו מגלח ועיין בהר"ן והתוס' שם

ת"ל וכפר עיין בתוס' בשבועות דל"ז בד"ה אינו לוקה ובמוהרש"ל ומהרש"א ז"ל שם וראיתי לה' זרע אברהם שכ' דכוונת מהרש"ל ז"ל דלא אצט' אלא חד קרא דפתאום למזיד ושוגג אתי בק"ו ממזיד ע"ש וליתא דנוקי קרא בשוגג לבד מנ"ל לאוקומא במזיד ולילף מיניה שוגג וכוונת מהרש"ל ז"ל דהק"ו ב' דברייתא בא לקיים הק"ו א' וזה כוונת הברייתא וכמו שהבין מהרש"א ז"ל ומה שפי' מהרש"א בכוונת דבריהם דבלא פתאום שפיר נ"ל מק"ו ל"ק נוקי לקרא דוכפר לשוגג דאה"נ דאצט' תרי קראי אלא דתנא דברייתא קאמר דהשתא דנ"ל מזיד נוכל ללמוד מק"ו ולא קאמר דלא אצט' פתאום ועיין להרב אהלי יהודה ועמ"ש בחידושים במסכת כריתות ד"ט ע"א ע"ש

פיסקא כ"ט או אינו אלא שמיני ולא ט' פי' הסד"ר דשמיני ממעט תרווייהו שביעי ותשיעי מדלא כתיב מיום השמיני והלאה ע"ש וק' דמ"ש מהא דאמרי' בשבת דקל"ב דאצט' תרי קראי גבי מילה חד למעוטי שביעי וחד למעוטי ט' דאי מחד לא הוה ממעטי' ט' דהו"א דמשמיני זמניה הוא ע"ש ועיין לה' הלכות יו"ט דכ"ח ע"א ובמ"ש בחי' בפסחים ד"ג ע"א ע"ש

פיסקא ל"א חוץ מזו וכו' כ' התוס' בנזיר די"ט ע"א בד"ה ת"ל וז"ל וא"ת א"כ לרבנן ההוא למ"ל וכו' וי"ל דאי לאו ההוא הוה דרשינן והזיר וכו' כ' רחמנא וכו' דאין לו' למ"ד והזיר אע"פ שלא הביא ע"כ ודבריהם תמוהים טובא ועיין להסד"ר ולה' אהלי יהודה מה שפי' בכוונתם ואינו נכון מכמה אנפי ובפרט מ"ש בס"ד אע"פ שלא הביא דהול"ל אע"פ שלא הביא אשמו אשר ע"כ נ"ל בכוונתם דאי לאו ההוא הוה מרבי' אפילו עולה מעכבת ולא מבעיא חטאת והו"א דלכך כ' והזיר אחר עולה לו' דאפי' עולה מעכבת ולכך הקדימו לאשם ולכך כ' ההוא לגלויי דהוא מיעוט ולא רבוי והיינו למעט אע"פ שלא הביא ולעולה לא אצט' דדורון הוא וע"כ למעוטי אשם כנ"ל

נזיר מאה יום נטמא מאה יום וכו' התוס' בר"פ מי שאמר הקשו לר"א אמאי נטמא יום ל' סותר את הכל הא דריש לקמן והימים הא' יפלו מכלל דאיכא אחריני ע"ש מה שתי' ונ"ל דאע"ג דר"א דריש שם במשנה והימים הא' יפלו למעוטי נטמא יום א' אינו מוכרח שידרוש מכלל דאיכא אחרונים והברייתא שהביאו התוס' דלא כר"א ומאי דפריך מינה בגמ' לס' ר"א בדי"ט היינו לס' עולא דאמר לא אמר ר"א וכו' דסברא דנפשיה קאמר וע"ז פריך דהרי מצינו ברייתא סותרת ס' זו ומנ"ל לעולא האי ס' לר"א אבל בדרשא דאחרונים דלא כר"א וכן הר"מ בפ"ו מה' נזירות פ' לדרשא דראשונים ופ' דנטמא יום מאה סותר את הכל ולפמ"ש זו היא ס' ר"א ממש ועיין למרן בכ"מ ולה' לח"מ שם ע"ש

פיסקא ל"ו אחר התגלחו וכו' עמ"ש ה' אהלי יהודה ועיין למהרש"א ז"ל בפסחים דפ"א ע"ב בתוס' בד"ה אלא

פיסקא ל"ח ולא קרבן אחרים וכו' עיין להרב זר"ע ומשה"ע ה' זרע אברה' ועיין במס' כריתות דז"ך ע"ב ודו"ק

פיסקא ט"ל שכ"מ שנא' ענייה ואמירה וכו' סתמא כר"י ובגמרא אמרי' דלר"י ג"ש דענייה ואמירה אצט' למילף ללויים בל"הק מחליצה ע"ש והק' מהרא"ן הביאו הסד"ר דלילף מנ"כ ברכה ברכה כי היכי דיליף בספרין לענין עמידה נ"כ מלויים ותי' דסיפא רבנן וסיים שהוא דוחק והסד"ר תי' דנ"כ יליף מלויים ולא לויים מנ"כ והביא ע"ז פירש"י בכריתות ע"ש וליתא שהרי כ' התוס' בסוטה דל"ח ע"א לענין קול רם דנילף מלויים מג"ש דברכה ברכה ותי' דאצט' לר"י דל"ל הך ג"ש דלר"י ל"ל ג"ש אפילו למילף נ"כ מלויים וא"כ ע"כ סיפא דספרין רבנן היא כמ"ש מהרא"ן ז"ל

כל הקהל שומע עיין בתוס' שהבאתי בדבור שלפ"ז וכ' הסד"ר דע"כ קול רם ממש דאי כדי שישמעו פשי' דהו"ל אמן יתומה ע"ש ועיין בגמ' בברכות דנ"ג ע"ב דפריך וכי לא שמע היכי נפיק ומוקי בשלא אכל עמהן ועיין בפו'

פיסקא מ"ד ר' וכו' למה נאמר וכו' כ' הז"ר דהיינו לדורות כמ"ש בפ"ק דסנהדרין ע"ש והתוס' במנחות דז"ן הק' דההיא דפ"ב