משמרות כהונה חלק ג רצח

היא דאל"ה למסקנא לרבנן למ"ל אל כלי ועיין לה' ח"ה שם ולהסד"ר ולהרב אהלי יהודה ותראה שעל פי מ"ש דבריהם אינם אלא מן המתמיהין:

פסקא י"ז והלא כבר נאמר ואחר ישקה וכו' ברייתא זו סייעתא לפירש"י ז"ל בגמ' ד"ך ע"ב ודלא כהתוס' שם דלפי' הול"ל והלא כבר נאמר והשקה ובדברי חכמים דספרין עיין להז"ר ומ"ש הרב זרע אברהם בדברי חכמים הוא נגד הגמרא שם ע"ש

והנה בגמ' שם אמרו דלרבנן באי לא פתח קרא משמע דפתחא הוא דלא פתח אבל כתיב קרא באי ועיין בגמ' דיבמות דע"ח דאמרינן אי להתירה לא כתיב קרא וכמ"ש התוס' שם דדוקא פשטיה דקרא אבל ריבויא כתיב באי א"ש ועיין לה' קרבן העדה בסוף גיטין

פיסקא כ"א רע"א וכו' ונקה האיש וכו' משמ' דלהנך תנאי קמאי לא דרשי בזמן שהאיש מנוקה מעון וכו' ומכאן סייוע לרש"י ז"ל ביבמות דח"ן ע"ב שכ' דהא במחלוקת שנויא ועיין להתוס' שם

פיסקא כ"ב מה נדרים האב. מפר וכו' אף בנזירות וכו' כתב הזר"ע אע"ג דנזירות גופייהו ענוי נפש ואמאי אצטריך היקשא מ"מ ס"ד דכיון דטומאה לית בה ע"נ וכו' ע"ש ונעלם ממנו גמ' ערוכה בפ"ק דנדרים ד"ח דפריך אמאי אצט' היקשא תיתי במ"מ ומשני סד"א כיון דאית ביה קיצותא דסתם נזירות ל"י לאו ע"נ הוא ע"ש וכ' התוס' והרא"ש שם דל"ד מ"מ דנזירות גופייהו ע"נ ע"ש ומה שהקש' הרב אהלי יהודה דנימא דאצט' משום דטומאה לית בה ע"נ עיין בגמרא דנדרים דפ"ב דפליגי אמוראי בנדרה מב' ככרות בא' מתענה ובא' אינה מתענה אי מפר גם לשאינה מתענה ולכ"ע בנזירות אין נזירות לחצאין ומפר לכל כמ"ש בגמרא שם ע"ש גם משמע מגמ' דפריך מזוג וחרצן לא הפר לפי' הר"ן שם דטומאה אית ביה ענוי נפש אבל מדברי הרא"ש ז"ל שם בפי' אינו נראה כן

לא אכלתי אשם נזיר והא דהיה אוכל חטאת נזיר אע"ג דהוי חולין בעזרה לפמ"ש רש"י בכריתות ד"ז דבחטאת העוף אין בה משום דחולין בעזרה כיון דאין בו הקטרה ניחא ועמ"ש בחי' שם ועיין להסד"ר

פיסקא כ"ג ומה אונן שעשה בו אכילת מצוה כיין מצוה פי' אכילת קדשים ויין מע"ב דתרוויהו אסירי לא עשה בו יין מצוה כיין הרשות דהיינו יין דנשבע לשתותו מותר דדוקא דקדשים ודמע"ב דאין מצוה מוטלת עליו דיש לקיימה באדם אחר נזיר שלא עשה בו אכיל' מצוה כיין מצוה דאכילת קדשי' שריא ליה דבנזיר לא נאסר אלא כיין ויין מצוה אסיר ליה היינו דמע"ב אינו דין שלא נעשה בו יין מצוה כיין הרשות דהגונו דנשבע לשתותו דמותר ול"ד ליין דמע"ב דיש לקיימה באחר כמ"ש כנ"ל ועיין להסד"ר והק' הרב אהלי יהודה עמ"ש התוס' בשבועות דכ"ה דנזיר איתקש לנדרים ולמ"ל מיין ושכר ע"ש הא אצט' דלא נילף מק"ו מטומאה כמ"ש בגמ' בנזיר ע"ש ולפמ"ש הסד"ר בסמוך גבי אבא חנן דלת"ק לא יליף מק"ו דטומאה ע"ש הטעם ניחא שפיר דהתוס' מק' לס' ת"ק ומה שהק' עוד במ"ש בגמ' דנזיר ד"ד מושבע ועומד מה"ס הוא ולא חייל נזירות לפירש"י דהא אפשר לקיים בפת י"ל דהתינח בקדוש דלילה קדוש ביממא דלא אפשר מא"ל וס"ל להגמ' דלקדוש דליליא לא אצטריך קרא דודאי חייל כיון דאפשר בפת וס"ל דקדוש דיממא מן התורם ומה שהוכיח מזה בס' הרשב"ץ עיין שם במ"א כתבתי בפרט הלז באורך עיין שם

מסחורתו ורפואתו וכו' בגמרא פסחים דכ"ג קאמר בגמר' דהיתר הנאה דנזיר נ"ל מנזרו שלא יהא והכא אצט' לסחורה דאפי' דבר שאסור באכילה לבד אסור בסחורה ואי לא כתיב אלא חד קרא הוה מוקמינן ליה להנאה ולכך אצטריך תרי קראי ועיין להסד"ר

פיסקא כ"ד מכל אשר יעשה וכו' ומכאן אתה

דן לכל איסורין שבתורה בגמרא דנזיר פרכי' לר"עק כיון דהיתר מצטרף לאיסור אמאי אצט' מכל אשר יעשה ומשני היתר ואיסור בב"א איסור ואיסור כזה ע"ש משמע דלרבנן דאין היתר מ"ל נוכל לו' דהא דאיסורי נזיר מצט' דוקא בב"א וכ"כ הלח"מ בפ"ה מה' שגגות דין ג' ותמה מזה ע"ד הר"מ ע"ש ועפי"ז ניחא לי מה שהק' התוס' בר"פ אמ"ל בכריתות אהא דתנן אכל כחצי וכו' מב' מינין פטור מהא דמעילה דפיגול ונותר מצט' ע"ש ועפי"ה ניסא דבפיגול ונותר כיון דליכא אלא חד קרא נוקמיה בב"א ומתני' דקתני אין מצט' באכל חצי זית ואח"כ חצי זית כדקתני ומ"מ ר"עק היא דאי לרבנן הא בקדשי' ס"ל היתר מצט' לאיסור

כתב הר"מ בפ"ד מה' מ"א דין י"ו כל האיסורין אין מצט' חוץ מאיסורי נזיר והוא הפך ברייתא דספרין דקתני מכאן אתה דן ועיין להסד"ר ונ"ל דס"ל דברייתא דמעילה די"ז דמפיק פיגול ונותר מצט' מקרא ע"כ לא ס"ל כספרין דאי איתא אמאי אצט' קרא נילף מאיסורי נזיר שהם ג"כ ב' שמות: אחר כל המעשים הסד"ר הק' דאיך קתני ברישא קורבן ע"ש ונ"ל במ"ש מהרש"א בפסחי' דפ"א ע"ב דאי עביד תגלחת קודם קרבן מהני ע"ש וחד מן חברייא אמר דה"ק אי כתיב כל ימי נזרו הו"א העיקר בקרבן השתא דכתיב קרא אחרינא אפי' לתגלחת ואצט' תרי קראי וניחא גם מה שהק' הזר"ע ע"ש ועיין בפי' שאחר זה

פיסקא כ"ה דברי ר' יונתן אומר וכו' מכאן מוכח דבעי' מיהא העברת תער על ראשו וכן ודאי לב"ה דאמרו בגמ' צריך וכו' ודלא כהכ"מ שכ' לדעת הרמב"ם ז"ל דב"ה דאמרו צריך אגב ב"ש נקטו כן ולעולם אליבא דב"ה א"צ אפילו העברת תער ובישוב דברי הר"מ עיין להלח"מ שדבריו נכונים וברורים ועיין להסד"ר

ת"ל יגלח וכו' בגמ' ביבמות ד"ה יליף מראשו ובעי למילף מהכא דאתי עשה ודחי ל"ת ודחי ש"ה דאיתיה בשאלה תדע דנילף מהכא דאתי עשה ודחי ל"ת אלא ש"ה דאיתיה בשאלה ה"נ שאני נזיר דאיתיה בשאלה וקשה היכי ס"ד דיליף מנזיר הא נזיר עשה ול"ת ואפ"ת דזהו מ"ש תדע וכו' מ"מ לשון ה"נ שאני וכו' דקאמר משולל הבנה דהא חד לימוד הוא ועליה קיימי' ולא נתיישב לי סוגיית הגמ' אלא ע"פ דרכו של הר"מ ז"ל בפ"ז מה' נזירות דנתן טעם דאתי עשה דמצורע ודחי ל"ת ועשה דנזיר משום דימי חלוטו אין עולין לו מן המנין וא"כ בימי חלוטו וספירו ליתיה לעשה אלא ל"ת גרידא ע"ש והשתא ניחא. דמעיקרא יליף מנזיר בימי חלוטו ודחי דאיתיה בשאלה ומכריח דאלת"ה נילף דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה ממצורע המוסגר דגם הוא מגלח כת בת"כ מקרא דותתגלח ופ' הר"מ פ"ה מה' ט"צ והתם איכא עשה ול"ת דימי הסגרו עולין לו מן המנין וכמ"ש הר"מ שם אלא דאיתיה בשאלה ה"נ ממצורע מוחלט לא נילף