משמרות כהונה חלק ג רצז

כ"כ ה' אהלי יהודה ואינו מוכרח די"ל כל ימיו משום חמותו דקי"ל כר"עק בפ' הנשרפין

אין עדים לטומאה וכו' משמע דלקנוי לא בעי' עדים וכריב"י שם כ"פ ה' זרע אברהם ובגמ' שם אמרי' אר"ח לא לימא איניש וכו' בז"הז דילמא קי"ל כריב"י והיינו משום דאי קי"ל כר"י א"כ אין נאסרת והר"מ פ' בה' סוטה כר"י ובספכ"ד מה' אישות פ' להא דר"ח ונר' דהר"מ דעתו דכיון דר"ח קאמר דילמא קי"ל כריב"י א"כ ספיקא דדינא הוא ולכך לענין שהיה אין מוחקין את ה' מס' ולכך כ' דבעי עדים אבל נאסרת מס' דילמא כריב"י אבל לרבי יהושע גופיה ודאי דס"ל דאינה נאסרת וזה כוונת ה"ה בה' אישות שם ועיין לה' אהלי יהודה עש"ב

בשנים הכתוב מדבר עיין להסד"ר במה שהוכיח דהיכא דעד טומאה הוא אחד מעידי סתירה צריך להיות עדות דטו' בסתירה אחרת דאי באותה סתירה הו"ל חוזר ומגיד דמעיקרא העוד על הסתירה לבד והכריח כן מסוגיית הירוש' ע"פ פי' עש"ב ומחלוקת הראשונים היא אם יכול להוסיף בעדותו אם הוי חוזר ומגיד כמבואר בח"מ רסי' סימן כ"ט ע"ש בסמ"ע ובש"ך

כתבו התוס' בריש סוטה הא דכתיב לא יומת ע"פ עד א' מוקמי' ליה בעדות מיוחדת ע"ש וראיתי לה' אהלי יהודה שהק' דנימא איפכא דלא יומת ע"פ ע"א זה בנה אב ולא יקום ע"א לעדות מיוחדת ומנ"ל לר"ן דעדות מיוחדת כשרה בד"מ ע"ש ונ"ל דל"ק דאי אמרינן לא יומת לזה בנה אב א"כ לא יקום ע"א לגופיה אצט' דאי לא כתב אחד הו"א שנים כדילפי' מלא יומת וקרא גופיה דלא יקום אינו מייתר דאצטריך לקם הוא לשבועה וכ"מ מלשון הברייתא דריש סוטה דלא ק"ל אלא אמילת אחד אבל כי דרשי' מלא יקום לזה בנה אב שפיר דרשינן מלא יומת לעדות מיוחדת משום דקרא גופיה מיותר דנ"ל מרישא דקרא ע"פ ב' עדים כדאמרי' שם במכות

אם המטמאה טומאה וכו' ביבמות ובסוטה נ"ל

מהיא וע"ש לה' זרע אברהם וה' סד"ר מ"ש בזה ונ"ל לישב דהנה בר"פ הבע"י תנן הבא ע"י בין באונס וכו' וכן אלמנה לכ"ג וכו' ואמרינן שם דאונס דנתקע וישן אינו קונה ביבמה וא"כ דכוותה גבי אלמנה לכ"ג לא נעשית זונה דהא וכן קתני אבל הבא על א"א אפי' באונס דנתקע נאסרה על בעלה כהן דמ"מ ביאה היא וא"כ אי מק"ו הו"א דיו ואונס דנתקע אינו אוסרה עליו ולכך אצט' היא למדרש אפי' כה"ג ואי לאו ק"ו לא הוה מוקמי' היא לאונס דנתקע ומ"מ בגוף הדין שכתבתי צריך להתלמד ממקום אחר

וטמאה לתרומה כ' התוספות בפ"ק דסוטה ד"ו דלר"ש דאמר מותרת בתרומה הכא מיירי אחר קנוי וסתירה דרגלים לדבר ע"ש נ"ל דהיינו בקנוי וסתירה בעד אחד או דלא שהתה כדי טומאה דמותרת לביתה ומשום דאמרה טמאה אסורה לאכול בתרומה ודו"ק בדבריהם דהוצרכו לו' דרגלים לדבר כנ"ל כוונתם ועיין לה' אהלי יהודה

פיסקא ח' כל קרבנות שעליה עיין להסד"ר שלא ראה דברי התוס' דמציעא דק"ד ע"ש ועיין לה' חיים שאל ח"ב סי'

שאם נתן עליה שמן ולבונה עובר בל"ת לכאורה נר' דאינה נפסלת בכך כיון דלא שנה עליו הכתוב לעכב ובמנחות דנ"ט אמ"ר חטאת לרבות שלי פסלה אם נתן לבונה משמע דאי לאו חטאת הו"א פסולה וק' הא לא שנה ועיין לה' שע"ה בה' ק"פ גבי אין שוחטין את הפסח על החמץ והר"מ בה' סוטה לא הזכיר כלום מזה וע"ש למרן בכ"מ

רמ"א גם זו לטובה עיין להסד"ר שע"פי פי' ר"ע ס"ל אין זכות תולה ע"ש וליתא דבסוטה ד"כ אמרי' בגמרא דר"ע ס"ל זכות תולה וע"ש בתוס' אשר ע"כ נ"ל דר"עק תרתי קאמר חדא דאי' זכות אם לא נטמאה ועוד דהזכות תולה מרבויא דמנחת זכרון

פיסקא ט' מעמיד כל הטמאין הר"מ כ' דבמצורע איירי כדי שיהיה מזומן לזרוק עליו דם ומאי דאמרי' בגמ' בפסחים דפ"ב מפני החשד כ' ה' זרע אברהם שלא יחשדוהו שאינו נכנס למקדש מחמת שאינו חשוב בעיניהם המקדש ע"ש וק' א"כ מאי קאמר בגמ' א"ב דמפנקי וכו' ע"ש

אין משקין ב' סוטות כא' כ' התוספות בסוטה ד"ח דאפי' העמדה כא' לא אע"פ דמשקה זאח"ז וכן גבי רציעה ע"ש נ"ל דהכריחם לו' כן גבי רציעה דכיון דגבי קרא דאותה אפי' בהעמדה א"כ מאי פריך ורוקתת לא והתניא נימא דמאי דשרי' רוקתת היינו בהעמדה כא' אלא ע"כ דגם מ"ח אמרי' כן דגם בהעמדה שייכא ומק' התוס' על הרציעה מזבחים ועל עיקר דבריהם מאותה דפרה כמ"ש בס"ד ולפ"ז ד"ז דהעמדה כא' אסקוהו בתימה ודברי הסד"ר בכוונתם תמוהים ומ"ש ה' אהלי יהודה והגישו לבדו משמע ע"ש ליתא דא"כ אמאי אצט' לטעמא דמ"ח בברייתא ת"ל מהגישו דהתם לא שייך מאי דשנינן לפלוגי בין ב' כהנים לכהן א'

פיסקא יו"ד להביא בית עולמים התוס' בסוטה בד"ה בית עולמים הק' דבשבועות מסקי' דתרווייהו מחד קרא נפקי משום דמשכן אקרי מקדש ע"ש ומהרש"ל כתב דס"ל כאותה גי' שהביאו בשבועות ע"ש ולשי' אזיל שכ' שם בשבועות דה"ר שלמה מדרויש נחית לישב הגי' שהביאו והיינו לתרץ דלא ליהוי מחלוקת בדבר ול"ק מה שהק' עליו מהרש"א שם בסוטה ע"ש והוא פי' דס"ל כהר"ש ואע"ג דהר"ש גופיה לא כ"כ אלא מכח הקושי' זו שמק' בסוטה מ"מ י"ל דהכריחם לפ' כן מכח דנימא וכו' ע"ש במהרש"א ונ"ל עוד דהכריחם דנימא דאי לא שני בדבוריה הו"א לטו' בפנים ולכך שוי לרבוי בית עולמים ואחר דאתא לבית. עולמים נימא כוליה להכי הוא דאתא ומנ"ל טומאה בפנים כנ"ל

מה עפר האמור להלן זו ס' רש"י בגמרא די"ו ונ"ל מדכתיב ונתן עליו משמע אפר ברישא וכתיב אל כלי משמע מים ברישא רצה נותן זה רצה נותן זה וכל זה קודם הג"ש אכל הג"ש גלי דלכתחי' מים ברישא אבל בדיעבד כשר דאל"ה ג"ש לר"ש לילפותא דפרה מסוטה למ"ל אבל רבנן ס"ל דהקדים עפר למים פסול וכ' רש"י ז"ל דכתי' תורה לעכב והיינו לס"ד דפריך ורבנן אמאי לא ילפי' ג"ש ולא פריך מנ"ל לעכב ולכך כ' דס"ל בס"ד דתורה לעכב כמו דס"ד לגמ' בפרק הקומץ הכי אבל למסקנא דרבנן ס"ל דבפרה גופא פסול והיינו משום חקה הדר ילפינן סוטה מפרה לעכב וא"ש למסקנא דמנחות דתורה בעי חקה והשתא למסקנא לרבנן עליו לערבינהו אל כלי שתהא חיותן בכלי וילפי' פרה מסוטה דפי' הכתוב מים ברישא כדאמרי' מ"מ בכל מקום וכו' וכיון דפי' הכתוב בפרה מים ברישא ממילא הוי עכוב דכתיב חקה גבי פרה והדר ילפינן סוטה מפרה בג"ש לעכוב ומכאן נר' להכריח דחיותן בכלי דרשא גמורה