משמרות כהונה חלק ג רצו

והנה ברייתא דספרי ע"כ דיליף שילוח מנרות וע"א דאל"ה אי' למפרך כדפריך בת"כ וראיתי בס' זרע אברהם חיבור על ספרי שכתב דברייתא דספרי ס"ל דלא פרכי' צד חמור ולהכי ילפי' שפיר מנרות וע"א אבל ברייתא דת"כ ס"ל דצד חמור פריך ולהכי אצטריך למוד בשלוח גופיה ע"ש. וכבר כתבתי ביטול ד"ז ונ"ל דספרי ס"ל כמ"ד ב' כתובים הבאין כא' מלמדין ולכך יליף שפיר שלוח מנרות וע"א אבל ברייתא דת"כ ס"ל אין מלמדין ולכך אצט' למכתב בשלוח גופיה דפלוגתא דתנאי היא בפ' ד' מיתות דף ע"ש ומ"מ עדיין ק' בברייתא דת"כ דאיך ילפי' בעלמא מנייהו הא אין מלמדין ועיין להסד"ר שכ' דילפי' מנרות וע"א ופרכי' פרכא ב"ד משום דהדר דינא כדאמרינן בפ' כ"ה ע"ש וגי' הספרים שלפניו שם דבחדא מתרתי אפי' לא הדר דינא ועיין לה' הליכות עולם שהביא גי' אחריתי ודחאה

אין צו בכל מקום אלא אזהרה כתב ה' אהלי יהודה אע"ג דכ' לא יטמאו את מחניהם י"ל לעבור עליו בב' לאוין ע"ש וק' דא"כ מאי מוכיח בגמ' במכות דט"ו דלאו שקדמו עשה לוקין עליו ממתני' דהכא אל המקדש לוקה נוקמא כר' דס"ל דאי' ב' לאוין ומטעמא דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוין דהא סמוכים נינהו ועיין להתוס' שם ולפמ"ש בדבור שאח"ז ישנו מן היישוב

רבי אומר א"צ וכו' נראה דפלוגתייהו אין עונשין

אעשה מן הדין ועיין בבעלי הכללים בזה ולפ"ז אעשה דוישלחו קאי אבל הלאוין אה"נ דאצט' תרי לאוין ורבי לשי' דאמר בסמוך צו הוא הלאו וא"כ איכא תרי לאוי והשתא ניחא דאצט' לר' תרי קראי דצו ולא יטמאו את מחניהם חד למחנה לויה וחד למחנה שכינה א"נ אתרי לאוי הם ולא יטמאו את מחניהם ולא יטמאו את מקדשי וניחא קושית התוס' במכות דט"ו ע"א בד"ה תנינא ע"ש ועוד נ"ל דלעולם לר' אין לוקה על מחנה שכינה דלא ילפי' ממחנה לויה אלא אזהרה בעלמא ולא תקשי דא"כ מנ"ל למדרש חילוק מחיצות נוקמא למחנה שכינה ולמלקות דכבר כתבו התוס' במכות די"ח בד"ה איסורה דכיון דמייתינן אזהרה בק"ו טפי ניחא לאוקומא בדבר חדש מלאוקמא למלקות דומיא דמאי דאמרי' כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמי' בלאוי יתירי ע"ש וה"נ דכוותה ולפ"ז מתני' דמכות דהכא למקדש טמא לוקה לא אתיא כרבי והסד"ר כ' דר' ס"ל חייבי כריתות אינו לוקה עליהם וא"כ בלא"ה אינו לוקה ע"ש ולפ"ז במחנה שכינה אינו לוקה ובמחנה לויה לוקה דליכא כרת במחנה לויה כמ"ש הר"מ בפ"ג מה' ב"מ ע"ש גם לפ"ז מתני' דר"פ הלוקין לא אתיא כרבי

היה ר' יאשיא אומר וכו' ממחנה ארון וכו' אע"ג דאפי' מת מותר במחנה לויה י"ל דהכא אחיל קאי דהוא נמי מחנה לויה ותנן בפ"ק דכלים דט"מ משתלחים משם וע"ש בהר"מ והר"ש שכ' דמעלה מדרבנן ועיין להסד"ר

אבן המנוגעת תוכיח וכו' הר"מ בפי"ג מה' ב"מ הי"ג פ' דאף אבן המנוגעת מטמאה משכב ומושב והמש"ל תמה עליו מספרי ע"ש וגם הזר"ע רמז לה רמוזי ע"ש וה' זרע אברהם על ספרי כ' דאין נעשין מ"ומ לטמא בגריס אבל נעשין מ"ומ לטמא אוכלין ומשקין ע"ש והוא נכון ברם מה שתמה ע"ד התוספות בנדה דנ"ה ע"ב דמשמע מדבריהם דמצורע ואכן שוין בזה מספרי דחלוקין כדינן י"ל דאדם דקתני הכא הוא על זב וזבה וכיוצא ולא על מצורע ומאי דלא קתני אדם מצורע יוכיח משום דאי' למפרך שם אדם מטמא מ"ומ טומאה חמורה דבלא"ה צ"ל כן מדל"ק ט"מ יוכיח כמ"ש ה' אהלי יהודה ע"ש

פיסקא ב' רבי יאשיה וכו' לכל חטאות וניזקין שבתורה כ' הסד"ר דג"ש איש איש קדריש ע"ש ולפ"ז בכ"מ שנא' איש דרשי' האי ג"ש אי הויה מופנה או אפי' אינה מופנה למ"ד במס' נדה דף מופנה מצד א' למדין ואין משיבין א"נ דוקא הכא דרשי' ג"ש דקי"ל דג"ש נתקבלה בכ"מ. ועפי"ז ניחא מה שהק' ה' אהלי יהודה מברייתא זו דספרין עמ"ש התוס' בקמא דדיוקא אי לא נאמר איש הוא דאמרי' השוה הכתוב ע"ש

פיסקא ג' ולא על מה שעשה אביו וכו' הק' הזר"ע דאפי' הוא בכה"ג פטור כדתנן בר"פ שבועת הפקדון ואין חייבין על שגגתה גרידתא ע"ש מה שנדחק ונ"ל דדוקא מקרבן הוא דקתני מתני' דפטור אבל עונש יש עליו כמ"ש התוס' שם דכ"ו ע"א בד"ה לכך דבמילי דממונה הו"ל למידק ע"ש וא"כ פטר ליה במילי דאבוה גם מעונש והיינו דממעט ליה מוידוי וה"ט דבמילי דאבוה לא הו"ל למידק כמ"ש בגמ' בכ"ד עוד הק' הזר"ע דבכה"ג חייב אף על מה שעשה אביו כמ"ש בקמא דק"ר ע"ש שתי' דכל זה מדברי התובע דאמ"ל אביך נשבע לי ונזכר וכו' ע"ש ואע"ג דכבר ממעט ליה בפיסקא דלעיל מזה בכה"ג י"ל דהתם ממעט מקרבן והכא ממעט ליה מקרן וחומש א"נ הכא ממעט ליה מעונש כמ"ש ועיין להרב זרע אברהם איברא דדברי הזר"ע דחויין מעיקרן דכה"ג משלמי ליה יורשין והעיקר דהכא בשאין גזילה קיימה וכהנך אוקמתי דאוקמוה בגמ' שם לברייתא דת"כ וכמ"ש ה' זרע אברהם והרב אהלי יהודה ע"ש

פיסקא ו' נטע רבעי טעון הבאת מקום היינו מדכתיב הלולים דנ"ל מיניה בפ' כ"מ דבעי פדיה מכלל דנאכל בירושלים וכמ"ש הז"ר והיינו משום דלא גמיר ר"יש ג"ש דקדש קדש דבלא"ה ע"כ ר"יש במ"ע הוא דיליף דהא בבכורים לא כתיב קדש וניחא השתא קושית התוס' שהק' למ"ל הלולים דת"ל מג"ש והשתא ניחא דהגמרא מק' על ר"יש דספרי דלא גמר ג"ש והגמרא דקדושין מוכרח דפסיקא ליה דאיכא תנא דגמר ג"ש והשתא למאן דגמר קדש קדש כולה מילתא מהתם ילפי' ולא אצט' הלולים וזו היא שי' רש"י בפ"ק דביצה ד"ה ע"א ע"ש. מיהו אכתי ק' דר"מ הכא ע"כ דל"ג ג"ש מדאצט' קרא לבעלים ומהגמר' דקדושין שם נראה דר"מ גמר ג"ש ע"ש וצ"ל דר"מ גמר ג"ש ומאי דאצטריך קרא כי היכי דלא נילף לענין בעלים מתרומה קדש קדש ועיין לה' אהלי יהודה

פיסקא ז' להוציא את הקטן שאינו איש בר"פ ארוסה חוץ מקטן ושאינו איש ובגמרא לאפוקי בהמה והק' התוס' לרבא דס"ל בפ' הבע"י דיש זנות לבהמה איך מוקמינן לה ולא נמצא כן לרבא והז"ר כ' דכוונתם דהו"ל לאוכוחי ממתני' דהכא וס"ל כמ"ש התוס' בתמורה ד"ל בתחי' דרבא ספוקי מספק"ל לדינא אבל אח"כ כ' דביבמות משמע וכו' וא"כ פשיט"ל הדין אלא דבעי מנ"ל ופשט לה מקרא ע"ש והתוס' בפ' ארוסה בדבור שאחר הדבור הלז כ' דגרסינן קרא וכו' דמשמע דבעי למפשט הדין מקרא וא"כ השאלה היא מנ"ל והדין פשוט לו וליתא לדברי הז"ר

איסור הקל מדנקט גבי בת אשתו וכו' משמע דאחר מיתה ליכא שריפה דלא כהרשב"א