משמרות כהונה חלק ג רצה

בערכין דכ"ו כ' לפום ריהטא נר' דדוקא בעאלס וכו' ע"ש ותמהני דמירושלמי בפרק האומר דקדושין הביאו הר"ן בחי' במס' נדרים דכ"ט ע"א נר' בפירש"י דאיתא התם האומר שור זה עולה שלשים יום כל ל"י עולה אחר ל"י יצא לחולין האומר לאשה התקדשי לי ל"י מקודשת לעולם מה בין זה לזה מצינו הקרש יוצא בלא פדיון היכן מצינו בשדה מקנה ע"ש הרי דבשדה מקנה יוצא בלא פדיון כלל

נאמר כאן וחשב וכו' וכן איתא במשנה בערכין די"ד וע"ש בגמרא ורש"י בחומש כ' דבשדה מקנה בחומר שעורים כשדה אחוזה ושנה משנתו כר"א ותמהני מהמש"ל בפ"ד מה' ערכין שכ' ע"ד רש"י בחומש הללו מנ"ל ד"ז ולא ידענא היכא רמיזה ע"ש והוא תימה איך נעלם ממנו משנה וברייתא הלזו

ונתן את הערכך ביום ההוא שלא ישהה וכו' נראה דר"ז בערכין מיירי הנידון בהשג יד וכ"כ רש"י בר"פ שלוח הקן דקרא דונתן את הערכך בערכין מיירי ע"ש א"נ איירי נמי בשדה מקנה וקאי על שדה מקנה גופא דאם בא לגואלה יגאלנה כשער השוה עכשיו ולא ישהה והק"א פי' לה על נכסיו שימכור כדי שיגאלנה בתם ע"ש וק' הא הגאולה היא בידו וברצונו ואם הוא רוצה להמתין מי מעכב ע"י וי"ל דאיירי באמר שרוצה שיגאלנה דאינו יכול לחזור וכדמשמע ממתני' דערכין והובאו לעיל דממשכנין מנכסיו עד עשר ע"ש

מנין לרבות דבר המטלטל וכו' ברייתא הלזו גבי ערכין מתניא ומפיק לשוה כסף ככסף מהאי קרא ועיין להתוס' ריש קדושין שחתרו למצוא מוצא ד"ז דבערכין שו"כ ככסף ע"ש

פרק י"ב מבהמה ולא כל בהמה וכו' ליתא להאי גי' דקרא כתיב בהמה וכמ"ש הק"א ובגמ' בערכין איתא דקרא דבהמה למדרש דומיא דבהמ' דיכול למוכרה לעולם ולאפוקי בתו והקשו התוס' דנילף משדה אחוזה דהא א"י למוכרה לעולם דחוזרת ביובל ע"ש ומדלא תירצו דבשדה אחוזה נמי יכול למוכרה לעולם בע"מ שלא תחזור ביובל דומיא דשביעית וכר"י דבדבר שבממון כה"ג תנאו קיים וכדאי' בפרק הזהב ע"ש נר' דס"ל דביובל לכ"ע לא מהני תנאה דבשנת היובל קדש לה' ואין אדם מוכר דבר שאינו שלו וכס' הרשב"א הביאו הנ"י שם בפ' ע"ש

ואם גאול יגאל לרבות את האשה היינו לרבות את האשה במעשר דידה וכמ"ש הק"א אבל הז"ר פי' במעשר דבעל וזוזי דידה וקמ"ל דהויא כמו בעל ומוספת חומש ע"ש והוא תימה דבקדושין דכ"ד פריך הגמרא אי במעשר דבעל וזוזי דידה איש ממעשרו ולא אשה ולפיר"ת שם לא אצט' קרא אלא במעשר דידה וזוזי דידה דאין מוספת חומש ודרשא דת"כ לפדיה בלא חומש ואי זוזי דבעל ומעשר דבעל שליחותא דבעל קעבדא ולא יהא אלא אחר וכדאי' שם בגמ' ע"ש וצ"ע

בסיומא דפרשתא מנין שמעשר בהמה בעמוד ועשר שנאמר עשר תעשר נראה מדלא דרשי שאר תנאי האי דרשא אלא מקראי אחריני ולא מהאי קרא ס"ל דלא דרשי' עשר תעשר למ"ב וכה"ג דייק מהריט"א ז"ל בס' הלכות יו"ט ד"ו ע"א דמדלא דרשי שאר תנאי מוהעברת לא גמירי ג"ש דהעברה העברה ע"ש ובהכי ניחא מה שהקשה הרב ז"ל שם ע"ד ר"ח דס"ל דכהנים פטורין ממ"ב אמאי לא ילפינן מהיקשא דמ"ב למעשר דגן כדילפי' בבכורות דנ"ג ונ"ר ע"ש די"ל דפ' כהני תנאי דקרא לאו במ"ב איירי וליכא היקשא דמעשר בהמה למעשר דגן ובהכי ניחא דילפי' התם הלקוח ושניתן לו במתנה פטורין ממ"ב מקרא דבכור ואמאי לא יליף בהיקשא דמ"ב למ"ד דמעשר דגן פטורין הלקוח ומתנה כדאיתא בפרק הפועלים ע"ש בתוספות ועפי"ה ניחא דדריש דרשא דאתיא אליבא דכ"ע ועיין להרב בספר שמחת יו"ט סי'

ספרי פרשת נשא אזהרה מנין היינו לענין אם התרו בו שיהיה לוקה או משום דלא ענש אא"כ הזהיר ולהכי בעיא אזהרה מנין ואע"ג דאמרינן בר"פ הלוקין דברת לא בעי אזהרה נוכל לומר דרבינא דמשני שם שינוייא אחרינא ה"ט דנייר מאוקמתא קמייתא דס"ל דכרת לא בעי אזהרה ועיין למהרש"ל ז"ל בפ' ד' מיתות דנ"ט בד"ה והרי ע"ש ונ"ל שזה דעת הרשב"א ז"ל שהביא הר"ב בש"מ שהק' אמאי דפרכינן בדל"ב א"כ בטלת ערות אחותך דנימא דלאו לאזהרה דלא ענש אלא אם כן הזהיר ותי' דמ"מ לקי ע"ש וקושיתו היא לס' רבינא דס"ל דכרת בעי אזהרה וחידש דאתי לתרווייהו ומ"מ יש לגמגם דמאי קשיא נימא דר"י לא ס"ל דרבינא והתוס' בר"פ השוחט והמעלה כ' דרבינ' דנייד מאוקמתא קמייתא משום דס"ל דקרבן בעי אזהרה ע"ש ועיין לה' אהלי יהודה

כתבו התוספות בשבועות די"ו דאזהרה לנטמא בפנים משמעו' דולא יטמאו ודבעי מנה"מ משום דאי' לאוקומי קרא בנטמא בחוץ דמצינו דהזהירה התורה כן ואל המקדש לא תבא ע"ש נר' מדבריהם דלא ילפי' שאר טמאים מיולדת והיינו משום דאיכא למפרך מה ליולדת שכן מטמאה במגע ובאהל כמ"ש בילקוט או משום דאין מזהירין מ"ה ובעי אזהרה ללקות עליו ועיין לה' הנז' ודברי הילקוט שהביא ע"ש ותראה שאין סתירה משם לדברי התוס'

כ"מ שנא' צווי מיד ולדורות בת"כ יליף מיד ולדורות בשילוח גופיה דלא יליף מנרות משום דאי' למפרך מה לנרות שכן בעו כהונה ונרות משלוח אי' למפרך שכן כרת והק' הרא"ם בפ' צו דבקדושין דכ"ט יליף מיד ולדורות בע"א והשתא הוי ע"א ושלוח ונרות ב' כתובים ותירץ דע"א לא יליף מנרות שכן צד קדושה וע"ש בצריכותא וקשה דליכתוב נרות וע"א ולא בעי שילוח וא"כ הוי ב' כתובים וצ"ל דפריך שכן יש בהם צד חמור ומ"מ ק' דא"כ איך ילפת לעלמא משלשתן אי' למיפרך שכן יש בהם צד חמור דהא אמרי' בחולין דקי"ו דגם בחדא מתלת אי הדר דינא פרכי' כ"ד והכא הדר דינא ועוד שהתוס' במס' מכות ד"ד ע"ב כ' דמאי דאמרי' בכ"ד צד חמור היינו פירכא שוה בשניהם ע"ש וצ"ע