משמרות כהונה חלק ג רצד

בחיטי קורדניתא בפרקא קמא דפסחים דף ו' ע"ש

מן השבות אתה אוכל פי' הק"א דהיינו למעוטי אם נעשית בהם עבירה ע"ש וק"ל דת"ל מכל שתעבתי לך כדאמרי' בפ' כל הבשר דקי"ד וע"ש בהסוגיא

לכם ולא לאחרים וכו' פי' הז"ר דא"צ להפקיר גם לגוים אלא דבישראל סגי ע"ש והק"א פירש דאינו מאכיל מהם לפועליו ע"ש והיינו אם אין מזונותיהם עליו ומאי דתניא לקמן דמאכיל לפועליו במזונותיהם עליו איירי וכ"פ הרמב"ם ז"ל בה' שמטה ע"ש

פרק ה' בסופו לרבות את האשה פי' הז"ר דהוה ממעטי' אשה מדכתי' איש והשתא דאיתרבי אשה אתא איש למעוטי קטן דאין לו גואלין כדאי' בר"פ בן סורר ע"ש והוא תימה דהתם אקרא דואם אין לאיש גואל דכתיב גבי אשם גזילות קאי ומוקמי' ליה בגזל הגר דבגר קטן ודאי דאין לו גואלין אבל הכא גבי שדה אחוזה ליכא למדרש כן דשדה אחוזה ליכא אלא בא"י וגר ל"ל נחלה בארץ ובהדיא תניא לעיל ובפ"ק דקידושין דפריך אהאי קרח וכי יש לך אדם מישראל שאין לו גואלין וכו' ולא מוקי לה בגר וכ"כ הרא"ם דליכא לאוקומא בגר דגר אין לו שדה אחוזה דשדה אחוזה ליתיה אלא בא"י ע"ש: פרשתא ו' מנין לבא על שפחתו וכו' פי' הז"ר דסד"א אין אדם עושה בעי' בעי' זנות ושחררה קמ"ל והקשה מכאן למ"ש הרי"ף בפ"ב דיבמות דבא על שפחתו אמרי' דשחררה משום דאין אדם עושה בעי' בעי' זנות ע"ש ול"ק דברייתא הלזו אתיא כב"ש בפרק הזורק דפ"א ע"ב אדם עושה בעי' בעי' זנות ומהכא יליף לה ומה שקשה מכאן לס' הר"מ דס"ל איסור שפחה לב"ח לית בה אלא איסו' דרבנן כתבתי במ"א

הוקש עבד לאמה מה אמה אין קדושין תופסין בה וכו' מוכח דלא משמע ליה להאי תנא דרשא דעם החמור עם הדומה לחמור דלההיא דרש' א"צ היקש עבד לאמה ואמה שאין קדושין תופסין בה נ"ל מהאשה וילדיה תהיה לאדוניה ובהכי ניחא לי פסקי הר"מ דפ' כר"ש דלא דריש טעמא דקרא ופ' כחכמים דפליגי ארי"הג בהאומר לשפחתו הרי את ב"ח וולדך עבד ולדידי' אייתר קרא דהאשה וילדיה לפי משמעות הסוגיא דס"פ האומר דקדושין דהא נ"ל מהיקשא דכל שאין קדושין תופסין ולדה כמוה וכבר עמר בזה השע"ה ע"ש וע"פי ברייתא הלזו דלא משמע ליה דרשא דעם החמור יתיישב שפיר

והיו לכם לאחוזה הוקשו עבדים לשדה אחוזה וכו' בגמרא בקדושין דף כ"ב נ"ל מקרא דלקמיה דוהתנחלתם אותם לרשת אחוזה ע"ש

מלמד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו וכו' התוס' בכתובות דמ"ג הקשו למ"ל קרא דאותם ת"ל מדנ"ל דמעשה הבת לאב מדכתיב כי ימכור את בתו לאמה הוקשה לאמה ומינה מה אמה אין להבנים זכות בה דאין עובדת את הבן אף בת אין מעשה ידיה לאחין ע"ש מה שתירץ וכתי' תירצו עוד שם דאי לאו והתנחלתם הו"א הא דהוקשה לאמה דוקא קטנה ואצט' לו' דאין מעשה ידיה לאחין והקשו ע"ז דנימא דיו כמו מכירה ע"ש ולזה י"ל דהו"א היקשא דלאמה אתא לעיקר דינא דזביני דאין האחין יכולין למוכרה דהו"א אדם מוריש זכות שיש לו בבתו לבנו אבל ק' לפום האי תי' מאי פריך הגמ' בכתובות דמ"ז ואימא ה"מ קטנה אבל נערה לא וכו' ע"ש ומאי פריך נימא דאי לקטנה אתי למ"ל קרא דוהתנחלתם ומדאצט' קרא דוהתנחלתם מוכח דקרא דלאמה אפילו בנערה וי"ל דלעולם לקטנה אתי ואצט' קרא דוהתנחלתם לקדושין דאין האחין זוכים בקדושיה כמו האב וממע"י לא ילפי' משום דקדושיה מעלמא אתו כדמצריך להו הגמרא בפ"ק דקדושין דף ה' ע"א ע"ש מיהו בעיקר קושייתם שהקשו למ"ל והתנחלתם ת"ל מלאמה אין לתרץ דאצט' קרא לקדושין רמ"מ קשיא אגמ' גופא דמייתי לקרא דוהתנחלתם למע"י שאינם לאחין והא מילתא נ"ל מלאמה ועיין בפ"ק דקדושין שהקשו התוס' קושייתם הלזו ותירצו כמו שתירצו בכתובות וע"ש במהרש"א ובענין קושיית' ק"ל מאי קשיא הא י"ל דלהאי מילתא דלמעט אחין אין ללמוד מעשה ידיה דבת מאמה דלא דמו דאמ' לא מיתזנא מאחין אבל בת ניזונת מאחין וכיון דניזונת מהם סברא הוא דמע"י לאחין וכדאמרי' בפ"ק דקידושין דאי כתב רחמנא מע"י לאב הו"א משום דקא מיתזנא מניה ע"ש בגמ' וי"ל

פרשת בחוקתי פרשה ב' ואם לא תשמעו לי וכו' הנה בפרשה הלזו מנה התנא שבעה עבירו' ראשונה ביטול תורה והיא גוררת את הששה עד שכופר בעיקר וכנגד זה שבעה פורעניות והיינו שבע כחטאתיכם כדתניא לקמן וזכ"ה שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו דירצה שש הנה הגופי עבירות אשר שנה ה' והשביעית תועבת נפשו יתברך דהיינו שכופר בעיקר ובמאי דאי' בסמוך דפי' לפני ה' היינו שיודע בוראו יתברך דכתיב התהלך לפני והיה תמי' דהיינו התהלך לפני שתכיר אלהותי

פרק ח' מנין שאף האמהות ת"ל את תרגום אשה אתתא והיינו את אברהם כמו איתת אברהם: פרשה ג' מנין שאף העבדים והגרים ת"ל ואמרת אליהם קשיא למ"ל קרא ת"ל מג"ש דלה לה מאשה וכה"ג פריך הגמרא בר"פ בתרא דנזיר גבי נזירות ע"ש. ונ"ל דהכא לנערך אצט' קרא דנערך באיש ולא באשה ומכאן ראיה למ"ש התוס' ריש ערכין דהעבדי' נערכין כערך איש ע"ש

מה כאן כי יפלא וכו' עיין מה שפי' הק"א ואע"ג דבנדרים כתיב נמי כי יפלא מ"מ אצט' למלפיה מערכין כי היכי דאייתר כי יפלא דנדרים לדרשא אחריתי עיין בר"פ בתרא דנזיר ע"ש בגמ'

ולא הוציא את הגוסס ת"ל והעמיד וכו' התוספות בפ"ק דערכין הקשו מדאמרינן בפ"ק דחולין שחט בה ב' או רוב ב' ועדיין מפרכסת בת העמדה והערכה ע"ש ועיין להרב בש"מ בפ"ק דנזיר אהא דאמרי' ודילמא גוססין שוינהו דמחלק בין גוסס בידי שמים לגוסס בידי אדם ע"ש

מנוול ומוכה שחין טומטום ואנדרוגינוס כ' הק"א דל"ג מנוול ומוכה שחין דהא איתנהו בערכין ע"ש וטפי הי"ל לאוכוחי היכי קתני דאיתנהו בדמים הא קתני דליתנהו בדמים מיהו לזה י"ל דלעיל במנוול ומ"ש וטריפה איירי כמ"ש התוס' ריש ערכין ע"ש והכא במנוול ומ"ש דלאו טריפה דבר דמים הוא דנמכר לקנס

פרק ט' ואם המר ימיר לרבות את האשה עיין לה' ק"א ועיין לה' שאגת אריה סי' פ"ב

פרק י"א שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו לפי טעם זה אפילו לא נגאלה מיד ההקדש חוזרת ביובל לבעלים הא' וכ"כ רש"י בחומש והתוספות