משמרות כהונה חלק ג רצג

במאי דאמרי' בשבת דקל"ב גבי מילה ראב"י אמר שמיני אפילו בשבת ופריך הגמ' דילמא למעוטי ז' ע"ש ש"מ דלראב"י ס"ל דמשמעות ח' אפי' בשבת ה"נ משמעות הראשון הוא אפי' בשבת והכא ליכא למיפרך כדפר' גבי מילה דהכא הראשון יתר הוא דהא בט"ו משתעי קרא ואפי' לא כתב הא' ידעי' דביה משתעי קרא וכל אותה סוגיא דר"א ורבנן שם בדקל"א גבי לולב היא מקמי דידע לה למילתא דראב"י וא"כ א"ש הכא דחד תנא הוא ודריש מביום ולא בלילה ומהראשון אפי' בשבת ותנא דברייתא הלזו מסייע ליה לראב"י בסברתו ועיין לקמן בפ' בהר פרשה ב' דדרשי' ביום ולא בלילה הכפורים אפי' בשבת וע"ש להק"א: פרק י"ז תמיד ופסח דדחו שבת שנאמר במועדו נר' דט"ס וצ"ל דדחו שבת וטומאה וכן היא בגמ' בפסחים דע"ז דלפי גי' הספרים ק' דתמיד דדחי שבת בהדיא כתיב על עולת התמיד וא"צ לקרא דמועדו אלא לטומאה כדאי' שם דס"ו וע"ש בתוס'

פרשתא י"ג יכול לא יהא כתית כשר למנחות וכו' כ' הק"א דסבר' הוא דלאכילה בעי' עב ע"ש וק' דבמתני' שם במס' מנחות תנן ויהיו מנחות טעונות שמן זית זך מק"ו ממנורה ואי איתא דסברא הוא דבעינן עב ק"ו פריכא הוא וצ"ל דמתני' לענין זך איירי אבל הכא לענין כתית מהניא לן האי סברא ותרי מילי נינהו ועפי"ד הק"א ניחא מה שהק' הרא"ם לא לכתוב לא למאור ולא כתית ע"ש די"ל דבלא מאור נמי הוה אמינא דלא יהא כתית כשר למנחות מכח האי סברא ולהכי כתיב כתית גבי מנחות ואחר דכתיב כתית הו"א גז"הכ דבעי כתית דוקא ולהכי כתיב למאור והרא"ם כ' דהוה ילפי' בבנין אב ממנורה והלח"מ בה' א"מ כ' דק"ו דמתני' אתי נמי לענין כתית ע"ש. וק"ל כיון דאי לאו קרא הו"א יטענו כתית מק"ו או מב"א כי אתא קרא דלמאור לו' דלא צריך כתית הוא דאתי מהיכ"ת לו' דלא יהא כתית כשר אתא דליצטריך כתית גבי מנחות וכה"ג איתא בריש סוטה גבי לה יטמא ולעולם בהם תעבודו וקנא את אשתו ע"ש בגמ'

תמיד אפי' בשבת תמיד אפי' בטומאה ק"ל דבקרבן תמיד כתיב נמי תמיד ולא נ"ל תמיד מניה דדחי שבת אלא מדכתיב ע"ש בשבתו על עולת התמיד ודדחי טומאה מג"ש במועדו וכדאיתא בפסחים ר"פ א"ד והכא גבי נרות מתמיד נ"ל דדחי שבת וטומאה וצ"ל דהכא מדכתיב תמיד דרשי' דהקיש' התורה מנורה לתמיד ולאו ממשמעותא דתמיד דריש ובמאי דאמרינן אפילו בטומאה גבי נרות עיין להז"ר מ"ש מחנוכה ועיין להפר"ח ריש ה' חנוכה דמיישב הכל על נכון

פרק י"ט את ידיהם ידי כל אחר ואחד פי' שני הידים של העדים והדיינים ודריש ליה מדלא כתיב ידם וכתיב ידיהם לו' דבעי' ב' ידים של כל אחד אבל שאר הקהל א"צ לסמוך

אותו בלא כסותו עיין מ"ש הז"ר ועפי"ד ניחא מה שהק' התוס' בסנהדרין דמ"ה ע"א בד"ה הא ועוי"ל קו' התוס' ועיין לקמן בס"פ שאח"ז ע"ש

וכי רגימתו בכל ישראל וכו' עיין ברש"י בחומש שכ' ששלוחו של אדם כמותו מכאן ע"ש ולקמן דרשי' ליה מרגום ירגמו בו ע"ש

יכול הוראת שעה וכו' ק"ל לרב דס"ל במנחות די"ט דילפי' דורו' משעה אמאי אצט' קרא הכא ועיין להתוס' בסנהדרין דמ"ה ע"א בד"ה מנין ע"ש: פרק ך' הייתי אומר מכה אדם ישלם בהמה כ' הק"א דהו"א נעביד ביה תרתי ע"ש והוא תימה דהא מכדי רשעתו נפקא כדאי' ר"פ החובל ע"ש ע"כ צ"ל דהו"א במזיד בלא התראה דליכא קטלא ישלם ממון

ת"ל עין תחת עין אינו מובן כיצד היא הדרשא ועיין להז"ר ועיין להתוס' בר"פ אחד דיני ממונות שכ' לענין זכות וחובה אין סברא להשוותן ע"ש: פרשת בהר

פרשתא א' ת"ל שדך עד שיהא כל אחד מכיר את שדהו יש להבין השתא דכתיב שרך דלא נהגא שמטה עד אחר ארבע עשרה שנה שכבשו וחלקו אמאי אצט' הארץ ואשר נותן לכם לעבר הירדן ועמון ומואב וי"ל דהשתא אצט' קרא לו' דשביעית אינה נוהגת בעמון ומואב ועבר הירדן דהיינו עמון ומואב דטיהרו בסיחון אפי' אחר שכבשו וחלקו ומכאן נר' ראיה למ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' שמטה ויובל דין כ"ח שכ' אפי' עבר הירדן לא נהגא שמטה אלא מדבריהם אבל רש"י בפ"ק דחגיגה ד"ג ע"ב כ' דלא נהגא בעבר הירדן כלל והקשו התוס' מדתנן ג' ארצות לביעור עבר הירדן וכו' וכ' וכ"ת דטעמא משום דלא קדשה וכו' ע"ש וכונתם נר' דאי טעמא משום דלא קדשה הוה ניחא די"ל דההיא מתני' דג' ארצות אתיא כמ"ד קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל דפלוגתא דתנאי היא ולעולם לא קדשוה עולי בבל ודלא כמהרש"א שם ודעת התוס' שם דעבר הירדן נהגא בו שביעית מדאורייתא ועיין להר"ש במס' ידים ולהמש"ל בהלכות שמטה ויובל שם ע"ש

פרק א' מן השמור אי אתה בוצר וכו' כ'. התוס' בסוכה דט"ל ובמציעא דח"ן דהשמור אסור ע"ש וי"ל ממ"ש התוס' בפ"ב דקדושין דנ"ו ע"ב בד"ה המקדש וכו' ושביעית אחר הביעור ע"ש וכתב מהרש"א אבל קודם הביעור שרי כדתנן לעיל בהמקדש ה' נשים וכו' ע"ש והשתא אמאי לא תנן המקדש בפירות שביעית מן השמור דאסורין וההיא דחמש נשים במופקר איירי וצ"ל דלא אסיר אלא באכילה ולא בהנאה וא"כ אם קדשה בהם מקודשת כמו המקדש במאכלות האסורות באכילה דמקודשת ומ"ש התוס' שם בתי' הב' שסבורה היא ליהנות כדרך הנאתו ע"ש דוקא לגבי שלא כדר"ה הוא שכ' כן דלא אסקא אדעתא ליהנות שלא כדרך הנהנין אבל אם אסור באכילה לבד לא איכפת לה ועיין להרב הלכות יו"ט דקנ"ו ע"ב ע"ש ובהכי ניחא מה שהקשה השע"ה בה"א מדפריך בבכורות ד"ט תקדוש במאי דביני ביני ע"ש ומה שהקשה מהרש"א שם בקדושין ממ"ש התוס' שם דנ"ח דשביעית אפילו אחר הביעור אינה אסורה בהנאה ע"ש י"ל במ"ש התוס' בפ' מקום שנהגו דנ"ב דהביעור הוא שיפקירם ואתר שיפקירם אם חזר וזכה בהם מותרין באכילה אבל אם לא הפקירם אסורין ע"ש י"ל דמ"ש התוס' דשרו בהנאה היינו אם הפקירם ותוספת דמיה לענין דצריך לאוכלן בקדושת ז' ומ"ש התוס' דהו"ל למתני שביעית אחר הביעור היינו בשמור שלא הפקירן וקדשה בהם ועי"ל במ"ש מרן בכ"מ בפ"ז מה' שמטה דמה שאסורין אחר הביעור הוא מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא ע"ש וא"כ התוס' בדנ"ח דאקרא קאי כ' שפיר דשרי בהנאה אבל במתני' מקשים דכיון דאסורין בהנאה מדרבנן אינה מקודשת כמו המקדש