משמרות כהונה חלק ג רצב

לעיל בקו' דמתנות דין מוקי כמי שהורמו ע"ש ואי מהא לא אריא דכבר כ' התוס' בבתרא דקכ"ג ע"ב דיש בין מתנות לתרומה דבמתנו' כמי שחורמו משום דניכרין אבל בתרומה לאו כמי שהורמו עיין שם ולפי זה מק' התוס' שפיר

פרשתא ז' בהופה המסרס את הנקבה וכו' הנה פליגי תנאי כאן אי המסרס נקיבה אית ביה לאו ובפ' שמונה שרצים דקי"א פריך הגמרא ולריב"ב דאמר על ב' הוא אומר פרו ורבו ע"ש הא דלא פריך ממ"ר כאן דאפי' במסרס נקבה אית ביה לאו י"ל דטעמא הוא משום שבת דגם אשה מצווה בשבת כמ"ש המג"א סי' קנ"ג וכיון דמשום שבת הוא אי כבר קיימא מצות שבת שרי אבל משום פ"ור אפי' יש לו בנים חייב משום ולערב אל תנח ידך והרמב"ם בפי"ו מה' א"ב דין י"א ב' סתם המסרס נקבה פטור ולא ביאר דדוקא בקיימה מצות שבת נר' דס"ל דליכא מצות שבת באשה וכ"נ מדברי הר"ן בתשובה סי' ל"ב וסי' נ"ה ובמ"א כתבתי בזה

פרשתא ח' אדון אני בכור מותר בשמיני וכו' ק"ק היכי ס"ד דנאכל בשמיני לבד והא לכ"ע בכור נאכל לב' ימים ולילה א' ונ"ל מקראי וי"ל דמאי דאמרי' בשמיני לבד הוא על הקרבתו אבל על האכילה אין קפידה אבל ק' הא אמרי' בר"פ עד כמה דבכור מנינן לשנתו ולא לשנות עולם ונ"ל מקרא דשנה בשנה ואי ס"ד דלשמיני לבד הוא דשרי מאי נ"מ אי לשנה שלו או למנין עולם הא לעולם אינו כשר אלא ביום הרצאה ומנין השנה מיום הרצאה הוא דמנינן כדאי' במס' ר"ה דף ה' ע"ש ואין לו' דשנה בשנה הוא. על האכילה ונ"מ אי בערב ר"ה הוא יום הרצאתו אי למנין עולם אינו נאכל למחר ואי לשנתו נאכל למחר דודאי אין קפידה באכילה דהא השתא נמי דכשר כל השנה אם נשחט ביום האחרון של השנה נאכל למחר דבכור נאכל לב' ימים ואינו משתנה דינו לעולם וצ"ל דהאי תנא דברייתא ס"ל דשנה בשנה לנאכל לב' ימים ולא למנין השנים וע"ש בגמ' ר"פ עד כמה דאיכא מאן דדריש הכי ע"ש

מנין אף להקדש ת"ל לקרבן פי' הק"א לו' דאסור להקדש מחוסר זמן וק"ל דבגמ' בחולין דפ"א ע"א נ"ל מדכתיב שבעת ימים יהיה עם אמו הא בלילה חזי דכתיב מיום הח' הא להקדש הא להרצאה וסבור הייתי לפ' מנין אף להקדש ולדות קדשים דקדישי ועומדין מנין דאסור תוך ז' אך בגמרא ביומא דף ס"ג מייתי לה וגרסי' מנין שלא יקדיש מוכח כפי' הק"א ועיין להז"ר שנר' דט"ס נפל בדבריו ע"ש ומעתה הדק"ל ונ"ל דצריכי תרי קראי דאי מחד קרא הו"א דוק' בלא ידעי' דכלו חדשיו מותר להקדיש תוך ז' והמש"ל בפ"ג מה' א"מ נסתפק בהקרבה בכלו חדשיו אי מותר להקריב בתוך ז' ע"ש ותמהני דמדכתיב מיום הח' וממעטי' ליל ח' להקרבה דמפסל משום מח"ז דאפילו עלה ירד או בבמה כמ"ש התוס' שם בחולין ע"ש מוכח בהדיא דאע"ג דיצא מכלל נפל אסור להקרבה דהא מכי שלמו שבעת ימים יצא מכלל נפל

פרק י"א יכול משתחשך ת"ל יום ק"ל מ"ש הכא אי לאו יום הוא בן הערבים היינו משתחשך ובתמיד לא כתיב אלא בין הערבים ומפרשינן לה בין ב' ערבים כדאי' בר"פ תמיד נשחט ואף למסקנא דהתם כן הוא פי' בין הערבים כמ"ש הק"א בשם רש"י וי"ל דבתמיד שאני דשני קרא בדבוריה דכתיב בבקר והול"ל נמי בערב וכיון דשני ע"כ לדרשא אבל בפסח לא שני ולא אתי לדרשא אי לאו יום ובהכי ל"ק מה שהק' מהרש"א שם ועי"ל שאני גבי פסח דמבע"ל ליאוחר דבר וכו' כדאיתא שם דנ"ט ע"ש

מה שביעי רשות וכו' דהוי דבר שהיה בכלל וכו' ואע"ג דאמרי' בפ"ק דיבמות ד"ז דהיכא דסותר כללו לא דיינן ליה בדבר שהיה בכלל וכו' כבר תי' הרא"ם ז"ל דהכא אינו סותר כללו דמעיקרא ספיקא הוי אי פי' דקרא ז"י תאכל מצות הוא חיובא או לאפוקי חמץ ע"ש ועפי"ד י"ל מה שהקשה ה' ערך השלחן א"ח סי' תי"ז על ה' נחפה בכסף דהתם נמי ספקא הוי אי קרבן צבור בכלל או לא ועיין להפר"ח סי' תס"ח ע"ש

פרשתא יו"ד יכול אף בית השלחין ובית העמקי' ת"ל קצירכם וכו' בפ' כ"ש דכ"ג אמרי' דלר' אבהו מדכתיב קצירכם ידעי' היתר הנאה ע"ש וק' מברייתא הלזו דאצט' קצירכם להאי דרשא ועיין להתוס' במנחות דס"ח ע"א בד"ה קוצרין ע"ש

אילו נאמר קלי וכרמל וכו' עיין פירש"י במנחות ד"ע ע"ב דלפי' ממעטי' אורז ודוחן מג"ש דלחם ולאו ממשמעות וכן יתפרש בברייתא הלזו וכ"פ הז"ר ע"ש אבל התוס' שם פי' דג"ש דלחם לאפוקי דלא נימא שעורים לבד ע"ש והוא דלא כברייתא הלזו בתרתי דהכא נ"ל חמשת המינין מקלי וכרמל וכס"ד לא הוה מייתינן אלא חטין ולא שעורין כדברי התוספות ועיין בכריתות ריש דף ה' דאמרינן לכתוב קלי וכרמל ולא לכתוב לחם איכא למיפרך וכו' ע"ש ולפום ברייתא הלזו אצט' לחם למעט קטנית וע"ש להב"ש: פרק י"ב כשהוא אומר וביום הבכורים וכו' פי' הק"א מדכתיב חדשה תרי זימני אא"ע לחטין תנהו ענין לשעורין וכ"מ מגמ' במנחות דפ"ד ע"ב ע"ש אבל רש"י בחומש כ' מדכתיב הביכורים וע"ש בהרא"ם וכ"פ הרמב"ם בחיבורו וצ"ע

פרק י"ד לא יאמר עונש בענוי וכו' עמ"ש הק"א בפי' הגמ' ביומא דפ"א דמאי דקאמר עצם עצם גמר היינו לעונש דמלאכה ואז אייתר עונש דמלאכה לג"ש אחריתי לאזהרה בענוי וחד לאו יתירא לילפותא אחריתי דבין ביממא בין בליליא עש"ב ואין להקשות אמאי עביד כן התנא דברייתא והו"ל למילף עצם עצם לאזהרה ותו לא די"ל כיון דמעיקרא הוה ס"ד למילף מק"ו אף דאפריך ק"ו הניח הילפותא כמו שהיא מעיקרא אלא במקום הק"ו ג"ש אבל ק' לא ליכתוב עונש במלאכה ונילף הכל בג"ש דעצם עצם דהיינו אזהרה בעינוי ועונש דמלאכה ובין דיממא ובין דליליא דענוי דאין ג"ש למחצה ועיין להרב כ"ת שם ונ"ל לישב דרך הק"א כמ"ש הר"ן בחידושיו בר"פ הנשרפין דאף בג"ש המופנה היכא דאתית לדין אחר שוב אין ללמוד דין אחר היכא דאיכא למיפרך ולגבי דין הב' הויא כג"ש דאינה מופנה דמשיבין ע"ש ומעתה הכא דאיכא למיפרך אצט' לכל דין לימוד אחר ובמאי דאמרי' בגמרא קנא דעצם עצם ועניתם למ"ל נ"ל דתרי דרשות דרשי' מדלא כתיב ביום הזה והוה ממעטי' ג"כ לילה דביום ולא בלילה ול"ק מה שהק' הק"א ע"ש

פרק ט"ז ביום ולא בלילה ביום הראשון אפי' בשבת עיין בק"א דפי' תברא מי ששנה זו לא שנה זו ואיכא למידק אמאי בדרשא קמייתא לא נקט אלא תיבת ביום ולא נקט הראשון כבתרייתא אשר ע"כ נר'