משמרות כהונה חלק ג רצא

עולה ויורד ע"ש ועיין להז"ר כאן ולהק"א שם בפרשת ש ויקרא וכאן ע"ש

פרשתא ה' ולא הוציא של שותפין ת"ל כספו הוא ולא חציו עבד וחציו ב"ח תרי מילי קאמר מכספו ממעטי' של שותפין דהיינו חציו של כהן וחציו של ישראל דאינו אוכל וכ"פ הר"מ בפ"ז מה"ק ומדכתיב הוא ממעטי' מי שחציו עבד וחב"ח א"נ איירי בשני שותפין כהנים וכר"א בסו"פ החובל ד"צ ע"א דבעי כספו המיוחד לו ע"ש בפירש"י וכ"פ הז"ר ודלא כהק"א אבל ק' אמאי אצט' לחציו עבד וחב"ח הא כיון דחציו ב"ח ודאי לא אכיל דהא צד ב"ח קאכיל איסורא וצ"ל דהא מני במשנה ראשונה בפ' השולח דמי שחציו עבד וחציו ב"ח עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד והוה ס"ד דביום של רבו הוי עבד גמור ואכיל קמ"ל קרא דלא אכיל וכן בירושלמי שם בפרק השולח אמתני' דמי שחציו עבד הוה בעי למי' דביום של עצמו אם קדש קדושיו קידושין דהוי ב"ח גמור ודחי לה ע"ש ובהכי ניחא ליה מאי דהשמיט הר"מ שם בה"ק חלוקה דמי שחציו עבד וחב"ח דלא אכיל ולא כ' אלא חלוקה דשני שותפין אע"ג דמתרי קראי קאתו משום דלמשנה אחרונה ודאי דלא אכול משום צד ב"ח ולא איצט' ליה לתנא דידן קרא דהוא אלא משום דס"ל כמשנה ראשונה ועפי"ז ניחא מאי דק' בהא דאיבעיא לן בגמ' בפ' השולח דמ"ב ע"ב מעוכב גש"ח אוכל בתרומ' או אינו אוכל ופי' התו' דאיירי במי שחציו עבד וחב"ח ע"ש והשתא אמאי לא פשיט לה לבעיא הלזו מהאי ברייתא דמכילתין דממעט מי שחציו עבד וחב"ח דלא אכיל ועפי"ה י"ל דמברייתא הלזו ליכא למפשט מידי די"ל דאתיא כמשנה א' וכיון דאיכא יום דהוי ב"ח גמור ולית ביה צד עבדות כלל דהיינו ביום של עצמו לכך לא אכיל אבל למשנה אחרונה דליכא שעה דלא הוי ביה צד עבדות כלל איכא למי' דאכיל ומ"מ דברי התוס' תמוהים דכיון דחב"ח איך מבעיא לן אי אכיל והא צד ב"ח אכיל. איסורא וכבר תמה כן ע"ד מהרש"ל ז"ל שם וע"ש במהרש"א ז"ל ואחרי המחילה אין דמיונו עולה יפה ולישב דברי התוס' נ"ל דמ"ש חציו עבד וחציו ב"ח היינו בכה"ג שהיה עבד גמור כולו ונתן לו דמיו ואינו מעוכב אלא גש"ח וכה"ג פי' התוס' בפרק החובל ד"צ ע"א בד"ה חציו עבר וחב"ח דהך ברייתא דמייתי הגמרא שם ע"ש ובכה"ג אה"נ דאסור בשפחה ולכך מבע"ל להגמ' אי אכיל וניחא נמי לפ"ז מאי דלא פשיט הגמ' הבעיא מברייתא הלזו דמכילתין וכדאקשינן

כתבו התוס' ביבמות דס"ו דלענין תרומה ושן ועין אזלי' בתר הגוף אפי' למ"ד קנין פירות כקנין הגוף ע"ש ומסוגיא דפ' החובל ד"צ אין נראה כן וצ"ל דגרסי' כגירסת הר"י ברבי ברוך שכ' התוס' שם בד"ה כר"מ אבל לא כפי' הר"י בר ברוך ממש

אין לי אלא לממזר ללוי וישראל מנין ת"ל לאיש וכו' פי' הק"א אם נשאת ללוי ולישראל דנפסלה מן התרומה וכפי' הרא"ם ז"ל ותימה דמקרא דבתריה שמעי' ד"ז דבחייו נפסלת ואחר מיתה חוזרת אם לא הניחה זרע ואי ללאו מוכל זר נפקא וכדאמרי' ביבמות דס"ח ע"ש הסוגיא פי' דבלוי וישראל קרובים איירי דנפסלה בביאתן ע"ש. וק' א"כ אמאי לא נקט נמי כהן כיון דמשום קורבה הוא. ע"כ נ"ל דה"ק אם נשאת ללוי או לישראל ומתו ולא הניחו זרע מנ"ל דאע"ג דחוזרת לתרומה אינה חוזרת לחזה ושוק ת"ל לאיש וקרא כולל ב' ענינים וביבמות שם נ"ל ד"ז מדכתיב תרומת הקדשים במורם מן הקדשים ע"ש. ותנא דבריית' הלזו ל"ל ההיא דרשא דלקמן בריש פרשה ו' מצריך להו לתרומה וקדשים ולכך אצט"ל למולף מלאיש וע"ש בגמ' דף פ"ז

פרשה ו' לפי שיש בתרומה וכו' ק"ק נילף קדשים בק"ו ומה חוזרת דחוזרת לתרומה לא תאכל בקדשים זו דאינה אוכלת בתרומה א"ד שלא תאכל בקדשים

פרק ו' בנעוריה פרט למעוברת. בנדה דף מ"ד הק' התוס' דנילף מאין לה עיין עליה כדנ"ל גבי יבום וכו' ותי' דביבום גופיה משום דשמא ולד בן קיימא ולאו משום דהשתא הוי ולד ע"ש. וכונתם נר' דלענין תרומה לא אזלי' בתר העתיד אלא בתר השת' דהא אפי' ולד גמור שנולד כשמת חוזרת לתרומה אבל ק' לפ"ד היכי קאמר תנא דבריית' נילף ק"ו מיבום ולמ"ל קרא הא אפי' ילפי' מיבום אצטריך קרא לתרומה לו' דהשתא מיהא ולד הוא וי"ל דהיינו גופיה דקאמ' בריית' לא אם אמרת וכו' דכיון דלא עשה מתים כחיים שמעי' בתר השתא וא"כ אצט' קרא לו' דעובר השתא מיהא ולד הוא אבל אכתי ק' בגמ' ספ"ט דיבמות דקאמ' ולא נעשה ולד א' כולד מן הב' לתרומה מק"ו מיבום ניפרוך מה ליבום שכן לא עשה העובר כילוד השתא תאמר בתרומה דעשה העובר בולד גמור שנולד וי"ל

יכול שאני מוציא אף בן ט' שנים ת"ל ואיש כצ"ל וכה"ג איתא בנדה דל"ב דמאיש ממעטי' גם בן ט' ומוי"ו דומאיש מרבי' ע"ש ודלא כהז"ר וגם בבריי' שהביא הו"ר הכי גרסי' ומכאן תשובה למ"ש ה' קרבן העדה בס"פ עשירי דיבמות דומאיש לא ממעטי' אלא פחות מבן ט' ע"ש ומ"מ ק' הא קטן לאו בר עונשין ומ"ש הז"ר למאכיל כדתנן בתרומות המאכיל לבניו ולבנותיו הקטנים פטור ע"ש להרא"ש בפירושו שם שכ' דמט' דלאו בני עונשין הוא דפטירי ע"ש וא"כ היא היא: וחכ"א משלמין מן הכל מ"ש הק"א דפליגי בנתמרח בכרי ע"ש ליתא דהר"מ פ' בפ"ג מה"ת דבנתמרח בכרי חייב וא"כ הוא דלא כחכמים ועוד דרשב"ל אמר בביצה די"ג דדוקא בהקדימו בשבולין ולפ"ד הק"א אתי דלא כחכמים ע"כ נר' עיקר כמ"ש מרן בכ"מ בפ"י מ"הת דבהקדימו בשבולין פליגי ע"ש: יכול משעת הפרשה חייב קרן וחומש הק"א פי' פלוגתייהו בתרומה עצמה מאימתי חייב קרן וחומש והמש"ל בפ"י מ"הת דחה דבריו וכ' דפלוגתייהו הוא על התשלומין אבל בתרומה גופה ליכא מאן דפליג דבודאי משעת הפרשה חייב ע"ש ואע"ג דקי"ל כר"ח בר"פ הזרוע דהמזיק מת"כ או שאכלן פטור ה"ד בעליו אבל אחר חייב למ"ד טובת הנאה ממון כדאמרי' בס"פ האיש מקדש בגונב טבלו של חבירו ועיין להפר"ח בי"ד סי' ס"א ע"ש

יכול יהא חייב על התרומה שבתבל וכו'. בר"פ

הזרוע מייתי ברייתא כיוצא בזה ומוקי לה הגמ בבאה ליד כהן בטבלייהו וכו' ע"ש והר"מ בה"ת לא כ' אוקמתא דגמ' ע"ש ונר' דס"ל דהגמ' לא פריך אלא לטעמא דכתיב זה אבל לטעמא דממון שאין לו תובעין לא פריך מידי דכיון דלההוא טעמא מחייב לצאת י"ש כמ"ש התוס' שם איכא לאוקומא להך ברייתא לענין לצאת י"ש והר"מ שם בה"ת כ' טעמא דממון שאין לו תובעין ע"ש והתוס' שם הק' אמאי לא קאמר דס"ל לאו כמי שהורמו ע"ש והק"א תי' משום דבגמ'