משמרות כהונה חלק ג רצ

שהק' לר"יש תרי קראי למ"ל ע"ש ואין נראה דא"כ תקשה ברייתא הלזו דברישא דברייתא מייתי דרשא דר"עק דנ"ל מעל כל נפשות לרביעית הבא מב' מתים ובסיפא מפיק מת מצוה והם תרתי דסתרן לפ"ד הק"א ועוד דלפ"ד לר"עק ל"ל דמטמא למת מצוה והא לא אשכחן מאן דפליג ולקושי' התוס' נ"ל דלר"יש אצטריך קרא דמייתר לחייב בדם צלול דכי מיקרש לא יעמוד על כזית דכה"ג בדם נבילות לא מטמא וכמ"ש התוס' שם בריש סנהדרין גבי דם השרץ ומתני' דמעילה דלא קתני אלא דם השרץ דלא כר' ישמעאל

פרק ב' ולא נאמר אלמנה וכו' אע"ג דאצט' ללאו דאלמנה מ"מ אמאי לא כתביה גבי לא יחלל והק"א כ' דאיסור דאלמנה נ"ל מכי אם בתולה ולא אלמנה וגרושה והוא תימה דאצט' ללאו דהא לאו הבא מכלל עשה ועוד מבתולה לא ממעטי' אלמנה מן האירוסין ועוד דתנא דברייתא מפיק גרושה מכהן הדיוט ולא מבתולה

מן הנדה וכו' והלא דין הוא וכו' התוס' בפ' הבע"י ד"ס הקשו מה לאלמנה שכן מתחללת ע"ש וכ' הק"א דמק"ו זה נילף בבא על הנדה שגם היא מתחללת ע"ש וליתא דאין חללה אלא מאיסורי כהונה דנ"ל מדכתיב' לחללה בין אלמנה לזונה ומה"ט ממעטי' כהן הבא על אחותו לא עשאה חללה כדאי' בקידושין דע"ז ע"ב וה"נ דכוותה בנדה אינה מתחללת דאיכא בישראל ואין חללה אלא מאיסורי כהונה ואיכא למידק עוד בגופא דברייתא מה להנך שכן אין להם היתר תאמר בנדה שיש לה היתר ע"י טבילה: אשה ולא יבמה לאו מיתורא דריש דהא אצטריך לאירס ואח"כ נתמנה אלא משמעות לבד דכיון דלא ידעי' דינא דאירס ונתמנה אלא מרבויא דאשה לא שמעי' ר"ז אלא באשה ולא ביבמה וכל זה א"ר דידעי' דכ"ג אינו מיבם את האלמנה מטעמא אחרינא כדאי' ביבמות ד"ך אבל אי הוה מסתברא דמיבם לא שמעי' מהכא דאינו מיבם מכ"ש מעשה מאמר וכו' דהא לאו יתורא קדריש ורע דמלישנא דברייתא הלזו דנקט רבותא דמאמר אף דאקר' קאי נר' דס"ל דמאמר קונה מדאוריית' כב"ש דס"ל הכי ודלא כדעת רש"י ביבמות דכ"ט ע"ב דאף לב"ש מדרבנן הוא דקני ולהכי פריך השתא ארוסה וכו' ע"ש וכבר הקשו עליו התוס' שם בע"א ממקומות אחרים ע"ש

פרק ג' ומה טבול יום וכו' מדברי הק"א מבואר דפשיטא ליה דבע"מ אוכל ועל החלוקה הוא דקמהדר אי חולק ואצט' קרא אחרינא לחלוקה ע"ש והוא תימה דא"כ מאי בעי למילף מטבול יום הא ט"י אינו אוכל ובע"מ אוכל וע"כ דבע"מ עדיף מט"י וכמו כן לענין חלוק' לכ"נ דמחד קרא קדריש ובריית' אתרווייהו מהדר על האכילה ועל החלוקה וכי יליף מט"י אינו אוכל כלל

אילו נאמר אל הכפורת וכו' הרמב"ם בפ"ו מה' ביאת מקדש כ' אזהרות אלו בביאה ריקנית בלא עבודה ולדידיה מאי דאמרי' אל המזבח לא יבוא אבל אל הכפורת יבא אע"ג דכבר נתחייב משום אל המזבח נ"מ אילו עייל למזבח לרקועי ואל הפרוכת ריקנית ועיין להק"א אבל הרמב"ן בס' המצות ורש"י בחומש ס"ל דדוקא בביאה לעבודה ע"ש ונ"ל ראיה להרמב"ם מסיפא דנ"ל לרקועי מקרא דאך ואי איתא דביאה ריקנית שרי כ"ש לרקועי ואמאי אצט' אך והתוס' ביומא דכ"ג כ' דלא גרע בע"מ מזר לביאה ריקנית והוא תימה דבמתני' דפ"ק דכלים נר' דזר ובע"מ לאו כי הדדי לענין ביאה וזר גרע מבע"מ ע"ש וצ"ל דכ"ז לס"ד אבל כי נ"ל דבע"מ כשר לדשן ולא זר הרי דבע"מ עדיף מזר וה"ה לביאה ריקנית ומתני' דכלים דלא כת"ק דיומא ונ"ל דבזה תליא הפלוגתא דברייתא דעירובין דק"ה דזר גרע מבע"מ לרקועי דלא כברייתא הלזו דת"כ ובהכי ניחא מה שהק' המש"ל על התוס' דיומא די"ל דס"ל קראי אלו מוכחי בהקרבה כהרמב"ן אלא דס"ד לאסור ביאה ריקנית דלא גרע מזר וקראי דהקרבה נ"מ אי עייל גם לרקועי קמ"ל קרא דרשן דמניה שמעי' דעדיף בע"מ מזר וה"ה לביאה ריקנית

פרשה ד' ר"י אומר נאמר כאן אני ה' וכו' ק"ל הגמ' ריש כריתות דפריך אמתני' דל"ו כריתות מנינא למ"ל אמאי לא משני לאפוקי מר"י דס"ל דטמא ששימש בכרת קמ"ל דל"ו כריתות דוקא וכה"ג משני התם אמתני' דארבעה מחוסרי כפרה וע"ש בחי'

פרק ד' ואין קדשי עכו"ם משום פגול וטמא וכו' עיין בגמ' ר"פ שני דזבחים דמפיק דזר מחלל עבודה מבני ישראל ולא יחללו דכתיב כאן וק"ק נוקמא דבני ישראל לגופיה לטמא ששימש לו' דזר ששימש בטומאה חייב משום טומאה דסד"א דאהרן ובניו כתיב בפרשה וע"ש בתוס' וי"ל דא"כ אהרן ובניו למ"ל לכתוב בני ישראל והכל בכלל אלא ע"כ דזר לא מחייב משום טומאה אם שימש בטומאה וכ"כ התוס' ביבמות דל"ב ע"ב כד"ה בע"מ דאטומאה לא הוזהרו זרים דכתיב אהרן ובניו ע"ש ולקמן גבי אכילת קדשים בטומאה כתיב כהנים וזר לחייב זר שתים כמ"ש הז"ר לקמן אך ק"ל ע"ד התוס' הללו מגמ' שם בפ"ב דזבחים דתרר"יש יליף זר מבע"מ ואונן וטמא ניפרוך מה לכולהו שכן חייבין בשימוש בטומאה תאמר בזה דקי"ל דלא מחייב אטומאה נימא נמי דלא מחלל עבודה משום זרות וי"ל

לא הותר מכללו מכאן ק' עמ"ש התוס' במנחות דכ"ה ע"א דפיגול הותר מכללו מקרי ע"ש וי"ל ועיין בתוס' בחולין דקט"ו ע"ב בד"ה כלאי ודו"ק

אין טמא מת מטמא אלא במגע משמע לאפוקי משא והיסט וכ"נ שהבין מרן בכ"מ בפ"ה מה' ט"מ דין י"ג דעמ"ש הר"מ אין ט"מ מטמא במשא כ' דבת"כ דריש מקרא דהנוגע במת וכו' והוא קרא דהכא ומ"ש בפרשת צו ט"ס דלעיל בפ' צו פט"ו דריש מקרא אחרינא דלא מטמא ט"מ במשא לקדש ועיין בספרי סו"פ פרה דדריש כן נמי מקרא אחרינא והשתא תלתא קראי חד דלא מטמא לחולין וחד לקדשים והוא אך דפ' צו וחד לתרומה והיינו קרא דהכא וראיתי למרן בפ"א שם דין ז' דעמ"ש הר"מ דמת מטמא במשא כ' ואע"ג דבספרי סו"פ פרה ממעטו ממשא דחאה רבי' מהלכה ע"ש והוא תימה דקרא דדריש מניה שם בפ' פרה מבואר דבט"מ איירי ולא במת עצמו ועיין להמש"ל שם בפ"ג דין ג' ע"ש ומ"מ ק' בברייתא דהכא דלקמן דריש מקרא אחרינא הנוגע ולא המסיטה ותרי קראי למ"ל בתרומה וע"כ לקמן בט"מ דמת גופיה מטמא בהיסט ועיין להז"ר

באדם מת עצמו בטומאת אדם ט"מ פי' דבפ' ויקרא גבי עולה ויורד כתיב בטומאת אדם והכא כתיב אדם וק"ל לתנא דברייתא אמאי שינה הכתוב ולא כתבינהו בחד לישנא ומתרץ דאדם דהכא הוא מת גופיה וטומאת אדם דלעיל הוא בט"מ וכן לעיל שם בפרשת ויקרא איכפל תנא דברייתא דת"כ ותני כן גבי