משמרות כהונה חלק ג כח

פ"ר ומינה הוכיח הרא"ש דאף דלא ניחא ליה אסור בשאר אסורין דלא כבעל הערוך

דף צ"ב ע"א תוס' בד"ה שלנה וכו' שנטמ' וזרקו וכו' עכ"ל אפי' למ"ד שזרקו בשוגג ולכתחילה לא יזרוק היינו מדרבנן אבל מדאורייתא זורק לכתחילה וזהו שדקדקו בדבריהם וכ' הא מדאורייתא: זורקו

בד"ה יכול וכו' מאחר דאשכחן דטעונין מריקה ושטיפה וכו' עכ"ל ק"ל למ"ש היקישא למתקדש בבלוע הא כיון דגלי קרא דטעונין מריקה ושטיפה משום בלוע שבכלי שלא יתן טעם במתבשל אח"כ ש"מ דבלוע אסור בחתיכות ומכח קושיא הלזו נראה להוכיח דבלוע דכלי הוי טפי מחתיכה דבלוע דכלי הוי כפקדון בתוכו וכמ"ש הפ"ת בסי' ק"ב גבי בלוע שבכלי דלא הוי דשיל"מ משום דצריך הוצאה בהגעלה ולא סגי לן בטעמא דבלוע לא אמרי' דשיל"מ ל"ב משום דבלוע דכלי לא מקרי בלוע אלא ממשות האיסור ע"ש מיהו י"ל דהא דהצריך הכתוב מריקה ושטיפה היינו לבער איסור נותר מן העולם ולא היינו טעמא משום נ"ט במתבשל וכמ"ש התוס' דצ"ו

בא"ד קושי' אחריתי דר"י וכו' עכ"ל הקשה הצ"ק האי אי לאו אותה הו"א דקדשי קדשים דוקא ומפקא מהיקישא ומוקמי' היקישא לשאר דרשות דהתם אבל בלוע ומריקה ושטיפה ממעטי' מקדשי קדשים ע"ש נראה מדבריו דלר"ש דס"ל קדשי קדשים דוקא לענין מריקה ושטיפה ה"ה דממעטי' נמי בלוע מקדשי קדשים ול"ל לר"ש הך דרשא דבלוע דכיון דממעטינן מו"ש ממעטי' נמי בלוע וכמו לר"י אי לאו אותה ולפ"ז ל"ק מ"ש הח"ן בעיקר תירוצם לר"ש מאי איכא למי' דכיון דממעט מו"ש נימא איפכא ע"ש ועפי"ה לק"מ דלר"ש ל"ל כלל הך דרשא דבעוע הן אמת דדברי הצ"ק אינם מוכרחים שהרי מריקה ושטיפ' הם חוץ מהגעלה שעושין כדלקמן וא"כ אפי' דמיטעי קרא לשאר קדשים ממו"ש דהיא מילתא יתירתא אינו מוכרח שנמעט בלוע דאיכא טעמא דאיסורא ומ"מ מקום י"ל דאה"נ דר"ש ל"ל הך היקישא דבלוע ולעיקר קושי' הצ"ק י"ל דא"כ לא ליכתוב לא אותה ולא קדש קדשים ומה שתי' הח"ן לקושיתו לא נהירא דאכתי י"ל דאצט' מיעוטא דזאת כי היכי דלא נילף גם ד"ז מהיקישא דאין היקש למחצה

דף צ"ג ע"א גמ' רע"ק מטמא וכו' אע"ג דר"א ס"ל דמי חטאת שנטמאו מטהרין ובשי' רע"ק אמרה ומ"מ ה"ד בדיעבד אבל לכתחי' אין להזות מי חטאת שנטמאו אפילו לר"א ולכך רע"ק מטמא דנ"מ דאין להוות מהם לכתחילה וא"צ למ"ש הח"ן

תוס' בד"ה ניתז וכו' שאני הכא משום דבב"א עכ"ל קשה דא"כ תיפשוט בעיא דרמי בר חמא דלעיל ועוד קשה לעיל דמוקי במדביק כלי בצואר אכתי קשה אמאי אצטריך זאת כיון דפסול אפי' בב"א אינו טעון כיבוס ואין לומר דד"ז דאפי' בב"א אינו טעון כיבוס מזאת הוא דנ"ל דהא בבריית' דבסמוך מפיק ניתז מן הצואר מדכתיב אשר יזה ונ"ל דלא כ"כ התוס' אלא לפי הצד דבב"א פסול אבל להצד דבב"א כשר מתני' קמ"ל דאויר כלי ככלי ונפסל קודם שהגיע לבגד וכדאמרי' לעיל אויר כלי ככלי ולעיל דמוקי במדביק כלי בצואר בהמה היינו דאה"ן נאמר דבב"א כשר וזיל הכא קמדחי לה ולא תיפשוט חד מהנך בעי

ע"ב בד"ה מ"ט וכו' הא שמעי' לה מניתז על הצואר עכ"ל ה"ה דהומ"ל הא שמעי' לה מרישא דדם פסול אינו טעון כיבוס אלא דניחא להו להקשות במכ"ש דאפי' בב"א איני טעון כיבוס וכמ"ש בדיבור הקודם

דף צ"ד ע"א בד"ה מנין וכו' צ"ל כשיחדו לישיבה וכו' עכ"ל והיינו שחישב עליו לישיבה והא דאסרי' בפ' כ"כ ובפ"ק דביצה טלטול אע"ג דמקבל טומאה ע"י מחשבה צ"ל דלא שכיח שיחדו לישיבה וכמ"ש קודם לזה

ע"ב מתני' נטמא חוץ לקלעים קורעו וכו' ק"ל מ"ש דתני נטמא חוץ אפילו נטמא בפנים דינו כך כדי שלא לשהות הטומאה בין. להכניס טומאה כמו שמתבאר מהגמ' סוף עירובין ועיין שם בתוספות

תוס' בד"ה ל"ש וכו' אבל קשה מהך דשמעתין וכו' עכ"ל לפמ"ש הר"מ בפ"ג מה ביאת מקדש דכלי שהוא ולד הטומאה לא מיתסר מדאוריי' להכניסו למקדש ע"ש ל"ק כלל מהך דשמעתין דף צ"ה ע"א בא"ד דליכא אלא חדא טומא' או מגע זב עכ"ל הא דלא כ' כגון שדרס הזב והוא נעול דליכא מגע אלא מדרס משום כיון דסופו לבא לידי מגע כשיקרענו דא"א דלא נגע קצתו בקצתו הוי כמי שיש עליו ב' טומאות בא"ד שאם מיחדו לזתים היה מקבל טומאה וכו עכ"ל ולכך מקרי בגד לענין כיבוס ואפילו לר"א דס"ל לעיל דבעי' דבר המקבל טומאה עכשיו בלא מחשבה ה"ד בשעת נפילת הדם על הבגד אבל בשעת כיבוס מודה דהוי בגד אפי' אין מקבל טומאה אלא ע"י מחשבה

בא"ד ואי הו"א דשיעור זתים דבעי' מדרבנן הוה ניחא וכו' עכ"ל ק"ל כיון דאכתי טמא מדרבנן אמאי לא משני נוקבו כזתים כדי שיהיה טהור לגמרי אפי' מדרבנן ומ"מ מקרי בגד לענין כיבוס כיון דמקבל טומאה ע"י יחוד לרמונים כמ"ש לעיל בד"ז וי"ל דקמ"ל דלא חיישינן כלל לדרבנן במקדש אפי' באפשר לתקוני כיון דמשום מצות כיבוס הוא מיהו קשה דא"כ כלי חרס אמאי אצט' לנוקבו הא כ"ח אפי' נטמא בטומא' דאורייתא לא מיתסר להכניסו למקדש אלא מדרבנן כמו שמתבאר מגמ' סוף עירובין וא"כ משום מצות כיבוס שרי וכמו שייר בה כדי מעפורת דשרי משום מצות כיבוס ויש ליישב דכלי חרס שאני שטמא טומאה דאוריית' אלא דאיסור הכנסה למקדש לחוד מדרבנן

ע"ב גמ' דמבלע להו ברוק הר"מ פ' דמכניס כולהו לבד ממ"ר וכ' הבה"ז דאפי' נפרש דלבד ממ"ר ר"ל דאין מכניסו לחודיה אלא הרוק ק' דהא כולהו צריכי לרוק בדר"ל ע"ש ול"ק דכולהו לא קפדי ארוק אלא בשעת כיבוס ולא בשעת הכנסה ועוד דמ"ד בעי' שיהיה מובלע ברוק משא"כ כולהו דלא בעי מובלע ולא בעי' אלא שיהיה רוק עמהם

תוס' בד"ה עירה וכו' והיה מתיר מתוך כך לערות רותחין על התרנגולת וכו' עכ"ל ואע"ג דמודה דמבליע דהא חשיב ליה בלוע בלא בישול מ"מ מה שבולעת התרנגולת מן הדם יוצא הוא ע"י מליחה אבל אי חשיב בישול לא מהניא תו המליחה

בא"ד ור"ת אומר דאדרבא דוק מסיפא וכו' עכ"ל נר' דכוונתו להקשות על ר"ש דדייק מרישא