משמרות כהונה חלק ג רפח

שבועת הפקדון דל"ז מבע"ל בשבועת הפקדון במזיד ואתרו ביה אי מייתי קרבן ולא לקי או מלקא לקי קרבן. לא מייתי או תרוייהו ופשיט דמייתי קרבן ולא לקי וכ' התוס' בצד דמלקא לקי ולא מייתי קרבן והא דכתיב בשפחה בקורת תהיה והביא את אשמו הא אוקמי' דמלקות לאשה וקרבן לאיש ע"ש נראה דס"ל דכיון דלא חייבה תורה מלקות לאיש בשפח' לא תק"ל הו"ל להתחייב מלקות ולא לייתי קרבן כיון דלא חייבה מלקו' ל"ד לשבו' דאיכא חיובא ומ"מ ק' דהא בשפחה איכא מלקות דלא יהיה קדש דאפי' אינה חרופה חייב מלקות וא"כ אכתי ק' כיון דאיכא מלקות לא לייתי קרבן כמו שבועה וצ"ל דס"ל דשפחה לבן חורין מדרבנן הוא דאסירא וכ"ה דעת הד"מ בפי"ב מה' א"ב דשפחה לב"ח מד"ס הוא והוכיח מדלא לקי בש"ח ואינו חייב אלא קרבן ע"ש וה"המ ואי אמרי' דלא לקי אלא יהיה קדש דלאו שבכללות הוא ניחא שפיר ועיין לה' עדות ביהוסף ח"ב סי"ב ע"ש

פרשה ג' משבאו לארץ וכו' מוכח דמשבאו לארץ נוהג אפי' בשל נכרים ובמתני' הנכרי שנטע חייב וכתב הר"מ בפי' המשנה דדוקא אם נטע לצורך ישראל אבל אם נטע לצורך עצמו פטור ועיין להתוס' במס' קדושין רל"ו שהוכיחו מהירושלמי דערלה נוהגת בשל גוי וכ"פ הר"מ בחבורו ע"ש

ונטעתם פרט למבריך ומרכיב וכו' התוס' בפ"ק דר"ה ד"ט ע"ב הק' מהכא על הא דמשמע מהתם דמבריך ומרכיב חייב בערלה ותי' דהכא דפטור מיירי בשלא הפסיקו מאביו והתם בשהפסיקו ע"ש נר' דמפרשי להא דהכא בזקינה שהרכיבה בילדה ולכך כי לא הפסיקה עדיין שם זקינה עליה והא דלא ניחא להו למי' דהכא בהפסיקו ובילדה שסיבכה בזקינה איירי דכיון דהפסיקו בטלה בזקנה משום דקתני בסיפא דמ"א מקום שכחה יפה וכו' דמשמע בלא הפסיקו איירי וע"ש מ"ש בס"ד דהומ"ל הכי בפ' משוח מלחמה ע"ש וראיתי להרשב"א ז"ל בחידושים שתי' דההיא דקתני מרכיב חייב בערלה בהרכיבו בילדה שנטעה לסייג ולקורות דלאו בת ערלה היא וכן אם הרכיבו באילן סרק דכיון דלאו בת ערלה היא לא בטלה לגבה ודוקא בילדה שסיבכה בזקינה דהוקינה בת ערלה הוא דבטלה לגבה והכי מוכח בירוש' דנכרי שהרכיב באילן סרק חייב בערלה וכן ראיתי להב"ש שם בפ' משוח מלחמה דמ"ג שכ"כ בשם הר"ן ע"ש ותמהני דהגמרא שם בסוטה מוקי לה בהרכיבה בילדה שנטעה לסייג ולקורות ופריך מ"ש ילדה שביטלה בזקינה ומ"ש ילדה דלא בטלה בילדה שנטעה לסייג ולקורות ומשני ילדה שסיבכה בזקינה לאו בת מהדר היא אבל נטעה לסייג ולקורות בת מהדר היא ע"ש ואי איתא הו"ל לשנויי שאני נטעה לסייג ולקורות דלאו בת ערלה היא ואדרבה לפום מאי דמשני תורה יוצאה דדוקא לסייג ולקורות דבת מהדר אבל בהרכיב' באילן סרק דלאו בת מהדר בטלה כמו ילדה שסיבכה בזקינה ומעתה ההיא דירוש' ע"כ לאוקומא בלא הפסיקה מאביה ולכך חייב כדי להשוות הירוש' והבבלי וראיתי להר"מ ז"ל בפ' יו"ד מה' מע"ב שכ' במרכיב לחלק בין הפסיקו ללא הפסיקו וכ' ילדה שסבכה בזקינה בטלה וגוי שהרכיב באילן סרק חייב והוא תימה דההיא דילדה שסבכה בזקינה ע"כ לאוקומא בהפסיקו ודכותה באילן סרק אמאי חייב הרי הפסיקו ובטלה כיון דלאו בת מהדר לפום מאי דמוכח מגמרין בסוטה וצ"ל דס"ל להר"מ דבעי' לפטור ב' סוגים בת ערלה ולאו בת מהדר אבל אי לאו בת ערלה כגון סרק לא מבטלה לגבה וכן אפי' בת ערלה כגון לסייג ולקורות כיון דבת מהדר לא בטלה לגבה והגמ' בסוטה לא משני בסייג וקורות מטעם לאו בת ערלה משום דפשיט"ל דבת ערלה היא כיון דאי ממליך עלה וכו' ומעתה מתיישב שפיר דין דאילן סרק להרשב"א והר"ן אך מ"ש דלא בטלה בנטעי לסייג ולקורות מטעם דלאו בת ערלה עדיין ק' מגמ' דפ' משוח מלחמה וצ"ע

מנין שלא יצבע בו' וכו' התוס' בקמא דק"א הקשו ת"ל מדדרשי' את פריו את הטפל לפריו דהיינו שומר לפרי דלא חזי לאכילה אלא להנאה ע"ש ונ"ל במ"ש ה"ק דטעמא דלא לקי על חצי שיעור משום דאתי מרבויא דכל וכל דבר דאתי מרבויא לא לקי ועמ"ש הפר"ח בי"ד סי' ס"ב ע"ד ע"ש ה"נ הטפל לפריו דנ"ל מרבויא דאת לא לקי עליו ואצט' ערלים למלקות דלא יאכל קאי אמאי דכתיב בקרא כמ"ש התוס' שם ואף למ"ד לא לקי אהנאה היינו היכא דנ"ל הנאה ואכילה מלא יאכל אבל היכא דכתיב קרא להנאה לחודא לקי שפיר כמו שהוכיחו המפ' מגמ' בקמא דמ"א ע"א ע"ש ואע"ג דברייתא קתני מנין שלא יהנה דנראה דעיקר איסור הנאה אצט' לערלים אין לחוש בזה כיון דליכא יתורא בקראי

כך שנה רביעית לבעלים עיין להק"א ולהז"ר מה שפי' ע"ש ויש מי שפי' דבא לומר דניתר לבעלים ע"י פדיה דסד"א כיון דכתיב קדש ילפינן קדש קדש משביעית קמ"ל ול"ל דרשא דהלולים אחליה והדר אכליה וליתא דמהגמ' ר"פ כיצד מברכין נר' דליכא מאן דפליג אדרשא דאחליה והדר אכליה וע"ש בתוס'

פרק ו' לא תאכלו על הדם וכו' בסנהדרין דס"ג ע"א איתמר עלה אמר ר"א על כולן אין לוקין משום דהוי לאו שבכללות ע"ש והק' התוס' ת"ל דהו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ע"ש וק' כיון דפלוגתא דתנאי בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כדאי' בר"פ הלוקין לכך קאמר לאו שבכללות דליכא מאן דפליג עוד הק' כיון דבן סורר גלי קרא דלוקה וכו' ונילף מהכא לדעלמא ע"ש גם לזה ק' כיון דגלי קרא דלאו שבכללות אין לוקין דבעי' דומיא דלאו דחסימה וכדאמרי' שם בפ' הלוקין לענין לאו שאב"מ ולאו הניתק לעשה ע"ש א"כ ע"כ דבן סורר ומורה גזירת הכתוב הוא וכה"ג כ' התוס' בפ' מרובה גבי עדים ועמ"ש התוס' בסוף פרקא קמא דעירובין ע"ש

פרק ז' ת"ל את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו וכו' מבאר להדיא דהיינו מדהקדים שבת למקדש וכה"ג תנן בסוף כריתות ע"ש וכ"כ הק"א אבל מדברי התוס' בפ"ק דיבמות דף ה' ע"ב בד"ה כולכם

נר' דמפרשי מדכתיב אני ה' דלפי"ה דמדהקדימה הוא דילפי' ל"ק מה שהק' גבי מקדש גם מה שהק' גבי כיבוד י"ל מדכתיב אני ה' ולא סגי בקדימה

יכול אף על מעשה יחידי עיין להק"א והז"ר ועיין להרא"ם בפ' חיי שרה בפ' ולבני הפילגשים ולהלח"מ בפ"ד מה' מלכים ע"ש

פרק ט' בין חציו לרובו וכמה בין חציו לרובו כמלא שיער מכאן הוכיחו הראשונים דלא בעי' רוב הנראה לעינים והפר"ח ביו"ד סי' כ"א דחי דהכא אדין תורה קאי אבל מדרבנן בעי רוב הנראה לעינים עש"ב ובגמ' ברפ"ב דחולין דכ"ט איפליגו אמוראי ואיכא מ"ד מחצה על מחצה כרוב דהכי אגמריה רחמנא למשה לא תשייר רובא ע"ש בגמ' וק' אמאי לא פריך מברייתא הלזו דמוכח מינה דמדאוריי' בעי רובא ולא סגי במחצה: