משמרות כהונה חלק ג רפז

היא והיינו דקאמר הגמ' נפקא מינה וכו' והיינו משום דאיכא לאוקומי הקרא בתחב לו חבירו ורחב אבל לאוקומא בהחזירה דחיקא מילתא טובא כנ"ל בדעת הרא"ם ז"ל ול"ק מה שהק' עליו מהרש"א ז"ל מהגמר' עיין שם

פרק י"ג אל כל שאר בשרו לא תקריבו כלל וכו

הק' הזר"ע הא כתיב כללא אחרינא אל תטמאו בכל אלה והו"ל כלל ופרט וכלל ותי' דכל אלה הוא המוזכרים והוי ג"כ פרטא ע"ש. ואכתי ק' דהו"ל כלל וב' פרטי והטל כלל ביניהם ודונם פרט וכלל ופרט וא"א דן אלא כעין הפרט וכמבואר כ"ז בנזיר דל"ה ובפ' אלו טריפות ע"ש בתוס' ומה שהק' עוד למ"ל לשון קריבה בנדה ובשאר עריות ע"ש מ"ש ול"ק דהא אין מזהירין מן הדין מיהו ביבמות דנ"ו מבואר דהיקש הוא דהוקשו כל העריות לנדה ע"ש

פרשת קדושים

פרשה א' יכול אחרים יעשו לו ת"ל לכם וכו' הק"א פי' ברייתא הלזו לענין משהה אבל הזר"ע פי' דעובר אשעת עשיה כשעשו לו אחרים וכשעשה הוא לעצמו עובר ב' משעת עשיה ור"י ס"ל ג' משעת עשיה אפי' לא עיכבה אצלו ע"ש וכ"נ פשטא דברייתא דבעשיה איירי ועוד אי במשהה אמאי לא חשיב קרא דלא תביא תועבה אל ביתך וכדאי' במכות דכ"ב ע"ש. ולדברי הק"א צ"ל דדוקא בעצי אשרה דכבר הם ע"א עובר משום לא תביא אבל הכא עדיין לא נעבדו ולדברי הזר"ע צ"ל דכשאחרים עשו לו דעובר הוא משום דעשו לו בשליחותי וס"ל כשמאי ברפ"ב דקידושין דיש שליח לד"ע דאל"ה במאי מתחייב. וראיתי להר"מ בפ"ג מה' עכו"ם דין ט' כ' העושה לעצמו לוקה משום ל"ת לכם וכשאחרים עשו לו לוקה משום ל"ת לך פסל והוא דלא כברייתא הלזו ומ"מ שמעי' מדבריו דבעשייה לחוד' איירי וק"ק אמאי עובר כשאחרים עשו לו הא קי"ל אין שליח לד"ע וצ"ל דס"ל כמ"ש התוספות שם בקדושין דכשהשליח שוגג מתחייב שולחו ע"ש ואיירי בכ"הג. ומצאתי להתוס' ביומא דנ"ד בד"ה כרובים בס"הד שכ' לכם לאסור כשאחרים עשו לו דמשמע לכם לא ימצא לכם והביאו ברייתא הלזו משמע דבשהוה איירי בדברי הק"א ועיין עור מ"ש שם דמשעת עשייה עובר ומהרימ"ט תי"ד סי' ל"ה תמה ע"ד הא אין שליח לר"ע ע"ש וכבר כתבתי בזה

וראיתי להר"מ במנין המצות לאוין ג' שכ' בשם הספרי העושה ע"א לעצמו לוקה ב' ר"ל עובר על עשותה בידו ואפי' עשאה לאחרים ועובר משום שקנה ע"ז ושבה אצלו וכו' ע"ש הרי כדברי הק"א וראיתי להלח"מ שם בה' עכו"ם שהק' כשעשו לו אחרים הוי לאו שאין בו מעשה ואמאי לוקה ותי' כיון שעשו אחרים מעשה בשליחותו הוי כאלו עשה הוא עיין שם והפר"ח במ"ח תמה ע"ר מגמ' בפ"ג דמכות דאמרי' אחר המקיף ואחר הניקף לוקה ופריך לאו שאב"מ הוא ומשני בסייע ולא משני כשעשו לו בשליחותו ע"ש ועפי"ה י"ל דהתם כיון דקתני לוקה הרי השליח מזיד ואין שליח לד"ע ולכך לא הוי כאלו עשה הוא אבל הכא בשוגג איירי כמ"ש וכיון דכה"ג שלוחו כמותו הו"ל כאלו עשה אותו המעשה שעשה שלוחו ועיין לה' ספר ד"ג ע"ד שהביא משם ה' החינוך פ' יתרו שהקשה על הר"מ אמאי עשו לו לוקה הא אין שליח לד"ע וע"ש שהאריך בזה

פרק א' שדך ולא שותף גוי פלוגתא דתנאי בתוס' כמ"ש הק"א והרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' מתנות עניים גבי עוללות דחלק ישראל חייב והיינו דפ' כת"ק דתוספתא דלא כברייתא הלזו ומרן הכ"מ הראה מקומו בר"פ ראשית הגז דאמרי' פאה דכתיב שדך למעוטי שותפות גוי וסובר רבינו דהמיעוט הוא דלא מתחייב על חלקו של גוי אבל חלק ישראל מחייב ע"ש והוא תימא דבגמ' שם לעיל אמרי' דרבנן לא דרשי' דגנך דגבי תרומה ומחייבי חלק ישראל ולכך אצטריך צאנך דראשית הגז ובי איתא הא אצט' לפטור חלק הגוי וע"ש בפירש"י וכ"מ כל הסוגיא שם דאי מחייב חלק ישראל לבד לא אצט' קרא לפטור חלק הגוי והגמרא שם נקט שדך למעוטי שותפות הגוי לתנא דברייתא הלזו אבל לת"ק דתוספתא דקי"ל כוותיה אתא שדך לשאר דרשות דדרשי' הכא בברייתא הלזו ועיין להפר"ח בספר מ"ח בפ"ב מה' מתנות עניים ע"ש

פרשה ב' אזהרה מנין ת"ל לא תשבעו התוס' בקמא דק"ה ע"ב הק' למ"ל אזהרה לממון דבשלמא בקרבן אצטריך דהא פסח ומילה דל"ל בהו לאו לא מייתי קרבן ושמעתי כשם המפ' שתי' דכיון דאי הודה מייתי קרבן צריך אזהרה כדין קרבן דבחד דינא איירי ע"כ ולא ראו רישא דברייתא הלזו דצריך לא תגנובו לאזהרה לכפל דאיירי בלא שבועה דליכא קרבן בהודאתו

פרק ד' יכול מי שיודע לחבירו עדות וכו' ת"ל לא תעמוד על דם רעך ק' דהא נ"ל מלא יגיד וכה"ג פריך בקמא דנ"ו ע"א אילימא בתרי דאוריית' הוא אם לא יגיד וכו' ע"ש וי"ל

אין לי אלא בהמתך על בהמתך וכו' ת"ל את חקתי כ' הק"א ומאי דכתיב בהמתך אורחא דמילתא וכו' ע"ש וא"ל דבהמתך אצט' למילף בהמתך בהמתך משבת לחיה ועוף כיוצא בהן כדאי' בקמא דנ"ד ע"ב ע"ש ואף דאמרי' זו היא שיבה זו היא ביאה מ"מ ג"ש השיה ממש עדיפא דבלא"ה את חקתי אצטריך לשאר דרשות שהובאו בברייתא הלזו ועיין למהר"ח בן עטר ז"ל בס' אור החיים ע"ש

טהורה על טמאה וכו' ת"ל את חקתי ק"ל למ"ד בסנהדרין ד"ס דב"נ מוזהרין על הכלאים מנ"ל נימא דבסיני יצאו ב"נ דהו"ל כמו נאמרה ולא נשנית דלישראל נאמרה ולא לב"נ כיון דנשנית לשום חידוש דאפי' טמאה עם טהורה דב"נ ל"ל כה"ג והו"ל כמו מילה דחשבי' לה שם בדנ"ט ע"ב כלא נשנית כיון דנשנית לחרותי ביום אפי' בשבת ואף דשם פרכי' א"ה כל התורה וכו' ומשני אזהרה למ"ל לאהדורי היינו גבי ע"א ושבת דאהדר אזהרה ואהדר הדינין המחודשים ולכך אמרי' למ"ל לאהדורי אזהרה אבל הכא דלא יש אלא קרא אחד מ"ל לאהדורי בלשון אזהרה מ"ל בלאו לשון אזהרה וע"ש בתוס' בדף ס' וי"ל

יכול אפי' גיזי צמר ואניצי פשתן וכו' אע"ג דכתיב לא תלבש שעטנז ודרשי' שוע טווי ונוז ס"ל לתנא דברייתא דלא דרשי' שוע טוי ונוז אלא דמשעטנז דמייתר בקרא דבגד אבל מחד שעטנז לא שמעי' כיון דלשון שעטנז הוא לשון תערובת כמ"ש התוס' בפ"ק דיבמות דף ה' ע"ב ע"ש ועיין להק"א

פרק ח' היא לוקה והוא אינו לוקה כגמרא בפ'