משמרות כהונה חלק ג רפו

לשון הברייתא דקתני משנכנס להקטיר משנכנס לכפר וכו' וראיתי להר"מ בה' ת"ומ שכ' פורשין בשעת הקטרה ובשעה שנכנס לזרוק וכו' ע"ש נר' מדבריו דגבי הקטרה דוקא בשעת הקטרה אבל בזריקה משעה שנכנס ולא ידעתי מנא ליה לחלק ביניהם

ואין שעירי ע"א טעונין סמיכה דר"י מ"ש הק"א בס"ד דר"י לא גמיר ב' סמיכות בבעלים וכו' הוא תימה דאפי' גמיר בבעלים הא לר"י כהנים מתכפרין בשעיר המשתלח כדאי' בריש שבועות ודברי רש"י בפ' ב' מדות דצ"ב באו בט"ס וכבר הוגה בספרים ע"ש: ת"ל אותם בכריתות דכ"ה ע"ב נ"ל מקראי אחריני עיין שם

פרק ח' יכול יהא שבת בראשית אסור בכולן ת"ל הוא מכאן נר' להוכיח דאין חיוב מדאוריית' לאכול פת בשבת וקרא דוקראת לשבת עונג אסמכתא הוא דלא כמ"ש מהר"מ בחי' בספ"ג דר"ה ע"ש דאי איתא דחייב לאכול פת מדאוריית' מהיכא תיסק אדעתין דאסור בכולן דאצט' הוא

פרשתא ו' אף כאן ראשי המטות בגמרא בפרק נערה המאורסה למאי הילכתא לו' דיש שאלה בהקדש ע"ש ועיין להז"ר שנר' שנעלם ממנו זה ע"ש

אוציא בדק הבית וכו' כ' רש"י בפ' פרת חטאת י"מ דוקא בע"מ ודחה דהא פרת חטאת תמימה היא וע"ש בתוס' ועיין להמש"ל בפ"ה מה' ערכין מ"ש בדעת רש"י ז"ל ע"ש

מוקצה ונעבד בגמ' בפ' פרת חטאת מוקי לה בהקדישה ולבסוף נעבר ופריך והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"ש וק' מאי פריך נוקמא בעשה בה מעשה ולפמ"ש המח"א בנימוקיו להר"ן במס' ע"א דנ"ג דדוקא מדרבנן הוא דאסרה בעשה בה מעשה ע"ש ניחא שפיר

ולא הוצי' פרת חטאת ושעיר המשתלח ת"ל לה' עיין בגמ' בפ' פרת חטאת דמשם באר"ה דאפי' קודם ודוי פטור מלת' והר"מ בפי"ח מהל' מע"הק פ' קודם ודוי חייב וע"ש להכ"מ שכ' גי' הר"מ בברייתא הוציא שעיר המשתלח ת"ל לה' לרבות וכבר תמה עליו הלח"מ מגמ' בפ' ב' שעירי דפריך מברייתא הלזו דלה' להוציא אברייתא דמחוסר זמן דלה' לרבות ומשני הכא מענינא דקרא וכו' ע"ש ועוד אני תמיה דמסיפא דברייתא בבבא שאח"ז מבואר דלהוציא קאמר וה' חק נתן כתב לישב קושי' הלח"מ דשתי ברייתות הן ע"ש ולא נהירא דא"כ הגמ' בפ' ב' שעירי אמאי פריך מברייתא דמחוסר זמן הו"ל למפרך ברייתו' אלו אהדדי דגבי ש"ח מתניין תרווייהו

פרק ט' והיתה בזמן הזה זאת לכם ואין חייבין כרת כ' הז"ר אבזמן הזה קאי דאין חייבין כרת וכר"ל בזבחים ע"ש וליתא דלר"ל אפי' לאו ליכא ומקרא דאל פתח וכו' נפקא דכל שא"ר לבא לפתח אהל מועד וכו' כיון דס"ל לא קדשה לעת"ל אלא דאקדשים שהוקדשו בשעת היתר הבמות קאי וכמ"ש הק"א וכן הוא בגמ' בזבחים דק"ו בהדיא ע"ש

לדורותיכם דבר זה יהא נוהג לדורות משום דכתיב זה הדבר הוא דוקא לאותו דור קמ"ל לדורות וכ"ה בגמ' בבתרא והיינו בזמן ב"המק אבל בז"הז לא ידעי' אלא מוהיתה ואי לאו לדורותיכם הו"א דקרא דוהיתה לזמן ב"המק הוא דאתא לאפוקי מזה הדבר ובזה ניחא דבגמ' בר"פ ד' מחוסרי כפרה נ"ל מלדורותיכם גבי גר אפילו בז"הז והכא לא נ"ל ז"הז מלדורותיכם אלא דהכא שאני דאיצטריך לדורותיכם לזמן ב"המק קיים לאפוקי מזה הדבר

פרשה ח' להביא ולד ישראלית מן הנכרי כ' הק"א דס"ל גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ע"ש וליתא דלפ"ד הולד כשר ס"ל דשדינן ליה בתר הגוי והוי נכרי ומאי הולד כשר היינו לכשיתגייר אבל למ"ד הולד ממזר הוא דס"ל דהוי ישראל וכמבואר כ"ז בדברי התוס' בפ"ק דיבמות די"ו ע"ב בד"ה אמוראי ועיין בסו"פ האומר דקדושין וברייתא הלזו כמ"ד הולד ממזר ולכך מוזהר על הדם ונ"ל מהכא דהולד ממזר ולית ליה דרשא דכי יסיר

דם התמצית וכו' דברי ר"י וכו' עיין בכריתות דכ"ב ע"א דמייתי ברייתא הלזו לאוכוחי דאין מכפר אלא דם הנפש אפי' לר"י וקאמר סתם ספרא מני ר"י היא וכו' ע"ש נר' דל"ג דברי ר"י בברייתא הלזו וי"לד בגמ' דטפי הו"ל לאתויי ברייתא שאח"ז דקתני בהדיא דאין מכפר אלא דם הנפש וסתם ספרא מני ר"י וכו'

פרק י"ב יכול תהא נבילת בהמה מטמאה בבית הבליעה וכו' בפ' יוצא דופן דמ"ב פליגי אביי ורבא אביי ס"ל בית הבליעה בלוע הוי ורבא ס"ל בית הסתרים הוי ומטמא מיהא במשא אבל לאביי הוי טומא' בלועה ולא מטמאה כלל ואביי מייתי ראיה לדבריו מדממעטי' נבלת בהמה דאי איתא דבי"הס היא ליטמא במשא והתוס' בפ' בהמה המקשה דע"א ע"א בד"ה מי הק' אמאי לא מוכיח הגמ' שם דטומאה בלועה לא מטמאה מדממעט נבלת בהמה ותי' דלאביי ודאי יש להוכיח מהתם אבל לרבא מתרץ לברייתא כגון שתחב לו חבירו בבית הבליעה והחזירו ובית הבליעה רחב דלא הסיט ואח"כ כ' דרבא מודה בבלוע בבני מעיים דבלוע הוי נרא' מדבריהם דלתי' קמא דאיירי בהחזירו אפילו בבלוע בבני מעיים ס"ל לרבא דבית הסתרים הוי וק' דא"כ קשיא לרבא מדכתיב ורחץ במים מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעה ואי איתא דבית הסתרים הוי לטמא במשא ואין לומר דרבא מוקי ליה בנתעכל ולית ליה מי לא עסקי' וכו' דהא מברייתא דת"כ לעיל בבבא דיכול יהא מטמא בבני מעיים משם באר"ה דאיירי אפי' לא נתעכל ואין לומר נמי דס"ל אינה ראויה לגר כמו שצדדו שם בגמ' דחולין דא"כ אתי רבא דלא כר"י דס"ל עד לכלב ע"כ דרבא ס"ל מסברא דבית הסתרים הוי גם בבני מעיים וס"ל דגזירת הכתוב הוא מה שאין מטמאה נבלת בהמה בבני מעיים וחידוש הוא שחדשה בנבלת בהמה וכמו נבלת עוף לאביי דע"כ חידוש הוא מה שמטמאה בבית הבליעה ומ"מ כיון שחידוש הוא מה שאין מטמאה נבילת בהמה בבני מעיים לרבא אין לך בו אלא חידושו ודוקא בבלוע בבני מעיים אבל בבית הבליעה מטמא במשא ולכך כ' דברייתא איירי בהחזירה ואין הכרח לו' בבית הבליעה נמי חידוש הוא אלא דוקא בבני מעיים מכח קושי' מי לא עסי' וכו'

ומן האמור מתיישב שפיר מה שהק' מהרש"א ז"ל שם בנדה ע"ד הרא"ם ז"ל דכ' חידוש הוא ע"ש דהן הנה דברי התוס' אלא שהתוס' לא הוכרחו למי' חידוש אלא בקרא דורחץ בשרו אבל במאי דממעט נבלת בהמה ליכא לאוכוחי די"ל בלא החזירה אבל הרא"ם דחיקא ליה לאוקומא בלא החזירה וע"כ ע"כ דממעט נבלת בהמה חידוש הוא וכיון דחידוש הוא דוקא בבני מעיים אבל בבית הבליעה מטמאה במשא כיון דבי"הס