משמרות כהונה חלק ג רפד

מעיקרא וכו' ע"ש דמהכא נ"ל ידות בדברים דיש להם טהרה במקוה דמשכבו יש לו טהרה במקוה ולקמן בפ"ג תניא חבורי הזב וכו' וכ' הז"ר שם דהיינו דין חבל השנוי כאן ע"ש ולפי מה שנתבאר דמדין יד הוא לא יתכן לכ"נ עיקר כמ"ש שם הק"א

במשכבו ולא הגזול רש"י בקמא דס"ו כ' דדוקא משכב שלו היא דמטמא והק' התוס' מדתנן הגנבים שנכנסו וכו' ותי' דההיא מדרבנן ע"ש ור"ל דגזרו רבנן אפי' משכב שאין שלו וכשעשאוהו כזב ככל דיני הזב עשאוהו אף למילתא דבזב דאורייתא אינה אלא מדרבנן והק"א תמה דאף דעשאוהו כזב לא עשאוהו אלא כדין תורה בזב דאורייתא ולא במאי דגזרו רבנן בזב דאורייתא דהוי כמו גזירה לגזירה זו היא כוונתו ודלא כהמש"ל בה' כלים ע"ש ומ"מ אינו מוכרח די"ל דעשאוהו כזב גמור לגמרי זו היא שי' התוס' אבל ק"ל מ"ש מהא דאמרי' בנדה דס"ט זב שמת מטמא דגזרו רבנן שמא יתעלף וגוי זב שמת טהור הרי דלא עשאוהו כזב אלא כדין תורה ולא במאי דגזרו רבנן בזב דאורייתא דכוותה הכא דווקא במשכבו ממש דאורייתא הוא וצ"ע

פרשה ג' מה בו האמור להלן מאוירו וכו' כ' הק"א משום דאין כל המתבשלין נוגעין בה ע"ש ולא נהירא דמ"מ הרוטב מוליך הבליעה בכל המתבשל והתם אבלוע קפיד קרא והא בלעה ומה ענין זה למאוירו אלא נר' עיקר כמ"ש עוד הק"א דהילפותא היא למתוכו וכיון דילפי' דבו האמור כאן הוא מתוכו ידעו' דמאוירו הוא דאי בנגיעה ל"צ קרא ע"ש ולשון הברייתא דמה להלן מאוירו ל"ד ולפי מאי דצדד הגמ' בזבחים דצ"ה דתלאו באויר התנור אסור דאבישול בלא בלוע נמי קפיד קרא א"ש טפי ועיין להז"ר ומ"מ ק' כיון דבו האמור כאן הוא מאוירו אחר דילפי' תוכו מחטאת אמאי לא הדר ילפי' חטאת מהכא בג"ש דבו בו דאפילו מאוירו ומאי בעי בגמ' בתלאו מאוירו ליפשוט מהאי ג"ש וי"ל

פרק ה' מזובו ולא מנגעו וכו' ויטהר דקאמר היינו שאין מטמא משכב ומושב כ' הז"ר דבימי גמרו איירי דבימי ספרו מצורע נמי מטמא משכב ומושב ע"ש וכבר כ' התוס' ורש"י בפסחים דס"ז ע"ב דמצורע אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין וחומר בזב דמטמא אדם וכו' ע"ש וא"ש אפי' בימי ספרו וכ' עוד. הז"ר בשם התוס' במנחות דס"ב ע"ב דאין להביא ראיה מכאן דטמא משלח קרבנותיו דלאו בהבאת קרבנותיו איירי ותמה ע"ד דהא קרבן הזב הוא עוף ולאו בר סמיכה וא"כ פשיטא דמשלח קרבנותיו ותי' דעדיפ' מינה דחו ע"ש ובתוס' שבידינו הוא להפך דכ' דיש לה"ר מת"כ דמשלח דבהבאת קרבן איירי ואין מקום לדברי הרב וכן הוא מבואר טפי בדברי התוס' ביבמות דק"ד ע"ב ע"ש ומעתה קושי' הרב ז"ל קושיא אלימתא היא וראיתי לה' זכרון יוסף דע"ה ע"ד שעמד בקו' הלזו ותי' דב' הראיות שהביאו התוס' דהיינו מת"כ ומההיא דובאת שמה חדא נינהו דעיקר הראיה היא מההיא דובאת שמה דמשמע שאר קרבנות יביא אלא משום די"ל דקרא דובאת שמה בשאר נדרים ונדבות הוא ולא בעולת ראיה לזה הביאו מת"כ דבעוף יביא וא"כ אי מוקמת ליה לקרא בנ"ון במאי איירי אי בעופות וגוה"כ היא הא גלי קרא גבי זב דיביא ואי בבהמה ל"צ קרא דהא קי"ל כל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת עש"ב וליתא דהגמ' בחגיגה דריש ליה לקרא בהדיא בעולת ראיה וא"כ ראיה נכונה בלא ההיא דת"כ ומה לן בטעמיה דגמ' דלא מוקים ליה בנו"ן ואפ"ל לפי דרך הרב בסגנון אחר די"ל דהתוס' ס"ל כמ"ש הר"מ ז"ל בריש ה' חגיגה דעולת ראיה באה מבהמה או מעוף ומשום דלכאורה י"ל הראיה מההיא דובאת שמה די"ל דגלי קרא בעולת ראיה וילפי' מינה לשאר קרבנות לזה הביאו דת"כ דבעופות יביא וא"כ ל"ל דילפי' מעולת ראיה שהרי גבי עולת ראיה גלי לן קרא דלא יביא כלל אפי' עופות ובעופות קי"ל דיביא כההיא דזבים וא"כ ע"כ גזירת הכתוב היא גבי ע"ר ולא ילפי' מינה לעלמא ומ"מ אין זה במשמעות דבריהם. אשר ע"כ נ"ל. לישב במאי דאיתא לעיל פ' ויקרא פרשה ג' יכול יהא עולת העוף טעון סמיכה ת"ל העולה ולא עולת העוף ע"ש הרי דסמיכה דליתא בעופות מקרא דהעולה ילפינן לה והשתא א"ש ראיית התוס' דמההיא דזבים שמעי' דטמא משלח דאי איתא דטמא אין משלח וזבים שאני משום דעוף לאו בר סמיכה א"כ אמאי אצט' קרא דהעולה הא מדגלי גבי זבים דיביא ע"כ דעוף לאי בר סמיכה ועיקר סמיכה כי כתיבה בבהמה הוא דכתיבה ולא ילפי' מינה לעופות אלא ע"כ דכיון דסמיכה לא מעכבה יכול לשלח קרבנותיו כנ"ל לישב דברי התוס'

מנין שהוא טובל מבע"י ת"ל ובא וכו' לאו שצריך לבא דהא תניא לעיל בפרקין מזובו ולא מנגעו אלא דיכול לבא קאמר ולאו לעיכובא ומ"מ שמעי' דאי לאו קרא דובא וכו' מהקרבת הקרבן גופיה אין להוכיח דטובל מבע"י די"ל דאינו נכנס אלא משלח קרבנו וק"ק על התוס' במנחות דס"ב והבאתיו לעיל דטפי הי"ל להוכיח מברייתא הלזו דטמא משלח קרבנותיו דבהדיא איירי בהבאת הקרבן ועמש"ל

מנין שאם הפרישם הוא וכו' ת"ל האחד חטאת עיין להק"א ועיין בגמ' בסוף כריתות ע"ש

פרק ו' או יכול שאני מוציא בן ט' וכו' מכאן מבואר דאף בן ט' ויום אחד ממועט מאיש ועיין לה' קרבן העדה בסו"פ עשירי דיבמות ומה שהוכיח מגמ' דסנהדרין דנ"ד ע"א ע"ש בפירש"י ז"ל גם נעלם ממנו ר"פ ן' סורר דס"ט ע"ש

פרשתא ד' קאמר בנדה שמטמאה אדם לטמא אדם ממקו' אחר וכו' היינו דמטטא' את בועלה וצ"ע דנילף מזבה שגם היא מטמאה את בועלה כדתניא לקמן טמאה היא מלמד שמטמאה את בועלה ואינה מטמאה כלי חרס דכתיב בדד אא"א נדה שאעפ"י שמטמאה את בועלה אינה מטמאה כלי חרס: פרק ח' ת"ל כל זובה כימי נדתה מה שהוכיח הק"א בגי' דזובה עיקר מגמרא דפסחים דאמרי' מאן שמעת ליה דדריש כל ר"א ול"ק ר"עק ע"ש ליתא דהא בלא"ה ר"עק דריש כל בפ' התערובת כמ"ש התוס' שם בנדה ע"ש

א"ד שתספור ב' לב' וכו' ק' דנילף מק"ו שתספור ז' והק"א כתב דמדכתיב ספירת ז' בזבה גמורה משמע דהא לא ספרה ז' ע"ש וק' דא"כ מיפרך הק"ו די"ל מה לזב שכן סופר ז' תאמר בזבה דאפי' ילפת לה מק"ו לא ספרה ז' דכה"ג פריך הגמ' טובא כמו שהוכיחו התוס' במציעא דמ"ב ע"א בד"ה אמר ע"ש

פרק ט' יכול אך מימי רגלים יהיו סותרין ק' דא"כ היכי מ"ל ספירת ז"נ הא א"א לישב ז"נ בלא מ"ר וראיתי להז"ר שכ' דדוקא בראה שיש בהם צחצוחי זיבה קאמר ע"ש והנה הר"מ ז"ל בפ"א מהלכות מטמאי משכב ומושב כ' ש"ז ומ"ר של זב מטמאין במשא