משמרות כהונה חלק ג רפב

פרק א' ערלתו ודאי ולא ערלתו ס' וכו' התוס' בפ' ר"א דמילה כ' דלא אצט' קרא אלא לאנדרוגינוס ונולד כשהוא מהול ואיכא תרי קראי למעט תרווייהו וכו' ע"ש ומבואר בדבריהם דהוקש"ל אמאי אצט' קרא למיסר ספיקא וכדפריך הגמר' בכ"מ אצט' קרא למיסר ספיקא ומדברי הק"ה נראה שהבין דהוק"ל היכי ממעט ד' ספיקות ממיעוט אחד ע"ש ואינו כן ומ"מ דבריו ניתנו ליאמר לתרץ אנדרוגינוס ונולד כשהוא מהול מחד קרא ואין צריך לדחוק כדברי התוס'

בכל קדש לא תגע לרבות את התרומה עיין בפ' אלו הן הלוקין די"ד ע"ב פלוגתא דר"י ור"ל ובכל הסוגיא שם ע"ש ותראה דברייתא הלזו דלא כר"י ודלא כר"ל וע"ש בתוס' ודו"ק

פרק ב' תשב להביא קשתה וכו' התוס' בנדה דל"ח ע"ב כ' משם הר"מ דר"א לא מטמא אלא משום נדה והגמ' לרבנן הוא דפריך ואח"כ כ' וא"ת לרבנן כי ילפי' בק"ו אמאי מטהרין אף מנדה וכולי וי"ל דכי עבדינן ק"ו ומטהרין אף מנדה מוקמינן דמיה לדרשא וכו' ע"ש ור"ל דהיינו קודם שהשיב להם ר"א דגם בק"ו איכא דיו א"כ הק"ו גלי דדמיה לדרשא אחריתי ואין צריך לתשב אבל בתר דפרכינהו ר"א דגם בק"ו הב' איכא דיו צרי' לתשב לגלויי דדמיה לדרש' אחריתי והגמ' דפרי' ומשני לרבנן היינו אחר דפרכינהו ר"א וע"ש במהרש"א ז"ל

תור או בן יונה או זה או זה עיין בגמרא ר"פ ד' מחוסרי כפרה דאמרינן השתא לעוף אתרבי לעולת בהמה מבעיא וע"ש בתוס'

פרק ד' בן עזאי אומר אחר הראשונה וכו' עיין להק"א ועיין להתוס' בפסחי' דמ"ג רע"ב שכ' דאורחיה דקרא סיפיה מפרש לרישיה ע"ש ונראה פלוגתייהו דבן עזאי ורבנן אי אמרי' אורחיה דקרא סיפיה מפ' לרישיה

פרשת נגעים

פרק א' מנין לרבות בע"מ ת"ל מבניו לקמן בפ' אמור מרבי מבני אהרן אף בע"מ וכ' הק"א שם והרא"ם ז"ל דה"ק כיון דליכא מיעוטא מרבי' להו ממילא ועיקר קרא דבני אהרן למעוטי נשים דאל"ה קשיא ההוא דר"פ ויקרא ע"ש ותמהני דמברייתא הלזו מבואר דמרבי' בע"מ מבניו ולכאורה י"ל דה"נ עיקר קרא למעוטי נשים דבודאי נשים ליתנהו בראית נגעים וכ"מ מגמ' ריש ערכין דלא מוקמי' הכל כשרים לראות את הנגעים לרבות אשה מיהו הא ליתא דאשה ממעטי' לה מהיקש' דנגעי' לריבוי' כדלקמן וע"כ עיק' קרא דבניו לרבות בע"מ וראיתי להז"ר כאן שכ' לישב ברייתא הלזו עם ההיא דפ' ויקרא דמשמעות מבניו לאו כמשמעות בני אהרן ע"כ ובהכי יתיישב דברי הק"א ועיין להז"ר לעיל בפ' ויקרא

אפילו שוטה מדברי הק"א מתבאר דכהן שוטה א"צ לראות כלל אלא באמירה די ואין נראה כן מדברי רש"י והתוס' ריש ערכין אלא דבעי' שיראה גם הכהן ע"ש ועיין להר"מ ברפ"ט מה' ט"צ ומ"ש שם מרן בכ"מ במאי דנקט הגמ' מסברו ליה וסבר ע"ש י"ל דס"ל כפי' ב' שכ' התוס' שם דמסברו ליה וסבר אישראל דקאי גביה והיינו ישראל חכם שהזכיר הר"מ ז"ל

פרק ב' וראו כולו כאחת וכו' מכאן אמרו וכו' הא דכ"ד ראשי איברים וכו' מתני' היא בפ"ו דנגעים ופ' הר"מ בפ"ג מה' ט"צ וכ' הטעם משום דכאשר יש מחיה בראשי איברים יתחלק הנגע ולא יהא נראה כאחת ע"ש והשיג עליו הראב"ד ז"ל ופי' דהטעם משום דבראשי איברים ליכא כגריס ומחיה דנקט ל"ד ע"ש. ולפי' הר"מ ניחא שפיר ברייתא הלזו דמפיק לה מוראהו דבעי' כאחת אבל לפי' הראב"ד ק' דהא הטעם משום דליכא שיעור טומאה ואין ענינו לראהו כאחת ונר' דלפי' הראב"ד צ"ל דאיירי דאיכא כגריס אי מצרפת לצדדי הראשי איברים אלא כיון דהצדדין אין מצט' משום דאין נראין כאחת ובראש האבר ממש ליכא כגריס לכך מטהר ליה וש"מ לפ"ז דלא בעי' שיראה כל הנגע בכללו כאחת ואין קפידה אלא שיראה שיעור כגריס כאחת אף אם הנגע הוא גדול הרבה ואכתי ק' לפי' הראב"ד כיון דמחיה ל"ד אמאי אצט' קרא דוראהו הא כבר נ"ל בריש פרקין מבעור הבשר שיהא רואה כל הבשר כולו כאחת ולפי' הר"מ ניחא דלעיל על גוף הנגע אבל הכא מצד המחיה הוא דאינו נראה כאחת

רא"א כשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו וכו' הק' הק"א היכי מטמא ליה משום נגע אחר הא תניא לעיל אין מחליטין את המוסגר וכו' ותי' דשאני הכא דמן התורה טהור ע"ש ובגמ' שם אבעיא להו יטהר תנן או ויטהר תנן ע"ש ולפי הצד דיטהר תנן לק"מ קושי' הק"א דהא טהור משעה שנולד נגע אחר דעדיין לא ראהו הכהן כדמשמע מהנפקא מינה דעביד בגמ' שם ע"ש בפירש"י ז"ל וא"כ בשעה שרואהו כבר טהור הוא אבל לצד דויטהר תנן צ"ל כדברי הק"א ומכאן יש להוכיח ספיקו דהמש"ל בפ"ז מה' תרומות בתרומה טמאה בטומאה דרבנן אי קרינן בה מחוללת מן התורה ע"ש דאי איתא דקרי ביה מחוללת מ"התו ה"נ אף דקנסא הוא קרי' ביה טמא הוא מן התורה ואין מחליטין את המוסגר ובגמ' גופא ק"ל אמאי לא עביד נ"מ לתשמיש המטה דמוחלט מותר ומוסגר אסור כמ"ש הר"מ בפי' מה' ט"צ ע"ש ואיידי דהיה מוסגר ועתה רוצה להחליטו משום נגע אחר דמחיה וכיוצא דאי יטהר תנן מותר בתשמיש המטה ואי ויטהר ל"ת אסור ולזה י"ל דהגמ' כאן ס"ל דגם מוחלט אסור דפלוגתא היא במ"ק כמ"ש מרן בכ"מ שם אבל ק' אמאי לא עביד נ"מ לענין פריעה ופרימה דמוחלט פורע ופורם ומוסגר אינו פורע ופורם כדאי' בריש כלים ואיירי שהיה מוחלט משום נגע ראשון ועתה רוצה להסגיר משום נגע ב' וע"ש בתוס'

פרשה ב' פרק ב' וטהרו הכהן מספחת אע"פ שלא נשתנו מראה וכו' מכאן ק' למ"ש רש"י בחומש דעמד בעיניה בשבוע ב' טמא וכן ק' מכמה ברייתות דלעיל וכבר עמד ע"ז הק"א ע"ש ונ"ל דזה תלוי בפלוגתא דר"י וחכמים דר"י מוקי מיעוטא דהיא להלכה וחזרה ורבויא דמספחת ללא נשתנו מראה ולרבנן מוקי רבויא דמספחת להלכה וחזרה וא"כ לא אייתר להו קרא לדרשא דאף על פי שלא נשתנו מראה וממילא עמד בעיניה טמא דהא כתיב והנה כהה ובהכי ניצול רש"י ז"ל מכל מה שהק' עליו הרא"ם ז"ל והק"א לעיל

וכבס בגדיו מלטמא משכב ומושב בגמ' בפסחים דה"ז אמרי' מצורע אין מטמא מ"ומ וע"ש בפירש"י והתוס' שם הק' מדתניא איתקש מצורע לזב למעינותיו וכ' לאו פרכא היא דלמחנותם נמי איתקש ע"ש ור"ל וא"כ ר"ש אמאי נקט ק"ו טפי הו"ל למנקט היקשא אלא ע"כ דר"ש ל"ל היקשא ומ"ש וא"כ לא פריך