משמרות כהונה חלק ג רפא

פרשה א' חקת עולם לדורותיכם לרבות היציקו' והבלילות וכו' הנך עבודות ל"מ זר עליהם מיתה ובגמ' בזבחים די"ח מוכח בהדיא דשתויי יין ילפינן ממחוסר בגדים להא מילתא בג"ש ואין לו' דהכא בג"ש קאמר דאכתי לא מיתוקם ג"ש עד סיפא ע"כ נר' דלא גרסי' להאי בבא לפום גמרין או דגרסינן לה בסיפא ומג"ש קאמרי'

פרשה ב' משמע מצייא מיד משמע וכו' מ"ש הק"א שהפסוקים סותרין לא ידעתי מקום לסתירה זו דקרא דכירק עשב בב"נ כתיב דבהמה טמאה מותרת להם וקרא דהכא בישראל כתיב

אך בשר בנפשו וכו' הכא דבישראל עסיקנן הול"ל קרא דלא תאכל הנפש עם הבשר דהוא אזהרה דאמ"ה כדאי' בחולין דק"ב ע"ב אלא משום דאפילו לא נכתב קרא דלא תאכל הנפש הוה ידעי' אזהרה לישראל מאך בשר בנפשו אבל מצוה שנאמרה לב"נ ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ לא חש לדקדק

מנין לרבות את הכלאים ת"ל חיה ובהמה ק' דבגמ' בחולין דקט"ו פריך כלאי בהמה מנ"ל דשריין ול"מ מל"ת כל תועבה ע"ש. ומאי פריך הא קרא רבי להתירה מחיה ובהמה לפמ"ש התוס' לחד תי' דאחר דגלי בטריפה דאין חילוק ילפי' לכל מילי אמאי איצטריך קרא דחיה ובהמה ואמאי לא נ"ל מדאסר רחמנא לגבוה ועיין להז"ר

בן ט' חי דחולין וכו' אבל בקדשים צריך ח' ימים וכ"כ הק"א ומכאן יש להוכיח מה שנסתפק המש"ל בפ"ג מה' איסורי מזבח אי בכלו חדשיו בעינן נמי ח' ימים ע"ש דמכאן באר"ה דבעינן שמנה ימים: אפילו כלו לו חדשיו

פרק ג' יכול אפילו יצתה מקצתה וכו' כ' הק"ס דחיישי' שמא יצא רובו או ראשו ע"ש והוא היפך הגמ' בר"פ בהמה המקשה שהביא הק"א סמוך ונראה דמשם באר"ה דבמקצתה לא חיישי' לרובו אלא לראשו וכמ"ש בהדיא הק"א גופיה הן אמת דרש"י בפ"ק דב"ק די"א כ' דחיישינן לרובו במקצתה וע"ש בחידושי מה שכתבתי לישב דברי רש"י ז"ל ומ"מ דברי הק"א צ"ע

פרשה ד' אמ"ה שאסור לב"נ וכו' ק"ל למ"ש הר"מ בה' מלכים פ"ט דב"נ מוזהרין גם על בשר מ"ה נימא בשר מ"ה יוכיח דאסור לב"נ ואינו מטמא לקמן מקרא וי"ל

פרק ו' וזה לכם הטמא למד על דם השרץ וכו' ולקמן נ"ל מהטמאים דמצטרפי וכן איתא במס' מעילה די"ז ע"ש וק"ל דבפ"ק דכריתות ד"ג תניא וזה לכם הטמא למד על דם השרץ ובשרו שמצטרפים והשתא מנ"ל צירוף נימא דאתא קרא לטומאה גופא ול"ל דלההוא תנא נ"ל טומאה מהטמאים דקרא קמא דהוא קרא. דוזה לכם הטמא הול"ל לטומאה וקרא דבתריה דהטמאים לצרוף ונ"ל דהנה במס' עריות בפ"ה תנן דם נבילות ב"ש מטהרין וב"ה מטמאין ע"ש ולב"ש דמטהרין אצט' קרא לדם השרץ דמטמא דלא נילף מבהמה בדתניא הכא וברייתא הלזו אתיא כב"ש אבל ב"ה דמטמאין בבהמה לא אצט' קרא בשרץ וע"כ דאתא לצרוף והיינו ברייתא דכריתות. ובהכי ניחא מאי דק' היכי. דרשינן להטמאים לדם השרץ הא אצט' קרא לצירן כדאי' בחולין דקי"א ובכ"מ ועפי"ה ניחא דההיא ברייתא דדרשי' לצירן אתיא. כב"ה: דאייתר ליה הטמאים אבל לב"ש אפי' ציר שרצים מדרבנן ועיין להתוס' בפ' אין מעמידין דף ע"ש מיהו כל זה אי מפרשי' למאי דאמרי' הכא לא עשה דמו כבשרו דהיינו ר"ל דדם נבילות טהור וכ"נ מדברי הז"ר שכ' דהיינו מדתנן בפ"ח דעדיות העיר ר"י על דם נבילות שהוא טהור ע"ש ועיין להתי"ט שם אבל הק"א פי' דהאי דקתני לא עשה דמו כבשרו דר"ל דדמו ברביעי' ובשרו בכזית ע"ש. ודע דמצאתי במד"ר פ' חיי שרה פ' ס' דם השרץ דמטמא דשב"י אומר טמא הטמא ר"א בר' יוסי זה וזה ועיין להתוס' במעילה שם ובפירש"י ע"ש

פרשתא ח' אמרו לו אין משקין יוצאין לא מידי עופות וכו' הראב"ד ז"ל בפ"ב מה' ט"א דין י"ד הוכיח מברייתא הלזו דאוכל מקבל טומאה כל זמן שראוי לאכול לכלב והיה מתחילה ראוי לאדם דלא כהר"מ דפ' שם דאם נפסל מלאכול אדם אינו מקבל טומאה אף על פי שראוי לכלב דהא רבנן ס"ל דמקבל טומאה ועיין להמש"ל שם ולה' ק"א ע"ש והנה בפסחים דמ"ה ע"ב אמרינן הפת שעפשה וכו' ר"נ אומר אינה מטמאה והא דתנן כלל אמרו וכו' דלא כר"ן ע"ש וק' לדעת. הר"מ נוקמא כר"ן ור"ן איירי לאחותי ליה טומאה ועיין בחי' בפסחים שם מ"ש בקושי' זו ולעת עתה חשבתי דרכי לישב באופן אחר דהנה בפסחים דט"ו ע"ב אמרי' מחלוקת בו' אבל בז' ד"ה שורפין לימא מסייע ליה הפת שעפשה וכו' ש"ה דעפרא וכו' ע"ש וראיתי להצל"ח שם שהק' לדעת הר"מ מאי רבותא דנשרפת שם הטמאה גם מאי מסייע ליה לר"י מניה שאני התם דלא מקבלה טומאה ותי' דהמסייע ס"ד דמקבלת טומאה ושני ליה ש"ה דעפרא בעלמא ולא מקבלת טומאה והיא גופה קמ"ל וכו' ע"ש לפ"ז לפום מאי דדחי ש"ה דעפרא וכו' רבנן ס"ל דלא מקבלה טומאה ומאי דקתני ומטמאה וכו' היינו אם קיבלה כבר טומאה מטמאה וא"כ מתני' דכלל אמרו בטהרות ע"כ דלא כר"ן באופן דמאי דאוקמ' דלא כר"ן הוא לפום מאי דדחי ש"ה דעפרא וכו' אבל לפי מאי דקי"ל דבז' שורפין ברייתא אתיא כפשטא כס' המסייע דמקבלת טומאה ומתני' דטהרות כר"ן ושינויא דכריתות דכ"ב הוא אליבא דר"ן ופ' כר"ן ורבנן דר"א דברייתא הלזו כת"ק דר"ן

פרק י"ב ואין מטמא לדמן וחלבן וכו' כ' הק"א כדאי' בפ' דם שחיטה משום דם לוקה משום שרץ אינו לוקה ע"ש ונהפוך הוא דבגמ' שם דכ"א ע"ב אי' משום שרץ לוקה משום דם אינו לוקה דדם שרצים ל"מ משום דם כדאיתא התם לכ"נ דהכא לענין פיסול גויה קאמר כמו רישא דבהני שרצים דפסלי גויה דוקא בשרן אבל דמן וחלבן לא פסלי גויה

פרשת תזריע

יכול בין כנוסין בין מפוזרין וכו' לפי' הק"א דלענין השלמה איירי ק' דמהיכא תיסק אדעתין דישלים טומאה א' הא אפי' כי מדמית לטומאה כדאי' בבבא הקודמת לזה לעולם אינו משלים לימי טומאה הא' ועיין מה שפי' הז"ר ופי' תימה דביולדת לא בעינן ז' נקיים לכ"נ דה"ק יכול אפי' מפוזרין דישלים לז"נ קמ"ל היקשא דהוקש לנדה דלא בעי' ז"נ כמו נדה:

ואין עולה ימי ספירה מתוכן עיין להתוס' בנדה דל"ז דכ' דמ"ש בגמ' ע"ב היקשא וכתוב היינו משום דלא אתא היקשא אלא להאי מילתא ע"ש ותימה דהא איצט' דלא תימה בין כנוסין בין מפוזרין כדאי' בבבא הקודמת לזה וגם לכמה דברים עיין להרא"ם ז"ל: