משמרות כהונה חלק ג רפ

לא כדדרשי' מאשר תגע אבל חמורות אפי' במשא וי"ל דכיון דאי כ' קלות לא הוה ידעי' דחמורות בכרת אלא מק"ו מקלות ואמרי' דיו ואינן אלא במגע כמו קלות

רבי ישמעאל אומר מה שלמים וכו' והיא סברת ר"ש במתני' בפ"ד דזבחים ובגמ' שם א"ד מחלוקת בטומאת בשר אבל בטומאת הגוף אפי' לרבנן פטור וא"ד מחלוקת בטומאת הגוף אבל בטומאת בשר אפי' לר"ש חייב וא"ד בין בזו ובין בזו מחלוק 'והר"מ בהל' פסולי המוקדשין פ' בטומאת הגוף פטור והראב"ד השיג עליו דזו ס' ר"ש והול"ל כרבנן דרבים נינהו ע"ש. ונראה כיון דר' ישמעאל ור"ש בחד שיטתא הו"ל רבים נגד סתם משנה כיון די"ל סתם משנה ר"מ ולא תנן לה בלשון חכמים ודאי רבים מפורשים עדיפי. אך אכתי ק' דהו"ל למיפסק כרבא דאמר התם מסתברא כמ"ד כין בזו בין בזו מחלוקת והר"מ חילק ביניהם וכבר עמד בזה מרן בכ"מ ומ"ש לתרץ כיון דאליבא דרבא צ"ל פיסולא בעלמא וקי"ל דאורייתא היא פ' כמ"ד מחלוקת בטומאת בשר וכרבנן ע"ש והם דברים תמוהים דכמו דלרבא צ"ל אליבא דר"ש פיסולא בעלמא ואליבא דרבנן א"צ כמו כן אליבא דמ"ד מחלוקת בטומאת בשר דפ' כוותיה הר"מ ז"ל צ"ל אליבא דר"ש פיסולא בעלמא כיון דמחלוק' בטומאת בשר ור"ש פוטר

בני ישראל מוזהרין על החלב ואין הגוים וכו' ומה אבד מ"ה וכו' אף דסתם ספרא ר"י ברייתא הלזו ע"כ דלא כר"י דס"ל בחולי' דק"ב אבר מ"ה נוהג בטמאי' משא"כ בחלב וגם כרבנן דהתם לא אתיא דס"ל נוהג בחיה ועוף וחלב א"נ בחיה ועוף וע"כ לא אתיא אלא כר"מ דס"ל א"נ אלא בבהמה טהורה בלבד

כל חלב שור וכו' פרט לחיה ועוף ובהמה טמאה עיין בכריתות ד"ד דלאוקמתא קמייתא אתייא ברייתא הלזו כרבנן דהתם ולאוקמתא ברייתא אתייא דלא כמאן עיין שם

פרק ט"ז מנין שאם היה טמא בשעת זריקה מבואר בפ' ט"י דרבנן ס"ל דדוקא טמא בשעת זריקה אבל על שעת הקטרה לא איכפת לן וסיפא דקרא דואת החלב אתא למודה בהקטרה בדר"ש אבל אבא שאול ס"ל דבעינן טהור גם בשעת הקטרה ודרשא דר"ש מקרא דכל בני אהרן כמ"ש הח"ן שם לדעת הר"מ ע"ש ור"ש דריש בפ' הזרוע והביאו רש"י שם בפ' ט"י דכוליה קרא למודה בעבודה ואם כן נר' דר"ש פליג אתרוויהו וס"ל דלא בעי' טהור גם בשעת זריקה ולפ"ז הגמ' שם בפ' ט"י הול"ל נמי מתני' דלא כר"ש אלא דנקט אבא שאול לרבותא דאפילו כאבא שאול לא אתיא ועיין ברש"י בפ' הזרוע שכ' דהולכה בכלל המקריב והיינו למ"ד בפ"ק דזבחים דהולכה פסולה בזר גם לר"ש ע"ש אלא דק"ק דא"כ לרבנן ואב"ש דדרשי לקרא דבעינן טהור בשעת זריקה אמאי לא קפדי גם אהולכה

פרשתא דמלואים וסמכו אהרן ובניו וכו' והלא אין סמיכה אלא בבעלי' וכו' פי' דכיון להוכיח עוד דלאו בחטאת דצבור דאי בחטאת של צבור ע"כ דההיקש בא לאקושי חטאת יחיד שיהיו כהנים סומכים דאי לחטאת כהנים גופייהו לא איצטרי' דבכ"מ הבעלים סומכין וזה ליתא דחטאו' היחיד הבעלים סומכין ולא כהנים אלא ע"כ דההיקש לאקושי חטאות צבור ופר דכתי' כאן הוא דכהנים והק"א קיצר ומ"ש דקרבנות צבור דהכא היינו פר העלם וכולי אע"ג דפר העל' כתי' סמיכ' בזקני' וסמכו זקני העד' דגם כהנים סומכין מהיקשא דהבא והז"ר כ' דמגמרא דמנחות דצ"ב מוכח דאין לומר זקנים וכהנים סומכין בפר העלם עיין שם ואיני רואה שים הוכחה משם דאי מדקאמר ר"ש בשעיר המשתלח דק"צ הוא דבעלים סומכין ואינו נכלל בהילכתא דגמירי ב' סמיכות בצבור וא"א נימא דגם זקנים סומכין הא ליתא דכיון דבשעיר המשתלח לא כתיב בקרא אלא סמיכת אהרן מנ"ל דסמכי זקנים הא י"ל הא דגמירי ב' סמיכות היינו פר העלם ושעיר עכו"ם ואין לו' דא"כ מאי פריך ר"ש לר"י נימא דס"ל לר"י דההוא קרא דשעיר נשיא דמרבה איהו מניה שם שעירי עכו"ם נימא לר"י מרבה שעיר המשתלח והוו שניהם סומכין זקנים וכהנים הא נמי ליתא דר"י שם מרבה מקרא דשעיר נשיא ושפיר מקשה ליה ר"ש ועוד דא"כ לא ליכתוב סמיכת אהרן בשעיר המשתלח ואנן ידעי' מהיקשא דהכא דהא ק"צ הוא אלא ע"כ דקרא למעט סמיכת זקנים אתא דלגופיה לא אצטריך ובהכי ניחא דלא תקשה באמת אמאי אצטריך קרא דשעיר המשתלח נילף מהיקשא דהכא לר"ש ועפי"ה ניחא דקרא למעט סמיכ' זקנים ולאשמועי' דאינו נכלל בכלל ההלכה דגמירי ב' סמיכות בצבור באופן דליכא שום הוכחה משם אלא דלפ"ז בכל קרבנות צבור נימא הכי דאע"ג דגמירי ב' סמיכות בצבור היינו לסמיכת זקנים שהרי לר"ש שעיר המשתלח אינו בכלל הב' סמיכות דההלכה וגלי ביה קרא דסמכי כהנים ה"נ נימא בכל ק"צ דבעי סמיכה בכהנים מהיקשא דהכא ולא הוה צריך הק"א לאוקומא בפר העלם איברא דהר"מ בפ"ג מה' מע"הק כשהביא ד"ז דשתי סמיכות דוקא בצבור לא כ' דבעי סמיכה בכהנים ואני תמיה ע"ז הא מהקשר דהכא נילף דבעי סמיכה בכהנים וכמו שעיר המשתלח לר"ש ועוד בברייתא גופה ק' דנוקי דהיקשא לחטאת יחיד דבעי סמיכת כהנים מלבד הבעלים ומכח זה נ"ל עיקר כמ"ש הז"ר דהיקשא דהכא לשאר קרבנות צבור דזמן מלואים הוא דאתא וכן בדין דדורות משעה לא ילפי' אפי' בהיקשא כיון דאיכא לאוקומיה היקשא בזמן מלואים

פרישת שמיני

פיסקא ל' הא לא נכנס אלא ללמדו מעשה הקטרת הק' הרא"ם ז"ל אמאי לא מקטרת של שבעת ימי המלואים וכ' ה' נחלת יעקב דבשבעת ימי המלואי' לא הקטירו קטורת משום דאין מקטירין קטורת של שחר אלא אחר הטבת הנרות וכיון דלא היה הדלקת הנרות משום דהיו מפרקין את המשכן ליכא הטבה וכיון דלא הקטירו בבקר לא הקטירו בין הערבים משום דקטורת חדא מילתא היא כמ"ש התוס' בפ' התכלת ד"ן ע"א ע"ש. ותימה דלא כ' התוס' כן אלא לר"ש דס"ל אם לא הקטירו בבקר יקטירו מנה שלם בערב אבל לרבנן דס"ל יקטירו פרס לבד בערב וכ"פ הר"מ ז"ל בחיבורו לית להו דחדא מילתא היא אלא אם לא הקטירו בבקר יקטירו פרס בערב ונר' דכוונתו כיון דר"ש ס"ל חדא מילתא ורבנן לא מצינו דאפליגו אדר"ש אלא באם היו שוגגין או מזידין אבל אם היו פטורין כיון דיומא גופיה לאו בר חיובא הוא לא יקטירו בערב דעיקר חיובא דקטורת הוא מנה שלם. ובזה ניחא גם מה שהק' ע"ד הנח"י הז"ר עיין שם מיהו מדאמרינן שם בגמרא מסתברא כמ"ד בקטורת של בין הערבים נראה דאין לחלק בכך: