משמרות כהונה חלק ג רעט

וכו' ע"ש. וק' דמאי קושיא דמאי שייר דהאי שייר נימא דמתניתין ר' יוסי בן דוסתאי ולא רבנן ושייר נמי הא מילתא דר' יוסי בן דוסתאי ובגמ' בתר הכי דאמרינן סתם מתני' כרבנן היינו דס"ל כאביי דהאי לאו שיורא הוא אבל לרב יוסי דהוי שיורא או הוי מתני' כר' יוסי בן דוסתאי דהא שייר תרי מילי וזה נ"ל כונת החזו"ן שהביא לעיל מזה בספר מנחה טהורה ול"ק מה שתמה עליו שם ע"ש

פרק ז' פרשה ד' הוא קרב ואין תמורתו קריבה בגמ' בנזיר ר"יש נ"ל מרק קדשיך ופריך הגמרא הא נ"ל מהל"מ דכל שבחטאת מתה באשם רועה ומשני דאי עבר והקריב קאי בעשה ור"עק נ"ל מהוא דאשם הוא ופריך בגמרא ק"ל מהלכה ומשני אה"נ אלא קרא לכדר"ה אמר רב אשם שניתק וכו' והתוס' שם נתקשו הרבה בסוגיא זו ונדחקו בישובה עש"ב ונ"ל ליישב דמעיקרא ס"ד דר"עק לתמור' אשם ממש קאמר וע"ז פריך דת"ל מהל"מ ומשני קרא לגוונא דרב דהיינו דלא ניתק ועשה תמורה דס"ד דהוי תמורת עולה ודינא דרב דהוא גופיה פסול נ"ל מהוא דקדש קדשים הוא ותמורתו מאשם הוא והשתא ל"צ תו לשינוייא קמא בס' ר"יש אלא דקרא דרק נמי לכה"ג הוא דאתא ור"יש נ"ל מרק ור"עק נ"ל מהוא דאשם הוא ותנא דת"כ ס"ל איפכא דדינא דגופיה מהוא דאשם הוא ודינא דתמורתו מהוא דקדש קדשים הוא וכ"כ הק"א בס' תנא דת"כ וניחא הכל שפיר

ריבה שוחטים הרבה אפי' גרים אפילו נשים אפי' עבדים משמע אע"ג דנ"ל להכשיר זר מקרא דוהקריבו בני אהרן מקבלה ואילך מ"כ אצט' קרא דהכא להכשיר גרים נשים ועבדים אבל מברייתא דמייתי הגמ' בריש פ' כל הפסולים נר' דמהך קרא גופיה דוהקריבו נ"ל להכשיר גרים וכו' ע"ש

פרק י"א ת"ל תהיינה אלו ב' עשרונים מלשון זה משמע דה"ק אלו ב' עשרונים ואין אחר ב' עשרונים וכפי' התוס' בפ' התודה אבל רש"י ז"ל פי' יו"ד דתהיינה יתירה לומר דעשרה הם והתוס' הק' א"כ ג"ש דתרומה תרומה דלעיל למ"ל הא כבר ידענו דיו"ד הם כתוב אחד ע"ש ונראה ליישב במ"ש הק"א בפסקא שאח"ז דהקישא דמצה לחמץ הוא למהות הסולת דאי לחלות כבר ידענו מג"ש דלעיל ע"ש וא"כ י"ל דאצטריך ג"ש דלעיל כי היכי דאייתר הקישא דמצה לחמץ למהות הסולת

פרק י"ב ביום זבחו יאכל מצוה לאכול ממנו ביום זבחו קשה לי מהא דאמרינן בפסחים דף פ"ט ע"א וניתי מותר הפסח וכו'. והשתא הא ממעט מצוה דיום ראשון שהרי משום ס' פסח אי נמי אלא בלילה וגדולה מזו אמרו שם משום לכתחילה דסמיכה וכו' ע"ש וי"ל כיון דבקדשים הלילה הולך אחר היום שעבר א"כ ליל ט"ו נגרר אחר יום זביחה וכשיאכל ליל ט"ו מקיים המצוה דיום זביחה ומ"מ נר' דבשלמים דא"נ ליל ג' וא"כ כאן גילה לנו קרא דליל ב' נגרר אחר יום ב' דאל"כ יום ב' נשאר בלא לילה וכ"נ מפשטא דברייתא בפיסקא שאח"ז ע"ש להק"א ובהכי י"ל פירש"י שם דפ"ח ע"ב גבי שכח מה אמ"ל רבו ועיין להח"א ולהשע"ה בה' ק"פ

ת"ל עד יום וכו' מ"ש הק"א ובהכי ניחא מאי דנתקשה להו לעיל וכו' והיא קו' התוס' בפסחי' דע"א ע"ב ע"ש הוא תימה דא"כ מאי פריך הגמ' שם על דכ' אלא טעמא דכתיב ראשית וכו' מי איכא מידי דאילו בשר וכו' והשתא כיון דס"ד דאימורי לא עדיפי מבשר מאי פריך כמו דמפ' בקרא דלא ילין מן הבשר דמאי דכתיב בקר הוא לילו עמו ה"נ מפ' לקרא דלא ילין חלב חגי דבקר הוא לילו עמו

זה בנה אב לכל הנשרפין וכו' כ' הק"א מדכתיב אש דיתירה היא ועיין בפסחים דע"ה ע"א

דיו לבא מן הדין להיות כנדון מכאן מבואר דאמרי' דיו אף בבנין אב והתוס' בפ"ק דפסחים די"ח ע"ב כ' דלא אמרי' דיו במה מצינו ע"ש מיהו היינו דיו אסוף דינא דבבנין אב אין אנו מזכירין סוף דינא אבל דיו בתחילת דינא אמרי' שפיר כדהכא

הנפש ולא צבור וכו' נר' דבא למעט פר העלם דבר של צבור דאינו בא על הפיגול בהוראת ב"ד ועיין להז"ר לקמן ספ"ד

פרק י"ג מרבה את הלן ואת היוצא בסו"פ דם שחיטה פריך הגמר' למ"ד בקדשים אין אחע"א נמי כל חלב לה' מאי עביד ליה ופירש"י אבל קרא דאשר לה' אצטריך ללן ויוצא ולא דריש ליה ר"ש לאימורין ע"ש ור"ל דלן ויוצא אחר שנטמא האדם טומאת הגוף דאיסור טומאה קדים וכ"הג אמרי' בפרק השוחט והמעלה דאל"ה אכתי אין אחע"א מיהו ק' לר"ש למ"ל כל הני קראי דת"כ הא לפני זריקת דמים ופיגול ונותר ידעי' ליה דפטור דאין אחע"א דאיסור קדש קדים כל זמן שלא נזרק הדם כהלכתו ולן ויוצא שפיר ידעי' ליה דהא איסור טומאה קדים מיהו הא ל"ק דסמיכות דקראי אצט' לכדדרשי' בפסחים דצ"ה ע"ב ע"ש וכיון דכתיבי סמיכות דקראי הוה דרשי' הנאכל לטהורין וממעטי' הלן ויוצא ולכך אצט' אשר לה' אך ק' במ"ש התוס' שם בכריתות דהא אצטריך קרא ללן ויוצא ותי' דשקולין הם ויבואו שניהם ע"ש. והוא תימה דמאן שקלינהו נימא דקרא ללן ויוצא דאיסור טומאה קדים אבל אימורין מנ"ל למי' דאתא קרא לגלויי בקדשים דאחע"א נימא כס' ר"ש וצ"ל דהתוס' מפ' דמאי דאמרי' בקדשים גלי קרא היינו מקרא דכל חלב והגמ' ה"ק בקדשים גלי דאחע"א ולא תוקמא לההיא מתני' בכוליא בחלב ומאי דאמר ר"ש דאוכל נבילה ביו"הכ היינו בנתנבלה קודם יו"הכ אלא עיקר התי' הוא דבקדשים גלי שהרי טומאה על חלב ועולין קל על חמיר וקתני ברייתא דחייל וע"כ מקראי אחריני דאחע"א בקדשים וכ"ת ההיא דלא כר"ש הרי רבי דריש כל חלב וע"ש בפירש"י בד"ה תדע וכו' ע"ש וניחא בזה מ"ש התוס' במנחות דכ"ה שהק' אמאי אצט' קרא דאשר לה' הא נ"ל במעילה וכו' ע"ש. אך התוס' בפסחים דכ"ד ע"ב תי' בשם הר"ש דאצט' קרא לאחע"א וע"ז ק' דנימא קרא ללן ויוצא ול"ל שקולין לדברי הר"ש ועמ"ש שם בכריתות בשם ה' אור חדש

פרק י"ד טומאתו טומאתו לג"ש רש"י ז"ל בזבחים דמ"ג פי' דיליף טומאתו דאכיל' קדשים מטומאתו דביאת מקדש אבל התוס' מפ' מטומאתו דאכילת קדשים. גופיה ע"ש ונ"ל להביא ראיה לפי' התוס' מגמ' דמכות די"ד ע"ב דקאמר בשלמא ר"ל לא אמר כר"י ג"ש לא גמיר והשתא תק"ל לר"ל מברייתא הלזו דגמרי ג"ש הלזו ואפי' הנך תנאי דלקמן י"ל דגמירי אלא דקאמרי דלהאי מילתא א"צ ג"ש ולפי' התוס' ניחא דג"ש זו נתקבלה בהרבה מקומות וג"ש אחרת היא

פרק ט"ו למה נאמרו קלות וכו' ק"ק נימא דאי כ' קלות הו"א קלות במגע אבל במשא