משמרות כהונה חלק ג רעח

אע"ג דאיכא איסור מוסיף אבל סקילה ושריפה מ"ל בחד גופא וחייל שפיר סקילה החמורה על שריפ' הקלה באיסור מוסיף אבל מתני' רפ"ג דכריתות די"ד ע"ב דמחייב על כלתו ואשת אב בחד גופא ס"ל דחייל בא"מ היכא דשוין נינהו ע"ש בגמ' ותי' ע"ש ועיין להק"א

נשיא דמביא זכר וכו' משמע דחומרא היא היכא דמביא זכר והכי אמרי' בגמ' בפ"ב דכריתות דכ"ו ע"א ועיין לה' ב"ש שם מה שתמה ע"ז ע"ש

יכול אפי' אין מכחישן וכו' אביא ב' עדים וכו'. עיין בגמ' ברפ"ג דכריתות דפריך אילימא בתרי תרי ואין מכחישן קרא בעי אלא לאו בחד וכו' והיא ברייתא ערוכה כאן דבע"א נאמן בלא הכחשה ונר' דגמ' ה"ק מנ"ל מקרא דילמא קרא לא אתא אלא לב' עדים ולזה קאמר לב' עדים לא אצט' קרא וע"כ כי אתא קרא לע"א הוא דאתא

כיוצא בו אמר ר"מ וכו' תנאי היה בלבי וכו' עיין להק"א ודבריו תמוהים טובא דפלוגתא דר"מ ורבנן היא בנתייגע כל היום וא"כ כי אמרי' בגמ' דמודה ר"מ לחכמים בנזיר וכו' ע"כ אפי' בנתייגע כל היום וזה הפך ברייתא הלזו ובגמ' גופא איכא למידק אמאי נקט בנזיר טמא אפי' בנזיר טהור נמי מגו דאי בעי אמר נשאלתי על נזירי ועו"ק עמ"ש התוס' בנזיר ד"ך ע"א בד"ה מ"י בתי' קמא דאיירי במכחישן ע"ש. אמאי לא מהימן מגו דאי בעי אמר נשאלתי על נזירי כדאמרי' בפ"ג דכריתות אשר ע"כ נ"ל דלא אמרי' מגו דאי בעי נשאלתי על נזירי אלא בנזיר שנטמא דיש לו פתח דנשאל לחכם והתיר לו אבל בנזיר טהור לא אמרי' מגו דדילמא דלא אמר נשאלתי על נזירי משום דאין לו פתח ובנזיר בעי' פתח כמו נדרי הקדש עיין ברפ"ב דנזיר ע"ש וא"ש דברי התוס' דנזיר שכתבתי דבנזיר טהור איירי וברייתא הלזו בנזיר טהור איירי דליכא מגו ומ"ש תנאי היה בלבי לאו דוקא בלבו אלא הוציא בשפתיו בלחש קרי ליה בלבו וכמו מחשבת פיגול דכ' התוספות בכ"ד דבעי להוציא מפיו וקרי ליה מחשבה וכה"ג טובא וכה"ג דנזירות על תנאי היה ולא נתקיים לא בעי שאלה כלל לחכם וכיון דמוסיף על דבריו הראשונים פליג ר"מ בנתייגע כל היום אבל בנזיר טמא דאיכא מגו טובא מודה ר"מ לחכמים וכ"נ מדברי ר"מ בפ"ט מה' נזירות דין י"ז דיש לחלק בין נזיר טמא לנזיר טהור לענין ב' עדים ע"ש ועמ"ש בחי' שם בכריתות בסוגיא הלזו ע"ש

פרק ז' חלב ונותר וכו' עיין בכל זה בסוגיית הגמ' בכריתות די"ט ועיין מ"ש בחי' שם עש"ב

והביא אפי' אחר יו"הכ ק' במ"ע אי בנודע לו קודם יו"הכ הא נ"ל בכריתות דכ"ה מקרא דוהתודה או מחטא שאין מכיר בו אלא הקב"ה ואי נודע לו לאחר יו"הכ נ"ל שם דכ"ו מהודע לו ולא מן והביא

פרק י"ב אדם זה המת וכו' עיין להק"א וק"ל דמכאן משמע דמת איקרי אדם ובפ"ק דכריתות ד"ו ע"ב אמר"י הסך בשמן המשחה למתים פטור דכתיב על בשר אדם לא ייסך וכיון דמת מת איקרי ולא אדם ע"ש ונ"ל במאי דאיתא התם הסך לכותי' פטור דלא איקרו אדם דכתיב אדם אתם ופריך והא כתיב ונפש אדם י"ו אלף ומשני ההוא לאפוקי בהמה הרי דכל היכא דכתיב בהמה קרי לגוים אדם אף דבפ"ע לא איקרי אדם וה"נ י"ל במת דכוותיה דנהי דלא איקרי אדם היכא דכתי' בהמה כגון הכא דכתיב בנבלת בהמה וכו' קרי ליה שפיר אדם ואפשר דגויים עצמן ה"ט דלא איקרו אדם משו' דבחייהן אקרו מתי' ומת לא איקרי אדם

אילו נאמר קלות ולא נאמר וכו' הייתי אומ' חמורו' בקבועה נר' דהו"א חמורות בקבועה היינו מקרא דחטאת קבועה דכל דבר שזדונו כרת שגגתו חטאת ובקלות הוא דיצא מן הכלל לדונו בעולה ויורד ודלא כהק"א דליכא דלית ליה דיו דדיו דאורייתא כדאי' בפ"ב דקמא ועיין להתוס' בפ"ק דקידושין בשמעתא דבן בג בג ע"ש

פרשתא י"א ר"א אומר מה חטאת אינה באה על הזדון וכו' או כלך לדרך זו וכו' ק"ל דהיכי יליף משאר אשמות דבאין על הזדון נימא מה להנך שכן אין בהם מיתה ולכך ניתן זדונן לכפרה משא"כ אשם מעילות דהוא במיתה לר"א כדקא' בצד ההשוואה דחטאת ולכך דין הוא שלא ינתן זדונו לכפר' ועיין במ"ש התוס' בפסחי' דל"ב ע"ב ובמהרש"א ז"ל שם ועיין בק"א בביאור כוונת התוס' ודוק

פרק ד' יכול שאני מרבה את הדם וכו' ת"ל מקדשי ה'. ק"ק הא נ"ל מחד מתלתא קראי בסו"פ כל הבשר ואמאי אצטריך למעט את הדם מקדשי ה'

פרשתא נשבע אביו ולא הוא וכו' הוא ואביו מנין ת"ל אשר גזל וכו' עיין להק"א שפי' ד' חלוקות אלו נפקי מד' קראי דאשר גזל ואשר עשק וכו' ע"ש ומלבד דהדבר ק' ללא נשבע לא הוא ולא אביו למ"ל קרא עוד בה דבברייתא לעיל בסמוך דריש אשם וחומש מתרי קראי דאשר גזל ואשר עשק ותוך כ"ד חזר ודרש לאשם וחומש מחד קרא ע"כ נראה עיקר דמאי דאמר מנין הוא על החלוקה האחרונה וה"ק אין לי אלא לא נשבע לא הוא ולא אביו או נשבע אביו ולא הוא או נשבע הוא ולא אביו אבל נשבע הוא ואביו מנין ת"ל אשר מצא וכו' וכ"מ הגי' בדברי הראב"ד ז"ל הביאו הר"ב בש"מ שם בפ' הגוזל דגריס אבל נשבע הוא ואביו מנין וכו' ובהכי ניחא מה שהק' בש"מ שם בשם הרא"ש ז"ל אמאי אצט' קרא הא קי"ל אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות וכן לאוקמתא דרבא דמוקי בשהיתה דסקיא של אביו מופקדת וכו' אמאי אצט' קרא ע"ש. ועפי"ה ניחא שפיר דעיקר קרא לנשבע הוא ואביו כדמוקי הגמרא שם והו"א דמחייב על שבועת אביו והוראת עצמו ומ"מ הראת לדעת דהרא"ש ז"ל מפרש לה כמו שכתב הק"א

סליק פרשת ויקרא פרשת צו

פרשתא ג' אותו שאין מושחין ב' כהנים גדולים ביום א' כ' הז"ר הטעם דאין עושין מצות חבילות חבילות ע"ש והוא תימא דדוקא כא' אבל ביום אחד בה וגדולה מזו אמרי' בפ"ק דסוטה ד"מ דבב' כהנים לא הוו חבילות ועוד דהתוס' כ' שם דהא דאין עושין מצות חבילות הוא מדרבנן

פרק ה' מנין לכ"ג שמת ולא מינו וכו' כולה ולא מקצתה עיין פלוגתא דר' יוסי בן דוסתאי ורבנן בגמ' במנחות רנ"ב ומאי דאיבעיא לן בגמ' ובתר הכי אמרי' מאי הוי עלה וכו' וכ' הרשב"א בחי' כ"י הובאו דבריו בס' מנחה טהורה דהא דאמרי' מאי הוי עלה משום די"ל תנא ושייר ואף דק' מאי שייר דהאי שייר