משמרות כהונה חלק ג רעו

דכ"ד אשר יבוא באש תעבירו באש הוא הליבון ומיניה ילפינן דכדרך תשמישו כך דרך הכשירו להגעיל דבר שנשתמש ע"י קדירה שעל האש אבל עיקר קרא בליבון משתעי וכ"מ מדברי רש"י בסוף ע"א דע"ה ע"ב ע"ש ועפי"ז צדקתי במ"ש בחי' שם ע"ד התוס' בפסחים ועל קו' המפרשים שם ע"ש ועוד מצאתי און לי במדרש תנחומא בפ' בלק וישם ה' דבר בפי בלעם מסמר של ברזל וכן הוא אומר כ"ד אשר יבוא באש תעבירו באש ע"ש הרי דמפ"ל לקרא דתעבירו באש במסמר דהוא תשמישו ע"ג האור ממש כמו השפודין והאסכלאות ודברי רש"י בחומש. צ"ע ובסמ"ג לאוין קמ"ח ראיתי דמפ' כן כ"ד אשר יבא באש תעבירו באש דהיינו ליבון וכ"ד אשר לא יבוא באש תעבירו במים מים רותחין דהיינו הגעלה וע"ש לה' מגלת ספר ולה' דינא דחיי ע"ש

פרק ט"ז זכר לרבות הולד נקיבה לרבות את התמורה וכו' וכ' הק"א דהול"ל בקר דכולל ז"ון ותו לא ע"ש וק' מנ"ל לרבות שניהם דילמא לא אתא קרא אלא לרבות הולד וכיון דאיצט' למיכתב זכר בע"כ למיכתב נקיבה דאל"ה הו"א זכר דוקא כמו עולה ומנ"ל לרבות את התמורה וי"ל מדזכר לדרשא נקיבה נמי לדרשא וכה"ג איתא בש"ס בכ"מ ודע דאיתא בגמ' דתמורה די"ז למאי הילכתא ופליגי אמוראי חד אמר ליקרב ואליבא דר"א וח"א לרעיה ואליבא דר"ה ומפירש"י נר' דכ"ז הוא לגבי ולד אבל בתמורה לכ"ע ליקרב ואליבא דר"ה דדוקא בולד הוא דאתי מכח קדושה דחויה דמגופא קאתי וכן בדין דאלת"ה תקשי אליבא דמ"ד לרעיה אמאי אצט' קרא תמורת בע"מ הא כתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש והתוס' שם כ' דאצטריך ליקרב וא"כ ע"כ גם בע"מ הוא ליקרב וכדכתי' ומעתה מ"ש הק"א בפי' למאי הילכתא דהיינו ולד ותמורה ליתא והק' התוס' אמאי אצט' לרבויי הא בבכור ומעשר אצט' למעוטי ותי' דאצט' דלא נילף מהתם ע"ש וי"לד א"כ אמאי נקט תנא דספרין משום דאתי מק"ו אצטריך קרא הול"ל משום דאיכא למילף מבכור ומעשר אצטריך קרא ועוד י"לד אמאי אצט' תרי קראי לרבות ולד ותמורה לא הול"ל אלא חד קרא לרבות הולד וכיון דמרבינן ולד תו ליכא למילף תמורה מבכור ומעשר דאיכא למימר ולד יוכיח והדרי' לסברא דמרבי' תמורה מסברא ואי לאו דבריהם י"ל בהיפך מתירוצם דמסברא ממעטי' ולד ותמורה ולכך אצט' תרי קראי ומאי דאצט' בבכור ומעשר למעוטי משום דהוה ילפי' משלמים ולכך בבכור ומעשר מחד קרא ממעטי' ולד ותמורה וניחא הכל שפיר ודע דבפסקי הר"מ יש לעמוד דפ' כרבנן דמפרש נקיבה לעולה ופ' בה' תמורה כמ"ד ליקרב ושו"ר שעמד ע"ז הח"ן בחי' בתמורה די"ח ע"ב ע"ש מ"ש

פרק י"ז ידו ולא יד עבדו י"ל אמאי אצט' למעוטי עבדו כיון דעבד ליתיה בתורת סמיכה הא קי"ל כל מילתא דלא מצי עביד לא מהוי שליח ועיין בגמ' בפ"ק דקידושין דכ"ג ע"ב ובגמ' בנזיר די"ב ע"א וכמ"ש בפרט הלזו במ"א

ושחטו ושחט אותו וכו' ראיתי בנימוקי הגאון מהר"א מוילנא ז"ל בקדושין דנ"ז ע"ב שהק' דר"מ נ"ל שם בקידושין חש"ב ממה מצינו מש"ח וא"כ אמאי אצט' בר"פ כ"ש דכ"ב אליבא דר"מ לכלב תשליכון אותו ע"ש ונ"ל דר"מ יליף מש"ח לתמימין וגם לבע"מ דגם גבי ש"ח איתנהו בלאו למ"ד אבל חיה ועוף ליתנהו בש"ח ולכך אצט' תרי קראי ושחטו לחיה ועוף לשחי' וקרא הג' דושחט אותו וקרא דכי ירחק לאכילה לחיה ועוף וקרא דלכלב להנאה לתרווייהו דכיון דגלי קרא דאסורין באכילה בחד קרא סגי להנאה אבל לאביי שם ס"ל דגם לאכילה סגי בחד קרא ועיין בפירוש התוס' והריטב"א שהביא הק"א ודוק. עוד ראיתי להגאון הנז' שכ' דבירוש' בסוף ע"א תי' לקושי' הגמרא דפריך שם בקידושין אילפותא דר"מ ע"ש והוא תימא דגמרין פריך פירכת מה ובזה לא מהני מידי מה שתי' בירוש' משום דאין עונשין מן הדין ע"ש אבל אכתי י"לד דר"י ס"ל בפ' כ"ש דחש"ב לאו דאורייתא ובברייתא הלזו דריש מלכלב תשליכון וסתם ספרא ר"י

פרשתא י"ז ואת שתי הכליות ולא בעל כוליה אחת עיין בגמ' בבכורו' דט"ל ע"א ועיין להפר"ח בי"ד סי' מ"א ועמ"ש שם

כליות אף על פי שאין יותרת רש"י והביאו הק"א בברייתא שלפני זה פי' יותרת הכבד היא טרפשא דכבדא והיא חצר הכבד אבל הר"מ בהקדמתו לס' קדשים הביאו מרן בכ"מ בפ"א מה' מע"הק פי' שהיא היתר היוצא מן הכבד כבוהן היוצא מן היד ע"ש ונ"ל ראיה לפי' הר"מ מברייתא הלזו דבכורות דט"ל ס"ד דמאי דקתני בסיפא אע"פ שאין לו אלא כוליא אחת היינו שנבראת בכוליה אחת או שניטלת מחמת חולי דומיא דידה רישא אע"פ שאין יותרת בהכי איירי והא ניטלה טרפשא דכבדא טריפה כמבואר בפו' ואי רישא באבד אחר שחי' גם סיפא כן ומאי ס"ד אלא ע"כ דיותרת פי' כהר"מ וצ"ל לדעת רש"י ז"ל דס"ד דא"י סיפא נמי באבד איירי אמאי אצט' לו' אע"פ שאין כוליה א' מכ"ש דרישא שמעי' לה דאע"פ שאין שם כליות כשירה מיהו אי מהא לא איירי דבסיפא ה"ק אף על פי שאין כוליה א' וגם ליכא יותרת ועיין להז"ר

פרק י"ח מה ת"ל שלמים בבן הבקר וכו' פי' הז"ר מה ת"ל שלמים לדרוש בזמן שהוא שלם לאפוקי אונן ע"ש וק"ל לפי' דא"כ הו"ל למכתב שלמים גם בעו דמשוה וכשב לא יליף דאיכא פירכא כמבואר בגמ' בפ"ק דכריתות דף ה' ע"ש ובברייתא הלזו הו"מ למינקט הנהו פירכי אלא שקיצר ע"כ נראה עיקר כפי' הק"א ע"ש

סליק פרשתא דנדבה ועיין בויקרא רבה פרשה ח' דמבוא' דבנדבה נמי דמשתעי קראי אלו כבש קודם לעז וס"ל דסדר הכתובים בדקדוק נאמרו וע"ש להיפ"ת ותמהני דבסוף כריתות תנן דשניהם שוין וע"ש בפירש"י

פרשתא קדמאה מנין לרבות את הגרים ואת העבדים ת"ל נפש איכא למידק למ"ל קרא לעבדים הא קי"ל כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה דכה"ג פריך הגמרא בפ"ק דכריתות ד"ז ע"ב ובפ"ב דנזיר דס"א ע"א ושינויא דהתם לא שייך כאן וצ"ל דעבדי' דהכא בעבדים משוחררין איירי ועיין להתוס' ביבמות דע"ד ע"ב ע"ש והפר"ח בריש יו"ד הוכיח מגמ' דריש חגיגה דעבדים סתמא הוא שאין משוחררין ע"ש ומברייתא הלזו אין נר' כן וכ"מ ממתני' פ"ב דזבים דקתני הכל מטמאין בזיבה אפילו עבדי' בין משוחררין בין שאין משוחררין ע"ש וא"א ליתני סתמא וכיון דסתמא שאין משוחררין כ"ש משוחררין דמטמאו בזיבה אלא ע"כ דפעמים כך ופעמים כך והכל לפי הסברא מבחוץ וא"ש הכל והז"ר כ' דנפש אתא לרבויי נשים נמי דס"ד דממעטי מבני ישראל ע"ש ועיין בגמ' דנזיר שהבאתי ע"ש: