משמרות כהונה חלק ג רעד

פרשתא ג' מנין שאף בתמורה וכו' מפי' הק"א נר' דכל הפסולים הללו אין קדושים קדושת הגוף ובכלל כל הפסולים גם רובע ונרבע כדאי' לעיל ועיין גמ' דתמורה די"ז ע"ש

מעשר יוכיח וכו' כ' הק"א דמעשר ילפי' העברה

העבדה מבכור ע"ש מוכח מכאן דאף דבר הלמד מחבירו כי ילפי' מההוא המלמד ד"א ועבדינן פירכ' אמרי' הלמד הא' יוכיח אף כי הוא נלמד מהמלמד הזה אבל מהרש"א ז"ל במס' שבועות ד"ט ע"ב כ' דלא עבדי' יוכיח בכה"ג ודבריו מוכרחים שם לדעת התוס' ע"ש אך נר' מרבריו דדוקא. בקדשים אבל הע"י בריש קידושין בתו' בד"ה בפרוטה כ' כלל זה אפי' בעלמא ועיין בר"פ האיש מקדש דמ"א ע"ב בילפותא דשליחות ובתוס' שם ועיין לה' צל"ח בפסחים ד"ע ע"ב בשמעתא דבן דורתאי ע"ש

פרשתא ד' פ"ו ד' חוץ משל זית וכו' אבל באלו רגילין ר"א מוסיף וכו' לפי גי' הספרים אלו נר' דר"א מוסיף בהתרה דגם באלו רגילין וכן פי' המש"ל לד' הרמב"ם ז"ל דמפ' פלוגתייהו ברגילין דת"ק ס"ל כיון דשל דקל ודכוותה קטירי מבחוץ לא היו רגילין בהם אף דמן הדין כשרין כיון דלא קטירי מבפנים ור"א ס"ל דאף לכתחילה לא אכפת לן בקיטור דמבחוץ ולפ"ז לכ"ע לענין פסלות לא פסילי עד דקטירי מבפנים והיינו דמפרש הש"ס בתמיד רישא דברייתא לת"ק נמי בעי קיטור דבפנים דהיינו לענין פסלות אבל בסיפא פליגי לענין לכתחילה בקיטור דבחוץ ועיין לה' חק נתן שם אך י"לד לשי' זו דכי בעי בגמ' מי איכא תאנה דלא עבדא פירי אמאי לא הק' מי איכא דקל ועיין להמפ' שם

ה' מה מזבח משל צבור וכו' ר"א אומר וכו' כ' הק"א דר"א לא מוקי לה כת"ק משום דלענין משל צבור א"צ קרא דילפי' מאש והתוס' שם במנחות דפ"ב רע"א הק' אמאי אצט' קרא בעצים נילף מאש כיון דלא דמי ללבונה וקושי' זו היא לת"ק אבל לר"א אצט' לחדתי ונ"ל לישב לקושי' התוס' דבגמ' שם אמרי' דמן הדין כהנים לא יטלו האש משל צבור כיון דלא שקלי שקלים אלא ע"י לבב"ד מתנה הוא דנטלי וא"כ י"ל דאצט' קרא דעצים לאשמועי' דאף הכהנים נטלי מן הדין בלא לב ב"ד מתנה אף דלא שקלי ואש לא ילפינן לענין זה מעצים משום דאמרי' כלך לדרך זו דנילף מלבונה דדמי ליה בחד צד ולפ"ז אש לא נטלי אלא ע"י לב ב"ד מתנה אבל עצים נטלי מן הדין וכו' לת"ק אבל לר"א גם עצים לא נטלי כהנים אלא ע"י לב ב"ד מתנה דקרא אצטריך לחדתי ומתני' דמייתי הגמ' שם דקתני דגם עצים לב ב"ד מתנה כר"א מיתוקמא

ודע דכוונת קושי' התוס' היא דנפשוט מהכא דבר הלמד בג"ש אין חוזר ומלמד בבנין אב ובעיא היא בפ' איזהו מקומן ד"ן דהא אש ילפה בג"ש דברית ברית אך ק' דשם בפ' איזהו מקומן בעיא דלא איפשיטא בדבר הלמד בהקש אי חוזר ומלמד בבנין אב ואמאי לא פשטוה מברייתא דיליף אש מעצים בבנין אב ועצים גופייהו ילפי' בהקש דעל המזבח וצ"ל דקרא דעל המזבח כיון דמקיש להו קרא בהדיא לא מקרי הקש ודמי לכאשר יורם שם בזבחים דמ"ט ע"ש ודוחק וי"מ דעצים לא הוו קרבן ודוקא בגוף הקרבן הוא דאמרי' דבר הלמד בהקש א"ח ומלמד בב"א כמ"ש התוס' שם דמ"ט ע"ש

ז' ק"ו למי כיור וכו' פי' שהם מי מעיין אבל לא דקדישי דאדרבה מה"ט לא מהנו דיש להם שם לווי במ' בגמ' בזבחים ודברי הק"א תמוהים מגמ' שם בזבחים

פרשתא ה' ואם ה"ז מוסיף ע"ע ראשון מה שהזכיר הק"א ניתוח תימה דבבן צאן כתיב נתוח בהדיא וכבר נשאל ט"ז ה' הלכות יו"ט דקס"ה ע"ש מ"ש וראיתי לו שם בדקס"ד שהמציא פלוגת' חדשה דאיכא תנא דל"ל וי"ו מוסיף עע"א ויליף צפון בבן בקר בק"ו מבן צאן ע"ש ותמהני דבגמ' בכריתות דכ"ב ע"ב קאמר דליכא תנא דל"ל וי"ו מוסיף עע"א דא"כ צפון בבן בקר ל"מ לה ע"ש הסוגיא ובפירש"י ז"ל

ב' או לא נאמרו אלא להוציא וכו' מבואר יוצא דאי. לאו קרא דכבשים ועזים לרבו' אותם הוה ממעטי' להו מג' מן אלו ולא ממעטי' זקן וחולה ומזוהם ובגמ' בסוטה מפיק להו מקרא דאת אלה וכו' וכתב הק"א דאצט' חד לכתחילה וחד לדיעבד וראיתי להתוס' בפ' כל הבשר דקט"ו שהק' למ"ל קרא דאת הא הוה ידעינן להו דלא נפקי מכל שתעבתי מדמעטי' רובע ונרבע ממן הבהמה ע"ש ותמהני הא אי לאו קרא דאת אלה הוה ממעטי' ממיעוטין אלו דממעטי' מינייהו זקן וחולה ומזוהם כמבואר מברייתא זאת וצ"ע

ד' ועופות מנין שימכרו וכו' כ' הק"א דמאי דאין לעופות פדיון היינו בקדוש קדושת הגוף ונסתאב וכו' וכ"כ רש"י בסוף כריתות אך מדברי התוס' בפ"ק דקידושין ד"ז ע"ב בד"ה ש"מ נר' דאפי' לא נחתה קד"הג אין להם פדיון ע"ש ויש לתמוה ע"ד מברייתא זאת ועיין להריטב"א בחי' שם שנר' מדבריו כדברי רש"י ז"ל ע"ש וצ"ע אך מגמ' בפ"ג דמעיל' די"ב ע"א נר' כס' התו' ע"ש

פרשתא ו' פ"ז מן העוף וכו' ואין תמות וזכרות בעופות וכו' עמ"ש הרא"ם ז"ל דוי"ו מוסיף עע"א הוי כאילו כתיב בהדיא ואינו בכלל מ"ש דבר הלמד בהקש אינו חוזר ומלמד בהקש ע"ש ועיין בשבועות ד"ט ויו"ד ע"ש

התוס' בפ"ק דקידושין הק' אמאי אצטריך קרא למחוסר אבר לישראל הא כיון דלב"נ אסור כ"ש לישראל דמי איכא מידי וכו' ע"ש מה שתי' וראיתי לה' מנחת יהודה שבס' דעת זקנים שתי' דמאי דאסור לב"נ היינו נחטטה עינו ויצתה אבל יבשה גפה לא ואצט' קרא לישראל לאסור יבשה גפה ע"ש ותמהני דא"כ מנ"ל דאכתי אסורין ב"נ במחוסר אבר הא כיון דנשנית בסיני בשביל דבר שנתחדש בה הו"ל כמו נאמרה לב"נ ולא נשנית בסיני כדמוכח בסנהדרין דנ"ט ע"ב ע"ש והיכא דלא נשנית לישראל נאמרה ולא לב"נ ומגמ' בפ"ק דע"א דף ה' ובפ' די"ש נראה דעוד היום אסורין ב"נ במחוסר אבר ועיין בחי' שם בפ"ק דע"א ע"ש: פרשתא ז' ט' אמר ר"י וכו' הא דין דין לעני לעשיר מנין וכו' מ"ש הק"א אבל לעני אחר שנדע שהעשיר אינו מביא תורין וכו' תימא דאפי' אם העשיר מביא תורין שפיר ילפי' לעני דאינו מביא תורין כדי שלא ישוה למכפר כיון דמצינו שחלוק המכשיר שבחוץ ממכפר בעשיר דמכפר בהמה. ומבשר עופות והק' ר"י לעני א"צ קרא דילפי' מק"ו אבל לעשיר אצט' קרא כיון דאפי' אם מביא תורין חלוק הוא ממכפר ומאי דאצט' קרא לעשיר לאו דאי לאו קרא הוה ילפינן מק"ו דרישא דברייתא דומה אם הצפורין וכו' דהשתא הק"ו ההוא פריכא הוא די"ל עני יוכיח אלא דהוה מייתינן מסברא בעלמא וכמ"ש הק"א

פרשתא ח' ג' יכול ימלקנו בסכין וכו' התוס' בזבחים דס"ה הק' למ"ל קרא נילף