משמרות כהונה חלק ג רעב

קיבל עליו שלא לעבוד ע"ז מיירי בבריי' כדעת הרשב"א ודלא כהר"מ בפ"ך מה"ש ע"ש וליתא דבגמ' במס' ע"א דנ"ז איתא אפילו במלו וטבלו שכבר קיבלו עליהם כל המצות עושין יי"ן עד שתשתקע שם ע"ז מפיהם ע"ש הרי דיתכן לו' לשון זה אפי' שקי' שלא לעבוד ע"ז דמ"מ רגילין הם להזכיר שמה ולנדור בה

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו עיין מ"ש השב"י ע"פי הילקוט דבא ליתן ל"ת על כל המצות דס"ל השמר לאו הוא ובהקומץ דל"ו פלוגתא דר"י ור"א היא ועיין בתוס' פ' ר"א דמילה דקל"ב סע"ב והשע"ה בה' תפלין כ' דכוונתם ודבריהם הם לר"א והא דלא ניחא להו למי' דר"א ס"ל בפי' הברייתא כל"ק שם משום דאפי' לל"ק ע"כ דתשמרו לאו דאל"ה אמאי אצט' בשר הא קי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת ע"ש ואינו מוכרח דהא לר"א דס"ל תשמרו עשה הוא וא"כ איכא תרי עשה דתשמרו עשה ולעשות עשה ולא אתי חד עשה ודחי תרי עשה ואפילו אי עשה אלים דחי תרי עשה מ"מ י"ל דבעינן בעידנא וכו' וא"כ י"ל דגמ' דנקט ל"ק אליבא דר"י הוא והדק"ל וע"ש להשע"ה שבתחי' צדד בכוונתם דדבריהם הם לר"י ע"ש ועפי"ד אלו י"ל קושיית מהרש"א שם בסו"הד ע"ש

זכורך להוציא גרים הזר"ע סייע גירסא זו מדאמרי' בפ"ק דפסחים דכל מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל וגרים לא נטלו חלק בארץ והק' ממתני' דריש חגיגה דקתני עברים שאין משוחררים משמע הא משוחררין חייבים והא עברים לא נטלו חלק בארץ ע"ש וכן י"ל אמאי אצט' זכורך להוציא את הנשים הא נשים לא נטלו חלק בארץ וצ"ל דמשכחת דיש להם קרקע בירושה כבנות צלפחד וכן י"ל בגרים ועבדים משוחררים יש להם קרקע שירשו מנשותיהם דירושת הבעל דאוריית' ועיין להתוס' בברכות ד"ך ע"ב בד"ה נשים ע"ש והנה התוס' בריש פסחים ד"ג דמי שאין לו קרקע פטור גם מפסח ועיין לה' מש"ל בה' ק"פ ע"ש וראיתי בס' אור חדש שם שהק' בשם הש"א דאי מי שאין לו קרקע פטור מפסח איך הקריבו ישראל פסח במדבר הא עדיין לא נטלו חלק בארץ ע"ש ואם קושייתו הגמ' קשיא דהיכי קאמר ר"א מי שאין לו קרקע פטור מן הראיה דא"כ איך הקריבו במדבר למ"ד עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראיה הוה אלא ע"כ ד"ז אינו אלא אחר שנכנסו לארץ ועיין להתוס' בברכות ד"ך שם ע"ש ועיין לקמן גבי ביכורים

דרך בכורים משקה מנין ת"ל תבא וכו' מכאן מבואר

מהביא בית ה' אלהיך דריש אבל רש"י בפרק העור והרוטב דק"ך ב' מאשר תביא מארצך וכ' הזר"ע דתרווייהו צריכי חד להביא משקה יין מעיקרא וחד להביא ענבים ודרכן ע"ש ולפ"ד דבענבים בכל גוונא מביא מאי דדרשי' התם מפרי פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה ע"כ לאוקומא בשאר פירות דאינו מביא משקה אלא בענבים וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' בכורים דשאר פירות אין מביאין משקה דכתיב פרי ולא משקה ע"ש וק' דהתם בחולין איתא למעוטי שאר משקה יליף ר"י מתרומה דס"ל דון מינה ואוקי באתרה ע"ש הסוגיא וא"כ אמאי אצט' קרא דפרי וי"ל דאי מילפותא דתרומה לא ילפי' אלא הביא. משקה אכל הביא תאנים ודרכן לא לכך אצט' קרא דפרי ותרווייהו צריכי מיהו דברי ה' זית רענן קשים דמנ"ל למדרש מתביא יתירה האי דרשא הא איצט' לכדדרשי' לקמן לגר והנך דלקמן ע"ש גם מדברי רש"י שם בחולין מתבאר דמפרש לדרשא דפרי אתה מביא להביא יין מעיקרא ע"ש:

למעוטי גר וכו' כ' הזר"ע דמיירי. בקנה קרקע ולכך אצט' קרא למעוטי ע"ש ודבריו לא יכונו אלא למ"ד קנין פירות כקנין הגוף אבל למ"ד לאו כקנין הגוף כיון דלוקח מחזיר ביובל אין לו אלא קנין פירות ואינו מביא ביכורים דבעי' מארצך וכדאיתא בפ' השולח מיהו משכחת לה בירש אשתו וכמ"ש לעיל גבי עולת ראיה ע"ש

ראשון תחילה נאמר ואין דורשין תחילות מברייתא הלזו י"ל גירסת הספרים בחולין דקי"ג דגרסי' קסבר שמואל. אחע"א וחלב ומיתה מחד קרא נפקי דר"ל מקרא דלגופיה וכר"י דמכילתין דלא דריש קרא קמא ומה שהק' רש"י. שם מר"עק דלקמן י"ל דר"עק ס"ל כמאן דדריש תחילות כיון דפלוגתא דתנאי היא הכא וכי אמרי' בשינויא בתרא דשמואל יליף מהכא אחע"א לפי אוקמתא זו ס"ל כמאן דדריש תחילות: אחד בפני הבית ואחד שלא בפני הבית ואחד בח"ל לפי שנאמר וכו' עיין בתוס' דפרק כל הבשר שהביאו תוספתא דתני בפני הבית ושלא בפני הבית בארץ ובח"ל וכ' משם רשב"ם דאצט' למתני ח"ל דס"ד דאיתקש לביכורי' ולפירושו ניחא וכו' ע"ש ונר' מדבריהם דהיקש זה רשב"ם שחידשו והוא ברייתא דמכילתין בהדיא ואיכא למידק בדברי רשב"ם דכ' דחידושא דמתני' הוא לח"ל ואמאי לא כ' דחידושא הוא לשלא בפני הבית ואפי' בארץ כיון דהוה ס"ד דאיתקש לבכורים ועיין להשב"י והז"ר מה שנדחקו בפי' דמכילתין ומ"ש הזר"ע דשלא כפני הבית גופיה אצט' תרי קראי חד לח"ל וחד לארץ והביא שכן כ' התוס' בפ"ב דקידושין ע"ש אזיל בשי' מהרש"ל שם שהגיה כן בדברי התוס' שם אבל מהרש"א ז"ל שם קיים גירסת ספרינו ע"ש וק"ק בעיקר ברייתא דמכילתין כיון דאיתקש לבכורים אמאי לא ילפי' מינה דבשר בחלב אסור בהנאה כמו בכורים ולא אישטמי' לשום תנא לשום תנאי או מהנך דפ' כ"ה לאתויי איסור הנאה מהיקש זה וי"ל וברור ועיין למהר"ח אבן עטר זלה"ה בס' אור החיים בקרא דהיקש זה ע"ש מ"ש

רבי אומר או' מכור לנכרי לא תבשל גדי כשתמכרנה לא תבשלנה ותמכרנה מבואר יוצא מברייתא דרבי ס"ל איסור ב"בח חל על הנביל' דהא בנביל' משתעי. קרא וק' דבגמ' בס"פ דם שחיטה איתא דר' ס"ל דוקא בחמור על :קל היא דחייל אבל קל על חמור לא חייל והכא קל על חמור הוא דנביל' חמור' דמטמא' וי"ל דש"ה דהוי איסור מוסיף דאיתוסף איסור הנאה או שלא כדר"א לאביי בפסחים דכ"ה ע"ש ולשי' התוס' בפ' ג"ה דק"א דאיסור הנאה לא חשיב איסור מוסיף איסור חמור מיהא הוי והוי חמור על קל ובכן אתנח לו דהגמ' בפרק דם שחיטה דפסיקא ליה דרבי ס"ל אחע"א בא"ח מהבא פסיקא ליה וע"ש ברש"י ז"ל שכהא דחייל על איסור קל לא איתפרש היכא ע"ש ואע"ג דבגמ' בפ' כ"ה דקי"ד איכא מ"ד מיגו דחייל אבישול חייל אאכילה ע"ש מ"מ הגמ' דפ' דם שחיטה י"ל דלא ס"ל כן וכן בגמ' גופא דפ' כ"ה לעיל מזה לא משני לשמואל שאני הכא מגו דחל אבישול וכו' דלא ס"ל האי סברא ואין להקשות אי מהא דמכילתין מ"ל להגמ' הא הכא איסור כולל דכולל בחלב אבל בלא כולל אה"נ דלא חייל אפי' חמור על קל די"ל דה"נ קאמר בגמ' דבאחע"א בא"כ לא שמעי' אלא בחמור על קל אבל קל על חמור לא שמעי' ליה וכיון