משמרות כהונה חלק ג רעא

התוספות בד"ה הנזכר אפירש"י דהולד חולין מה ריוח יש להקדש ותי' דבולד הקדש מיירי ע"ש. ולכאורה ק' מהן ריוח יש להקדש הא ולד המעושרת אינו קרב ונאכל במומו לבעלים כדאי' בפ"ג דתמורה די"ח ע"ב וע"פי ברייתא הלזו ניחא דכיון דאם בעליו אינם רוצים להטפל בו עד שירעה היה הקדש נוטל מעות וקונה בהמה זהו ריוח שמרויח ההקדש כשמתנדבים אבל לפי' רש"י כיון דהולד חולין אינם יכולין לינק מבהמה שנקנית במעות הקדש ומזה גופא ק' אפירש"י ועיין בחי' שם בתמורה

אף כאן בשמיני וכו' עיין בחולין דף פ"א דרמי ר' אפוטריקי כתי' שבעת ימים וכו' הא לילה חזי וכתי' מיום הח' והלאה הא לילה לא חזי וכו' עיין שם דמשמע דמשמעות מיום הח' ושמיני בכלל בלא ג"ש דלא כמשמעות ברייתא הלזו וי"ל דר' אפוטריקי אתי כר' בערכין די"ח דס"ל דמשמעות מיום הא' וראשון בכלל וברייתא הלזו אתיא כרבנן דר' ע"ש

פרט למחוסר זמן עמ"ש השב"י היכי ילפי' חולין

מקדשים וכו' ע"ש וכבר נתיישבו הדברים בדברי המש"ל בפ"ג מה' א"מ ע"ש

פרשה ד' אבא חנן משום ר"א בלקט שכחה ופאה וכו' מ"ש השב"י דס"ל ס' לקט אינו לקט ואתי דלא כמאן לשי' התוס' בס"פ הזרוע ע"ש ק' דא"כ מאי פריך הגמ' ברייתא דלקט אמתניתין דמתנות נוקמא למתני' דמתנות כאבא חנן ומה הועילו התוס' במ"ש דאפי' לרבנן מודו ליישב מאי דלא אוקמא כר"מ אכתי נוקמא כאבא חנן ועוד מאי פריך הגמ' שם והא טעמא קאמר הא אבא חנן ל"ל הכי ולשי' רש"י שם דכ' דפליגי רבנן י"ל דלא כ"כ אלא לס"ד דאכתי לא מייתי הך טעמא דר"ל ומשום דקשיא דא"כ מאי פריך הגמ' נימא דרבנן פליגי ומתני' כרבנן להכי כ' דסתם מתני' ר"מ אבל למאי דמסיק דאיכא טעמא ס"ל להגמ' כיון דטעמ' קאמר י"ל דל"פ רבנן וע"ש במהרש"א ז"ל מיהו אי איתא דאבא חנן ס"ל דפטור מספק ק' ע"כ נר' עיקר כמ"ש הזר"ע דאבא חנן ה"ק דוקא ברובו אבל ס' לקט לקט עיין שם: בעשה ול"ת וכו' כ' השב"י אע"ג דל"ת בטעינה כתי' ילפי' פריקה מינה בק"ו דפריקה אית בה צער ב"ח ע"ש ואפי' לחד תי' שכ' בסמוך דברייתא הלזו רי"הג דס"ל צב"ח ל"ד מ"מ ילפי' דחסרון כיס כמ"ש התוס' בפ' א"מ דלרי"הג יליף בק"ו דח"כ ע"ש

אמר לו אביו אל תפרוק וכו' ה"ז לא ישמע לו מפני וכו' והיינו מקרא דאני ה' כדאי' בגמ' עיין להשב"י שהביא דברי הסמ"ג עשין קי"ב שכ' וז"ל מכאן למדנו שבדיבור לעבור אינו נחשב רשע דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ולא מצינו עונש בדיבור רק במסית וכו' ע"ש. ומדברי רש"י בשבת דק"ן ע"א בד"ה ולא יאמר נר' דאפי' היכא דשליח מוזהר. עובר המשלח משום לפני עור ומאי דאמרי' אין שליח לד"ע ול"מ שולחו היינו בהך לאו אבל עובר משום לפני עור וא"כ הכא כיון דהאב עובר בלאו דלפני עור אמאי לא מקרי רשע וחידושא דמסית היינו דחייב מיתה על דיבורו. איברא דק"ל ע"ד רש"י ז"ל מדתנן בפ' הכונס השולח את הבערה ביד חש"ו חייב בדי"ש שילח ביד פקח הפקח חייב משמע דהמשלח אינו חייב אפי' בדי"ש וכן הוכיחו התוס' בפ' הכונס דנ"ו ע"א בד"ה אלא ע"ש ולדברי רש"י כיון דעובר בלאו חייב בדי"ש דשולח בעירו דבר עבירה קרי ליה הגמ' בפ' הא"מ וצ"ל דרש"י בשוכר מיירי כמ"ש התוס' בפ' הכונס דשוכר חייב בדי"ש והגמ' בשבת משמע ליה דבשוכר מיירי דאל"ה שרי ומתניתין קתני לא יאמר מיהו ק' בדברי הסמ"ג דלא שייכא כאן. דברי הרב ודברי התלמיד דהא אי לאו קרא דאני ה' הו"א דחייב לשמוע לו וא"כ דעת הרב נמי לשמוע לו משום מצו' כיבוד וכיון דחייב לשמו' בע"כ האב עביד איסור' אלא די"ל דמ"מ לאו רשע ובמ"ש השב"י ע"ד התוס' בזבחים עיין בשבת דף קל"ב בק"ו דומה צרעת וכו' ובתוס' שם

שנשכו נחש וכו' בסנהדרין דל"ז פריך והאי בר נחש וכו' ומשני עבירה אחרת הי"ל דנתחייב שריפה ואמר מר מי שנתחייב ב' מיתות נידון בחמורה וכ' התוס' מאי דאמרי' בפ' הפועלים זקפוה וכו' ואמ"ל הוא ובניו באו על נערה המאורסה ע"י זכות נירין בקלה וכו' ע"ש ור"ל דהי"ל ג"כ עבירה קלה וע"י זכות לא דנוהו אלא על הקלה ונ"ל דלזה כיון הש"מ בכתוכות ד"ל שכ' דההיא דזקפוה הי"ל עבירה קלה וכו' ע"ש ור"ל דע"י זכות לא דנוהו אלא על הקלה והן הנה דברי התוס' אבל בלא זכות לעולם נידון בחמורה אפי' ביד"ש ול"ק מה שהק' עליו בהשמטות שבסוף ס' מועדי ה' ע"ש. ומה שהק' השב"י דא"כ אמאי סדרו ביו"הכ בוידוי על חטאים שאנו חייבים ר"מ ב"ד בחמור' סגי ע"ש ל"ק דהוידוי נתקן בלשון רבים ועל כללות ישראל הוא אומר ואפשר דלכל אחד עבר על אחת מהנה ואינו מדבר על אדם פרטי

ת"ל כי השחד וכו' ושמא תאמר וכו' פי' דאחר דכתיב יעור פקחי' דהוא פקחות התורה אייתר עיני חכמים לו' שע"כ מטה את הדין וכן פירש"י בחומש דבפ' משפטים בקרא דפקחים פי' פקחות התורה בסוף ובפרשת שופטים בעיני חכמים פי' שמטה את הדין ועיין להרא"ם שם ובמה שהק' עליו השב"י ודו"ק מיהו בלשון הברייתא הלזו ק' דמשמע דאי לאו קרא דכי השחד הו"א דלא אסרה תורה אלא להטות והא למ"ל קרא מלא תטה נפקא ונ"ל דה"ק שמא תאמר ותקשה לך אמאי אסרה תורה אפי' לזכות הזכאי הרי אין אני מטה את הדין לזה אמרה תורה כי השחר וכו' ליתן טעם משום דע"כ להטות אבל לעולם פשיטא דקרא אפי' במזכה את הזכאי מיירי ודלא כהשב"י

לא הרי כרם כהרי זית וכו' הק' השב"י בהשמטות בס"ס מועדי ה' ניפרוך מה להצד השוה שבהם שכן יש בהם צד מזבח כדפריך בפ' הפועלים וכ"ה בר"פ ביצר מברכין ע"ש ונ"ל דקרא דוכן תעשה הקישא הוא ומ"מ אצט' לו' לא הרי כרם וכו' כי היכי דלא להוו ב' כתובים הבאים כאחד דבב' כתובים לא ילפינן אפילו בהקישא ועיין בתוס' בפסחים דס"ד ע"ב ולה' הלכות יו"ט בבכורות דמ"ט מ"ש בפרט זה אי ילפי' בג"ש מב' כתובים ע"ש ולישנא דהצד השוה שבהם וכו' דקתני ברייתא שלא בדקדוק אלא עיקר הדרשא בהקיש' הוא

א"כ מה כן תעשה לכרמך לזיתך לענין שאמרנו עיין להשב"י שהביא דברי הזר"ע ומה שסיים בדבריו לפטור מעשר ליתא שם בס' ז"ר ע"ש ופשוט דגם הוא מפ' לענין שאמרנו היינו לר"י כדא"ל ולרבינו יונתן כדא"ל ובהשמטות שבס"ס מועדי ה' נמשך אחר דבריו בשב"י

כל זמן שמזכירין שם ע"א עיין בהשמטות שבס"ס מועדי ה' שהוכיח מלשון זה דבעבד ערל שלא