משמרות כהונה חלק ג רע

אחריתי מיהו הא ליתא דברייתא דמכילתין גופא ס"ל דעיקר קראי בגנב אבל טוען טענת גנב מפיק ליה לעיל מאם המצא תמצא מ"מ דקתני הכא דאי לאו הג"ש הו"א דטוען טענת גנב אפי' שלא בשבועה

פרשה ט"ז חזר ודנן כמין גניבה דמסתברא ליה דלא גרע מגניבה דחייב וק' א"כ שבויה בש"ח פטור אפי' ביכול להציל כיון דיליף לה מגניבה וש"ח פטור מגניבה ובגמ' בפ' השואל דף צ"ג ע"ב מבואר דש"ח שהיה יכול לקדם במקלות ולא חייב וי"ל דשבויה לא כתיבה בש"ח לפטור אלא דילפינן לה מק"ו מש"ש וא"כ אמרי' דיו דל"מ אלא בא"י להציל ודע דרש"י בחומש גבי טריפה לא ישלם כ' יש טריפה וכו' כר"ש דבסמוך וכ' מי לחשך לדון כן דומיא דמיתה וכו' ע"ש והיא ברייתא לקמן וצ"ל דהשתא דאיכא גילוי דהטריפה ילפי' ממיתה ואע"ג דאין דנין אפשר משא"א ש"ה דגילוי מילתא בעלמא הוא דל"ד טריפה אלא אפי' שבויה ושבורה וגם דהחילוק הוא בין יכול להציל לאין יכול להציל דמקרא דהטריפה לא ידעי' איזהו שמשלם ואיזהו שאינו משלם ועיין להשב"י בד"ה טריפה ע"ש

שבויה מנין הרי אתה דן נאמרה מיתה וכו' כתב השב"י אף ע"ג דג"ש שאינה מופנה היא ואיכא למיפרך שאני הכא דכיון דלא אתא ג"ש אלא להאי מילת' אין משיבין ע"ש ועיין להר"ן בחי' בר"פ הנשרפין שכ' דבג"ש שהיא מופנה משיבין אי איכא לאוקומא הג"ש לדרשא אחריתי ע"ש ולפ"ז בשאינה מופנה משיבין אף דלא אתא הג"ש לדרשא אחריתי וצ"ל דהכא לאו ג"ש גמורה וכדמסיק גם השב"י ע"ש

פרשה י"ז מהר ימהרנה למה נאמר וכו' פי' למה נאמר ל' מוהר הול"ל ולקחה לו אלא לאשמועי' האי דינא דמהר היא כתובה כדכתיב הבו עלי מאד מהר ומתן וגו' דלא כהשב"י

מכשפה ריב"ב אומר מה שנסתייע השב"י מדברי התוס' בכתובות דל"ח ע"ב ע"ש ל"ד בהתוס' לא כ' אלא דקי"ל דאיכא ג"ש ללמוד זה מזה והוזכרו הנושאין אבל הכא לו' דנאמר' דאיכא ג"ש סתם ולא הוזכר המלמד הא מנ"ל אלא י"ל דהג"ש דרי"הג ס"ל להנך תנאי דאצט' לדרשא אחריתי ולעולם כל הג"ש שנאמרו שם מודו כל התנאים דנתקבלו ואתו לדרשא אחריתי

ת"ל לא תהא קדשה וכו' מה שהק' השב"י על הרב דינא דחיי מסוגיא דפ"ק דסנהדרין ע"ש. י"ל דה"ק היכא דאין שינוי אלא בנקודות ולא מכחשי ס"ל דדרשי' תרוויהו אבל היכא דיש שינוי גמור י"ל אע"ג דלא מכחשי לא דרשי' תרוייהו ולהכי התוס' לא הוכיחו מזה וההיא דיראה יראה מכחשי

פרשה י"ח שאין ב"ד מניחין אותן בנכסי אביה' מפני שהם בחזקת קיימים מוכח מכאן דאפי' נשבו מוקמי' להו בחזקת חיים ומכאן ק' אמ"ש התוס' בפ' המפקיד דט"ל ע"ב בד"ה דילמא א"נ הכא שנשבו חיישי' טפי דילמא מתו לפי שעשו להם יסורין ע"ש. ועיין בגמ' שם דל"ח ע"ב דמייתו ברייתא הלזו ולא סיימו בה הא מילתא דמפני שהם בחזקת קיימין ע"ש

פרשה י"ט עמי קודם בגמ' בפ' אז"נ דע"ב פריך פשי' ומשני ל"נ אלא לנכרי בריבית ולישראל בחנם ע"ש. והק' הרא"ם ז"ל למ"ל קרא ת"ל מדכתיב בנבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור דהקדים נתינה דגר למכיר' דנכרי לב"ע ע"ש. ונ"ל במ"ש התוס' שם בדע"א ע"ב דנכרי מצוה להלוותו בריבית כדי לחסרו וא"כ דהכא כיון דגם בהלווא' נכרי בריבית איכא מצוה הו"א בכה"ג אין להקדים לישראל בחנם ולכך אצט' קרא וע"ש עוד בתוס' שכ' דמלוה לנכרי בחנם עובר משום לא תחנם ע"ש וק"ק דא"כ כי ס"ד דלנכרי בחנם קאמר הא דפריך פשיטא לפרוך עדיפא מינה הא לנכרי אסור אפי' ליכא לישראל בחנם וי"ל דהאי מילתא שכ' התוס' דאיכא לא תחנם פלוגתא דתנאי היא במס' ע"א ד"ך ואיכא לאוקומי הך ברייתא כמאן דל"ל בכה"ג לא תחנם א"נ במ"ש התוספות שם בע"א דהיכא דנכרי שכנו ומכירו ליכא לאו דלא תחנם ע"ש וא"כ איכא לאוקומי ברייתא בכה"ג ולכך לא פריך אלא פשיטא

נשיא מנין וכו' עיין בסוגיא דפ' ד"מ דס"ו וע"ש בתוס' שכ' דמאי דקאמר למ"ד אלהים חול גמר קדש מחול היינו מדאפקיה בלשון אלהים דאל"ה איכא למיפרך ע"ש וק' דא"כ איך תלי לה הגמ' זה בזה דקאמר למ"ד אלהים חול גמרי' קדש מחול למ"ד אלהים קדש גמר חול מקדש ופירש"י כי היכי דלמ"ד אלהים חול וכו' ע"ש. ולשי' התוס' הא ל"ד דלמ"ד אלהים חול גמר קדש מחול היינו מדאפקי' וכו' אבל למ"ד אלהים קדש ליכא למילף חול מקדש מדאפקי' דהא שפיר אפקא בלשון אלהים מפני שהיא קדש ותו אי איתא דגם למ"ד אלהים קדש גמר חול מקדש מדאפקא וכו' מאי. פריך אקדש אזהר אחול לא אזהר הא כיון דמדאפקא גמרינן ליכא למיפרך מידי וא"כ לדברי התוס' בחנם קאמר הגמרא למ"ד אלהים חול גמר קדש מחול וכו' ודברים ללא צורך הם וי"ל במ"ש מהרש"א שם בגמ' דגם למ"ד אלהים חול וגמרי' קדש מחול מדאפקא וכו' ליכא למילף אביו מדיין באא"ע אלא מנשיא הוא דילפי' באא"ע ע"ש וא"כ הגמ' ה"ק דגם למ"ר אלהים חול מנשיא הוא דגמרי' באא"ע ולא מדיין כדאמרי' מעיק' וא"כ מ"ד אלהי' קדש נמי ילפי' חול מקדש ואייתר נשיא ללמוד אביו באא"ע אך דברי מהרש"א בזה אינם מבוררין

אלהים לא תקלל לפי שנאמר ונוקב וכו' בס"פ ד"מ ד"יש הוא דס"ל חול ואמרי' שם בגמ' למ"ר חול גמר קדש מחול והק' ר"י בחי' הא אין מזהירין מ"ה והשב"י לעיל בפ"ה תי' דקדש הוי לאו שניתן לאזהר' מיתת ב"ד ואין לוקין ודוקא למלקות הוא דאין מזהירין מ"ה ע"ש והוא תימא דר"יש ס"ל בר"פ הלוקין דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו והשב"י הזכיר סוגיא זו לקמך בסמוך

לכל כהן שירצה היינו ט"ה לבעלים ומ"ש השב"י

מדברי הר"ן דל"ג לה מדכ' יראה לי וכו' י"ל דכיון דמבואר בגמ' ר"פ עד כמה דבכור לית ביה ט"ה לבעלים והר"מ הכריע מדעתו לפסוק כברייתא הלזו לדחות סוגיא דגמ' שם ע"כ כ' בלשון יראה לי ועיין לה' הלכות יו"ט שם שהוכיח דמ"ש הר"מ לכל כהן שירצה היינו דא"צ לאנשי משמר והא. יראה לי שא ע"ד ואופן הנז' וע"ש שנסתייע מדיוק ברייתא דלעיל ונעלם ממנו ברייתא הלזו ע"ש

מה כאן עם אמו וכו' עיין להתוס' במעילה דף י"ג בד"ה אתיא שכ' דלא ילפי' בג"ש זו אלא עי' אמו שהיא קדש ע"ש וי"ל בזה מברייתא הלזו דקגמרי' דינא בב"ש הלזו

כיצד עושין נוטלין מהקדש וכו'. עפי"ז ניחא מ"ש