משמרות כהונה חלק ג רסט

קאמר דבתר הכי איתא רי"הג אומר לא יאכל חמץ היום מגיד שלא אכלו ישראל מצה במצרים אלא יום אחד ומשמ' דאדברי ר"י מהדר דלא אתא לא יאכל חמץ למאכיל כאוכל ואי איתא דר"י מדשני קאמר הא דרשא זו היא מדשני ודריש דפסח מצרים מדסמיך אלא ע"כ מיתורא קאמר ורי"הג מהדר ליה דלא אתא אלא לפסח מצרים ועיין למהרש"א בפסחים דכ"ט בפירש"י ע"ש

בשרו למה להביא דמו וחלבו וכו' שמעינן מכאן דחלב ובשר ב' מינין. דאי חד מינא היה נכלל בכלל בשר ולא היה צריך קרא להביא חלבו ועיין להפר"ח בי"ד סימן צ"ח שהוכיח כה"ג מגמרא דחולין דק"ב ע"ש

ר"א היה בכלל ויצא לידון בדבר חדש וכו'. הקשה הזר"ע מכאן עמ"ש בזבחים דף מ"ט דדוקא בסותר כללו ע"ש. שתי' כיון דחייב ממון אינו בסקילה דהוי ב' רשעיות והו"ל סותר כללו ועמ"ש השב"י אבל י"ל בסגנון אחר דכיון דגם בעליו יומת ביד"ש כדלקמן אע"ג דע"י כופר מתכפר מ"מ הו"ל כחייבי מיתות ביד"ש דפטורין מתשלומין לאביי בפ' אלו נערות דף ל' ע"ש וא"כ כיון החייב כופר אין השור בסקילה והוי כסותר כללו וזהו בעצמו מאי דפריך אק"ו לא אם אמרת בתם שאין משלם כופר מיהו אחר דגלי קרא דהשור יסקל אמרי' דה"ט דלא הוי ב' רשעיות משום דע"י ממון מתכפר ובהכי ניחא דפ"ק דסנהדרין דט"ו פריך ואימא לקטלא ומאי פריך דאי בר קטלא הוא אמאי השור בסקילה הא הו"ל ב' רשעיות ועפי"ה ניחא כיון דע"י ממון מתכפר לא הוי ב' רשעיות והיינו אחר דגלי השור יסקל

רבי עקיבא אומר השור יסקל וגם בעליו הקיש וכו'. מה שהוכיח השב"י דמילתא באפי נפשה היא מדפריך בסנהדרין ואימא לקטלא ע"ש לפי הועי"ל הכ' התוס' שם בד"ה ואימא וכ"מ מפירש"י שם ע"ש דלא מוכח מידי וכן התוס' בפסחים דמ"ג ע"ב שכ' דאורחיה דקרא סיפיה מפרש לרישיה ע"ש דמפרשי כהועי"ל ולא כתי' קמא

וגם בעליו יומת ביד"ש מה שהק' השב"י בשם הי"ש למסקנא דגמ' נימא דרוצח הוא על רציחתו סייף ועל שורו חנק ואצט' רוצח הוא כי היכי דאייתר יומת להקישא דשור לבעלים ע"ש. לק"מ דבקרא דרוצח הוא לא סגי דאיכא לפרושי על שורו כלל כלל לא וא"כ ע"כ אצט' יומת לחנק וא"כ עכ"פ אין להקיש שור לבעלים וא"כ קרא דרוצח מיותר אי פירושו על שורו בחנק אלא ע"כ דהכי דרשי' ליה על רציחתו סייף ועל שורו כלל כלל לא

אין עונשין מ"ה וכו' עמ"ש השב"י ע"ד המקובצת דגבי בור ליכא מיתה ביד"ש ע"ש וכדבריו מוכח מבריית' בפ"ק דב"ק ד"ט ע"ב דקתני חומר בשור מבכור שחייב כופר ואי איתא אדרבא קילא היא גבי שור דניתן לכפרה אלא ע"כ דבבור ליכא מיתה ביד"ש כלל

פרשה י"ב הקיש טובח למוכר מכאן מוכח דהיקש גמור דלא כמ"ש התוספות במרובה דס"ח ע"ב בד"ה גניבה דלאו הקישא הוא אלא דומיא בעלמא היא ע"ש. ודע דמבואר כאן דאיתקשו תרוייהו להדדי טובח למוכר ומוכר לטובח ועיין להתוס' בסנהדרין ד"פ בד"ה בשור בס"ד

מה מכירה חוץ מרשותו וכו' והיינו דתנן במרובה דע"ט גנב טבח ומכר ברשות הבעלים פטור דמכירה ניחא דפטור דלא אהנו מעשיו דמכר בטל הוא אלא טביחה כיון דאהנו מעשיו דהפסידה מבעלים הוה ס"ד דחייב אפי' ברשות הבעלים להכי יליף ממכירה מה מכירה דוקא שלא ברשות הבעלים גם טביחה דוקא שלא ברשות הבעלים ועיין במרובה דס"ח ובתוס' שם ודלא כהשב"י

ת"ל זה הדבר וכו' הק' הזר"ע ק"ל דשחיטה שא"ר

היא ותי' דשאני ש"ח דכל שחיטתן אינה ראויה וחייב כרת והו"א ה"ה לתשלומין דשמה שחיטה קמ"ל ור"ל דאחר דגלי זה הדבר דדוקא לכרת הו"ל שחי' שא"ר לענין תשלומין ותליא בפלוגתא דר"ש ורבנן אי הוי שחיטה ול"ק מ"ש השב"י מגמ' דפ' מרובה ומ"ש דבריי' הלזו אתיא כרבנן דשמה שחיטה הוא תימה דלעיל מזה תניא מה מכירה מותרת באכילה שחיטה מותרת באכילה והיינו כר"ש דל"ש שחיטה

פרשה י"ג ס' בא לגנוב וכו' נסתפקתי אם יכול להצילו באחד מאבריו אי שרי להורגו ואליבא דריב"ש בס"פ בן סורר דגבי רודף. אם יכול. להצילו באחד מאבריו נהרג עליו פשי' דכ"ש כאן דעיקרו אינו אלא ספק אך אליבא דרבנן אני מסתפק די"ל דהכא כיון דספק הוא מודו דנהרג עליו ונראה דגם כאן שרי להורגו מדאמרי' בפ' ד"מ דנ"ז דאי תניא כיוצא בו בש"ד הוא אליבא דריב"ש ואי איתא אפילו כרבנן מ"ל בבא במחתרת ויכול להצילו באחד מאבריו דמודו דנהרג עליו וישראל בישראל חייב ותו ההיא ברייתא דלעיל דלא תני כיוצא בו בש"ד קשיא הא משכחת לה כה"ג אפילו לרבנן ומכח זה נראה שהוא שהכריחו לרש"י לפרש דרבנן פליגי אע"ג דלא מצינו בהדיא דפליגי ועיין לה' באר יעקב בח"מ סימן תכ"ה ולהכ"מ בפ"א מה' רוצח דין י"ג שכ' לדעת הר"מ דנהרג שאמר ריב"ש ל"ד ואין ממיתין אותו ע"ש וק' דא"כ ההיא ברייתא דכיוצא בו דש"ד היכי אתיא הא גם לריב"ש נהרג עליו ולרבנן אי נהרג עליו אבל מודו דלא ניתן להצילו בנפשו אפי' יכול להצילו בא' מאיבריו וניחא הכל שפיר נקטי' דמההיא דפ' ד"מ מוכת דלרבנן גם במחתרת דס' הוא אפי' יכול להצילו בא' מאיברי וניתן להצילו בנפשו

למעלה מהם גנב איסורי הנאה פטור מלשלם משמע דפטור מכפל וגם מהקרן וק"ל דאמרי' במרובה דע"א ע"ב שור הנסקל א"ה נינהו ולאו דמארי טבח ע"ש. והשתא למ"ל טעמא דלאו דמאריה טבח ת"ל דכי גנב שור הנסקל דפטור מכפל דא"ה הוא וכי טבח מיפטר משום דתשלומי ד' וה' אמ"ר ולא תשלומי ב' וג' אלא ע"כ דחייב בכפל ודוקא בגנב הקדש דרשות אחרת הוא דאמרי' שם בדע"ו וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש ולשי' ר"ת שכ' התוס' בסנהדרין ד"פ דש"ה אינו נאסר מחיים א"ש

פרשה ט"ו או אינו אלא בשבועה ושלא בשבוע' ר"ל דטוען טענת גנב אפילו שלא בשבועה משלם כפל כדפירש"י בהמפקיד ומ"ש השב"י דזהו כוונת רש"י במרובה דס"ג ע"ש בפירש"י שלא יתכן לפ' כך כלל ומה שהק' מהרש"א ז"ל דא"כ אמאי אצט' קרא לגנב עצמו נילף מק"ו מטוען טענת גנב ע"ש. לכאורה י"ל דהך ברייתא דאו אינו אלא לדין ס"ל כהך ברייתא דהתם דס"ל דתרוייהו בטוען טענת גנב וה"ק או אינו אלא לדין ואה"נ דגנב מק"ו אתי ת"ל ג"ש דשליחות יד ואחר הג"ש הוא דאצט' הך קרא דמייתי התם לגנב אבל אי לאו ג"ש הוה מוקמינן הך קרא לדרשא