משמרות כהונה חלק ג רסז

כמ"ש רש"י בשבועות דמ"ו סע"ב ואפי' לשי' התוס' שם דפסול מ"מ מתני' לא תני אלא אכלתי ולא אכלתי ובהא פשיט"ל יותר מאוכל ולא אוכל וכיון דיליף שוא מאכלתי ולא אכלתי וקרי ליה תנא דברייתא שקר והר"ק הגמ' לדוכתה מברייתא הלזו למ"ד אכלתי ולא אכלתי שקר אבל ק' מדאמרי' התם בפי' ריבתה תורה אכלתי ולא אכלתי למלקות ופי' התוס' דהיינו מדנאמרו בדבור א' ומנ"ל זה נימא דמאי דנאמרו בדבור אחד לחשוד דפסול לשבועה ולעולם אכלתי ולא אכלתי לא לקי כיון שאין בו מעשה כיון דהשתא קיימי למ"ד אכלתי ולא אכלתי שקר וי"ל ועיין מה שהאריך השב"י ודוק

עונש ואזהרה למלאכת הלילה מנין וכו' בזה י"ל קו' התוס' בשבת ד"ע רע"א שהקשו אטו בתרי קטלי קטלת ליה ע"ש די"ל דמות למלאכת הלילה ויומת למלאכת היום ובמ"א כתבתי בזה

אתה ובנך וכו' אלו הקטנים היינו להזהיר גדולים על הקטנים להפרישם או דלא ליספו להו למר כדא"ל ולמר כדא"ל ביבמות דקי"ד אלא דק' למ"ל קרא נילף משרצים ודם טומא' ואפ' דשבת קיל דהאיסור מחמת היום ול"ד להנך דאסורין מחמת עצמן ועיין לה' מוצל מאש סי' אבל מ"ש השב"י דאצט' קרא לעושה ע"ד אביו. ק' דתק"ל למ"ד מ"ל למ"ל קרא ועוד דעושה ע"ד אביו היינו ספי ליה בידים כדמוכח מדברי רש"י שם ואפילו בשאר איסורין אסור ואכתי אמאי אצטריך קרא גבי שבת

פרשת משפטים

פרשה א' לרבות הגר עיין מ"ש השב"י מגמרא דמציעא דע"א דאין הגר נקנה בע"ע והביא דברי הר"ב בש"מ ע"ש ועמ"ש בחי' שם בזה

מה שכיר עובד ביום וכו' בגמ' דט"ו מפיק לה מכי טוב לו עמך אבל מדכתיב כשכיר אדרבא גלי קרא כי משנה ש"ש

ולא שש לשנים בגמ' דערכין די"ח איתא שש שנים שבע"ע מע"לע ומפיק לה מדכתיב שש שנים יעבוד ובשביעית זמנין דאפי' בשביעית יעבוד וק' מה הלשון דנקט זמנין וכו' והלא בכל זמנין כך הוא שהרי בר"ה יו"ט וא"א במכירה וע"כ שמכר אחר ר"ה וכדי למלאות הש"ש מע"לע ע"כ דבשביעית נמי יעבוד וצ"ל דמ"ל שמכר לפני ר"ה בתנאי שלא יחול השעבוד אלא ביום ר"ה ומזה ק' על המש"ל בל' פעמים דכ' הר"מ לפי פירושו ע"ש והא בגמרא גופא קשיא וע"כ כמ"ש ועיין להשב"י

אם אדוניו יתן לי אשה יכול חובה ק' מהיכא ס"ד חובה והא מתבאר מגמ' ריש סוטה גבי פלוגת' דלעולם בהם תעבודו רשות או חובה דלכ"ע היכא דהוה ס"ד דאסור אז קרא לא אתא אלא למשרי ולא לחובה וה"נ הוה ס"ד דאסור מלא יהיה קדש ואתא קרא למשרי ומנ"ל חיבה ונ"ל דס"ל לר"יש דאיסור שפחה לב"ח אינו מדאורייתא כאשר היא דעת הר"מ לפ"ד מהרשד"ם ור"עק ס"ל דאיסורו מדאורייתא דפלוגתא היא כאשר כתבתי במ"א ע"ש ולכך מייתר ליה קרא דאם בגפו לדרשא אחריתי ויתיישב בזה מה שהק' הרא"ם בפירש"י בחומש מנ"ל רשות כיון דאצט' בגפו לדרשא. אחריתי ע"ש. ועפי"ה א"ש כר"עק ובמ"ש הרא"ם דהוה ס"ד חובה כדי לקיים לעולם בהם תעבודו ע"ש הוא תימה דלר"יש דס"ל בריש סוטה רשות מאי איכא למי' וכבר תמהו ע"ד הרא"ם בזה ונ"ל דמאי דס"ל רשות היינו דיכול לשחררו אבל כל זמן שלא שחררו מצוה להשתעבד בו ואינו רשאי לבטלו ממלאכתו ונכנס בגדר לא תחנם וכה"ג כ' מהר"ם שיף בגיטין דל"ח ע"ב למ"ד חובה אי לאו דאמר ר"י המשחרר עבדו עובר בעשה ע"ש ודון מינה ואוקי באתרין למ"ד רשות

יובל מנין ת"ל כי עבדי הם לאו מכח הק' דעבריה לעברי קאמר דא"כ עיקר קרא דיובל בעברי הו"ל לאתויי אלא דה"ק כיון דטעמא הוא משום כי עבדי הם א"כ אפי' עבריה במשמע וניחא ליה לאתויי מקרא גופיה בלא היקישא דהשתא אכתי לא אצט' ליה היקישא להאי ותימה על התוס' בפ"ק דקידו' דף י"ד ע"ב דכ' דמהיקישא ילפי' יובל הפך ברייתא הלזו והשב"י לא תפס ע"ד אלא מדנקטו שש ע"ש. ומיובל ק' טפי והזר"ע כ' דאי מהיקישא לא נ"ל יובל רי"ל איש כתיב למעט אשה מיובל והוה מוקמי' במכרוהו ב"ד ולא בנרצע עיין שם וע"ז קתני ת"ל כי עבדי הם ואחר דגלי האי קרא אז ל"מ קרא דאיש אלא בנרצע ולהכי בגמ' שם קאמר מאי משמע דבנרצע כתיב דכתיב איש דפשיט"ל דאיש לא אתא ליובל מדכתיב כי עבדי הם והשב"י תי' לקו' הת"י שם עפי"ד הזר"ע וליתא דהשתא קיימי' אחר דכתיב כי עבדי הם אשר מזה הוא דמשמע ליה להגמרא דבנרצע כתיב כאמור

ועוד ק"ו וכו' עיין להשב"י במ"ש בזה ושם ראיתי כתוב על הגיליון בכ"י הרב עצמו בשם ה' יריעות שלמה דכל היכא דעל הק"ו פרכי' יוכיח אין לעשות פירכת מה על היוכח ודוקא אי על הק"ו איכא פירכת מה דפרכינן על היוכיח פירכת מה ע"ש ואין נר' כן מגמ' פ' כל הבשר דקט"ו ע"ב דאמרי' חורש בשור וחמור יוכיח וכו' וע"ש בפירש"י ובתוס' שם

פרשה ב' אם בעל אשה. בבת ישראל הכתוב מדבר א"א אלא בכנענית לפי מ"ש מהרשד"ם בדעת הר"מ דאיסור שפח' לב"ח הוא מדרבנן א"ש הברייתא הלזו טפי

אם אדוניו יתן לו אשה וכו' א"א אלא בבת ישראל ת"ל האשה וילדיה הרמב"ן ז"ל כ' דמילדיה נ"ל דאי בבת ישראל אמאי לאדוניה והרא"ם דחה די"ל כיון דמע"י דעבד ואמה לרבם הוולדות הם מע"י וראוי להשתעבד לרבם ע"ש וק' דבגמ' סו"פ האומר דקדושין דנ"ל ולדה כמוה מדכתיב האשה וילדיה פירש"י ואי לאו דולדה כמוה אמאי לאדוניה ולפ"ד הרא"ם הרי אפילו בבת ישראל דולדה ישראל גמור הוי לאדוניה משום מע"י והשב"י לקמן בדרשא הלזו כ' מדלא כתיב הילדים ע"ש ולא ראה דברי רש"י בקידושין

רבי ישמעאל אומר ק"ו ומה שפחה וכו' ע"פ בריית' הלזו ניחא מה שמקשי' בפ' הר"מ דפ' כחכמים דפליגי ארי"הג בסו"פ האומר דקדושין ולדידיה אייתר קרא דהאשה וילדיה כיון דפ' כרבנן דר"ש ע"ש די"ל כר"יש דמכילתא דנכרית משפחה נ"ל ושפחה מקרא דהאשה וילדיה ולא תליא בתפיסת הקידושין עיין שם בסוגיא דקידושין

להביא את החולה בגמ' איתא חלה ג' ועבד ג' א"ח להשלים ובחלה כל שש ועביד מעשה מחט נמי אינו חייב להשלים ובשיטה שלא נודעה למי מקדושים נסתפק בחלה ג' ועבד ג' אי בעי' בהנך ג' דעביד עבודה גמורה או חגי במעשה מחט בהנך ו'