משמרות כהונה חלק ג רסד

מן הישן ותנא דדריש לקמן ד"ז יצא מן הכלל לא משמע ליה מיעוט דימי' ולפ"ז הגמ' בפ' כ"ש דכ"ח הומ"ל לר"ש לקובעו חובה ממיעוט דימים ודריש ז' יצא מן הכלל

כיצד יהקיימו וכו' שביעי יצא מן הכלל ממשמעות הברייתא נר' דלא מיתרצא סתירת המקראות אלא אי אמרי' ללמד על הכלל כולו יצא אבל אי אמרי' שביעי לבדו הוא דיצא לא מיתרצי קראי דכיון דכתיב ז"י משמע דכולהו שבעה חד דינא אית להו וי"ל עפי"ז מה שהק' הרא"ם ז"ל הא לא אמרי' ללמד על הכלל כולו אלא אי כולו באיסור אבל אי הכלל באיסור והפרט בהיתר אין לך בו אלא חידושו כדאי' בפ"ק דיבמות עש"ב ועפי"ז ניחא שפיר דשאני הכא דמכח סתירת המקראות אית לן הוכחה למדרש ללמד על הכלל כולו ול"ד לההיא דיבמות וכן משמעות הברייתא דמכח סתירת המקראות הוא ועיין לה' ע"הש א"ח סי' תי"ז במ"ש על ה' נחפה בכסף ע"ש

ר"י בן בתירא וכו' לפמ"ש התוס' בפ"ק דפסחים דר"י דיליף. מנותר אינו בשריפה אלא לאח"ז איסורו דומיא דנותר ע"ש צ"ל דריב"ב לא יליף מנותר אלא קודם זמן איסורו מסברא הוא דאית ליה בשריפה דמכלהו מן העולם אבל אח"ז איסורו השבתתו בכ"ד

פרשה יו"ד יו"ט הראשון מנין ת"ל ביום הראשון מקרא קדש היינו קרא דפ' אמור דכתיב ביה איסור מלאכה בהדיא

רבי יונתן אומר א"צ וכו' הק' ה' טורי אבן בחגיגה דף ח"י איך אמר: הא דר' יאשיה עדיפא דמפיק ליה מתשמור דהוי לאו אבל לר' יונתן אין לוקין דאין מזהירין מן הדין ע"ש ולפמ"ש התוס' שם דאסמכתא בעלמא היא ל"ק ומה שתי' דר' יונתן דריש מקרא קדש דאסור במלאכה כר"עק אלא דלא הוי אלא עשה וכיון דאיכא עשה מזהירין מ"ה כמ"ש ה"ה בפ"ב מהל' מ"א ע"ש לפ"ז הו"ל למפרך מה לששת ימי בראשי' שכן ליכא איסור עשה אבל ח"המ איכא עשה בלאו ק"ו כיון דהשתא מיהא ידע לה דאיכא עשה דמקרא קדש

אך אשר יאכל לכל נפש כל אוכל נפש דוחה י"ט ואין כל עבוד' דוחה יו"ט נ"ל דה"פ דאו"נ אפי' אפשר לעשותן מעי"ט שרי ביו"ט כמ"ש התוס' בפ"ק דמגילה ד"ז ע"ב בד"ה כאן וכו' וההיא דמגבן משום דעדיף טפי אם עשאום מאתמול ומ"ש א"נ המתקלקל וכו' ול"ד אלא אפי' בשוין שרי ודלא כמהרש"א שם ע"ש וזהו כל או"נ דוחה י"ט אפי' אפשר ואין כל עבודה וכו' היינו בקרבנו' צבור גופייהו דבר דאפשר מאתמול אינם דוחה כדאיתא ברפ"ו דפסחים ע"ש ואפי' הקטר חלבים אינו דוחה אלא דמשום דכבר דחתה סחיטה כדאיתא בגמ' דמנחות בס"פ ר"יש ע"ש וא"כ ביו"ט מצינו דאוכל נפש אלים מעבודה והשתא יליף לכל עבודה שתדחה י"ט מק"ו דבשבת מצינו דעבודה אלימא מאו"נ דדבר שא"א לעשותו מע"ש דוחה שבת ואו"נ אינו דוחה כלל וא"כ בי"ט דכל א"נ דוחה דין הוא שכל עבודה דוחה י"ט אפילו אפשר ת"ל אך למעט עבודה דאפשר והמר יליף מקצת א"נ בשבת דהיינו דא"א לעשות' מע"ש דדין הוא דיהא שרי בשבת דהרי ביו"ט מצינו דא"נ אלים מעבור' וא"כ בשבת דמקצ' עבוד' דחויה דהיינו א"א דין הוא דמקצ' דא"א דוחה שבת ת"ל אך דמיעט נמי א"נ דשבת דדוקא י"ט הוא דדחי או דהכוונה מדאצט' כמ"ש השב"י מיהו מדברי התוספות ר"פ תולין נראה כמ"ש מהרש"א בדברי התוס' דמגילה ע"ש

פרשה י"א חמץ מנין וכו' צ"ל דל"ל להאי תנא הא דאמר בפ"ק דביצה ד"ח פתח הכתוב בשאור וסיים בחמץ לומר לך זהו שאור זהו חמץ דאי איתא ק"ל מהתם ולר"ז צ"ל דקראי דכתיבי תלתא לא יראה וחד לא ימצא לעבור עליו בלאוי יתירי ע"ש במהרש"א ז"ל והר"מ בפ"א מה' חמץ כתב דעובר בשני לאוין וע"ש למרן בכ"מ שדבריו תמוהים וע"ש להלח"מ: שאור מנין ת"ל כי כל אוכל מחמצת וכו' גם מברייתא הלזו מוכח דלא ס"ל דר"ז בפרקא קמא דביצה דמברייתא הלזו מבואר דמחמצת הוא שאור מכח יתירא מדקאמר בתר הכי אקרא אני מחמצת חמץ מנין ת"ל וכו'. ור"ז קאמר סיים בחמץ וההוא קרא דר"ז סיים במחמצת דהוא שאור לפום האי בריית' ומגמ' דפ' כ"ש יש להוכיח דלא ס"ל כברייתא הלזו דאי איתא אמאי לא קאמר לר"ש מחמצת אצטר' לשאור ול"ל דאחר דגלי גבי כרת דתרוייהו כי הדדי ילפי' מיניה ללאוי דכי הדדי נינהו דהא בפ"ק דביצה מצריך הגמ' תרי קראי גבי לא יראה לחמץ ולשאור ולא ילפי' מכרת וי"ל ועיין להשב"י

פרשה ט"ז וכי יגור אתכם גר שומעני וכו' נר' דת"ק ס"ל שני רגל בפ"ע ולכך מוקי ליה לקרא להאי דרשא ור"ש ס"ל שני תשלומין דראשון ומהכא נ"ל וה"ה קטן מהכא נ"ל ופלוגתא דתנאי היא בר"פ מי שהיה טמא וכיון דדריש שני תשלומין דראשון מהכא לכך לא מפ' לקרא דהתם א"נ לא עשה כרבי אבל אי לאו קרא דהכא הוה מפ' לקרא דהתם כרבי וזהו כוונת הגמ' שם בדרשא דקר' דסתם ע"ש ודלא כהשב"י

פרשת י"ז לא יאכל לחייב המאכיל כאוכל כ' הרא"ם בפ' שמיני דאיסורא בעלמא ולא מלקות כיון דלא אתי אלא מריבוייא ולא מפשטיה דקרא ע"ש. וק"ל ממ"ש הר"מ בפ"ג מה' אבל דין ה' המטמא והכהן שוגג לוקה הגם דלא נ"ל אלא מריבוייא וע"ש להלח"מ ועיין להפר"ח ביו"ד סימן ס"ב ועמ"ש בעניותי שם ועיין לה' ע"הש א"ח סי' תמ"ג ע"שף פרשה י"ח אבא יוסי וכו' ומת"ל על ידכה וכו' בפ' הקומץ דאמר ר"א ידכה יד כהה לא קאי אדברי אבא יוסי אלא מילתא באפי נפשה קאמר וכ"כ המג"א סי' ז"ך ועיין להשב"י

פרשת י"ט ששגרתו אמו פטור מן הבכורה כ' המפרש לחד פי' דר"י הגלילי ס"ל אינו קדוש אע"ג דפוטר את הבא אחריו וכ"כ הז"ר ע"ש וק"ק דבחולין דס"ט ע"ב תנן בהמה המקשה לילד וכו' יצא. רובו יקבר ובסיפא דמתני' שם ד"ע ע"ב פליגי רי"הג בבהמה שמת עוברה במעיה וכו' משמע דמודה ברישא וי"ל דדוקא בנפל שלא כלו חדשיו הוא דס"ל דאיני קדוש. אבל התם קתני מקשה לילד מוכח דכלו חדשיו ובהכי ניחא דלא קתני בריש בהמה שמת עוברה במעיה כדקתני בסיפא ושני תנא בלישניה ונקט ברישא מקשה לילד משום דבהא הוא דמודה רי"הג

יהיה לך להוציא המוכר וכו' בפ' מעשר בהמה דנ"ז אמרי' יהיה לך אא"ע לבכור ת"ע למעשר ע"א ועיין להתוס' ריש בכורות ע"ש

ומה ת"ל אך פדה תפדה וכו' עיין בריש בכורות ד"ד ובסוף ההוא פרקא דדריש ליה בבכור לאקושי בכור בס"ס לבכור אדם ע"ש גם מאי דדריש לפדיון בהמה טמאה עיין בתמורה דל"ג ע"ש

כלל ופרט וכלל וכו' מה שהק' השב"י לשי' התוס' דפסחים דמרוחקין לא ילפי' בכלל ופרט וכלל