משמרות כהונה חלק ג רסג

משניהם כאחד כ' הזר"ע דאתיא אפי' כר' יוחנן דס"ל וי"ו לחלק ושאני הכא דכתיב ומן כדאיתא במנחות דצ"א ע"ש. ודבריו לא יכונו אלא לפירש"י שם אבל לפי' התוספות דוקא התם דכתיב מן הבהמה וצ"ל כמ"ש השב"י

פרשה וי"ו מועדו מופנה וכו' התוס' במנחות

דע"ב ע"ב אברייתא דיליף דחיית שבת וטומאה מבמועדו כ' דמכח ג"ש ע"ש. והוא תימה דבפ' כ"צ אברייתא הלזו גופא אמרי' בגמ' וצריכא וכו' ואי מג"ש לא הוה צריך לצריכותא וכן הוכיחו התוספות בר"פ אלו דברים ע"ש. וראיתי למהרש"א שם שהקש' נימא דכוונת הגמ' למ"ל ג"ש נילף במ"מ ע"ש ונראה שזה דעת התוס' דמנחות ומאי דאצט"ל להגמ' למתני בצריכותא ב' צדדין ולא סגי בחד צד דתמיד: לא יליף מפסח ואז אצט' ג"ש י"ל דגמ' שם אברייתא מצריך דיליף תנא דברייתא גם לפסח מבמועדו וע"ז מצריך דפסח לא יליף מתמיד שכן תדיר ולכך יליף בג"ש ולא סגי ליה במ"מ

פרשה י' ולא צלי תנור וכו' מה שהק' השב"י ע"ד הזר"ע ממתני' דנגעים ל"ק דלא קתני חמי האור אלא דברים דאנהו אש גופייהו ול"ד לחמי טבריא וכ"נ מהגמ' דפסחים דקאמר לאתויי חמי האור ויש לכוין דברי הזר"ע לדברי התוס' בחולין ד"ח אבריית' הלזו גופא דפסחים ע"ש אלא שלא הזכירם ומה שהק' השב"י בגמ' דפסחים אחר דנ"ל מג"ש למ"ל ריבוייא דתשרף ע"ש לק"מ דאי לאו תשרף הו"א שריפת נשמה בבני אהרן דיצאו ב' חוטין של אש וכו' אבל אבר דהוא מתכות לא מקרי שריפה וכ"ה בגמ' שם ע"ש

אין לי אלא בזמן ב"המק וכו'. לפי הגי' של הרמב"ם שהביא השב"י י"ל מה שהק' התוס' בפסחים דק"ך לראב"י דלא ודלא כר"ש ע"ש די"ל דס"ל בברייתא הלזו ומפ"ל כפשוטה דגם המצא ממעט

אל תאכלו ממנו נא. אין נא אלא חי וכו' פי' חי ממש אבל בשיל ולא בשיל נכלל בכלל ובשל מבושל דבשיל ולא בשיל ומבושל ממש נכלל בכלל בישול דקרא וזהו דקתני ובשל בין מן החייבין המבושל וחדא מילתא היא כלומר חי ומבושל דהיינו בשיל ולא בשיל או אינו אלא מבושל ממש אבל בשול ולא בשיל א"ע עליו ת"ל כ"א צלי אש דמדכתיב כ"א צלי אש משמע דחוץ מצלי אש הכל נכלל בכלל. בישול: רבי ישמעאל אומר וכו' דברי תימה הן דיו"ט ל"צ קרא ולשבת צריך קרא וכבר דשו בו רבים ונ"ל במאי דאיתא בפ' הערל דע"ב ע"ב נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום כין כלילה וכ' התוס' שם ובפסח דנשרף ביום ט"ז ולא בליל ט"ז כיון דאינו יכול לשורפו ביו"ט הוי זמנו ט"ז ע"ש וזהו ביום ט"ז דהוי זמנו משום דבכל שנה כך הוא אבל ט"ז בשבת דבשנה זו דוקא הוא דא"י לשורפו יש לצדד דשלא מקרי דלא הוי זמנו הקבוע בכל שנא וי"ל דלא שנא ובזה נחלקו ר"יש ור' יונתן דריש ס"ל דא"צ לבקרו של ט"ז דכיון דא"י לשורפו ביו"ט הוי ט"ז זמנו ואינו נשרף אלא ביום כשאר נותר וא"צ קרא דעד בקר לד"ז אבל לחל ט"ז בשבת אצט' קרא למעט ליל י"ז דהו"א לא מיקרי זמנו י"ז ונשרף בליל י"ז ולהכי כתיב עד בקר לאשמועי' דגם זה זמנו ור' יונתן אמר דגם לזה. ל"צ קרא דק"ו מיו"ט הוי ולא מסתברא ליה דבשביל דבכל שנה בט"ז לא הוי י"ז זמנו וכי אצט' קרא לבקרו של בקר ות"ק דאמר אצט' קרא לט"ז גופיה י"ל דס"ל הבערה ללאו יצאה וביו"ט שריא כמ"ש התוס' בפ"ק דפסחים דף ה' בשם ריב"א ולכך אצט' לט"ז וגזירת הכתוב היא. ותנא מברייתא הלזו למדנו דר"יש ס"ל הבערה לחלק יצתה דאי ללאו לא אסיר ביו"ט לפי' ריב"א והיכי קאמר דלא אצט' קרא לט"ז ועפ"ז ל"ק מה שהק' הרב שאגת אריה סי' לפ"ד ריב"א מגמ' דשבת דקי"ד בפלוגתא דר"יש ור"עק אמאי לא מוקי כ"ע ס"ל נ"ון א"ק ביו"ט ובהא פליגי דר"יש ס"ל הבערה ללאו יצתה וליו"ט לא אצט' קרא ור"עק ס"ל לחלק יצתה ואצטרי' קרא ליו"ט ע"ש. והרי מברייתא הלזו למדנו. דרבי ישמעאל ס"ל הבערה לחלק יצתה: ומה חמץ דישנו בבל יראה וכו'. ק"ק לפי מ"ש הרשב"א ח"א. סי' ע"א דמוצא חמץ ביו"ט אינו שורפו ול"ד למאי דאמרי' בפ"ק דפסחים לר"עק דאי תשביתו ביו"ט הוה שריף ליה אי אמרי' מתוך דהתם לא אפשר לשורפו בעי"ט אי תשביתו ביו"ט אבל הכא דהיה אפשר לשורפו בעי"ט לא דחי יו"ט אפילו אמרי' מתוך ע"ש דא"כ היכי יליף ר"י נותר מחמץ שאני חמץ דהיה אפשר לשורפו מעיו"ט משא"כ נותר וי"ל

פרשה ח' לדורותיכם שומע אני מיעוט דורות ב' וכו'. כ' הזר"ע דהוה ס"ד למי' דורות ב' משום די"ל דלא נצטוו אלא כ"ז שלא נכנסו לארץ דבכניסתם לארץ א"צ זכרון ליצ"מ ע"ש. ועפי"ד ניחא מה שהק' ה' החזקוני מגמרא דבתרא דדרשינן לדורותיכם דכתיב גבי שחוטי חוץ לדורות עולם ואע"ג דגם שם כתיב חקת עולם מ"מ הגמ' שם לא נקט אלא לדורותיכם ותי' דמהכא ילפי' בעלמא דכ"מ דכתיב לדורותיכם לדורות עולם. ועפי"ד הזר"ע א"צ לזה וכן ניחא נמי מאי דדרשי' בר"פ ד' מחוסרי כפרה דמקבלין גרים בז"הז מדכתיב לדורותיכם ע"ש. הק' הזר"ע ליכתוב חקת עולם ולא בעי לדורותיכם ותי' דהו"א חקת עולם לדור ההוא דוקא דמצוה לעשות בכל שנה ולא סגי בפעם אחת ע"ש: ואין להק' דא"כ השתא נמי דכתיב לדורותיכם נימא ב' דורות ומנ"ל לדורות עולם די"ל דכיון דכבר שמעי' מחקת עולם לדור ההוא א"כ כי כתי' לדורותיכ' הוסיף עוד ב' דורות מלבד הדור ההוא וכיון דשמעי' דור ג' דכבר נכנסו לארץ שוב אין לחלק בין דור ג' לדורות הבאים כיון. דכבר שמענו דאפילו שנכנסו לארץ מחוייבים להזכיר יצ"מ ולעיקר קושייתו לפ"ד ה' החזקוני יתיישב דהא דכ' לדורותיכם לאשמועי' בעלמא דכל היכא דכתיב לדורותיכם הוא לדורות עולם. ודע דלפ"ד הזר"ע למדנו מברייתא הלזו דדור הוא עשרים שנה דהא מ' שנה ישבו במדבר

פרשה ט' ראשון חובה ושאר ימים רשות וכו' אא"א שאר ימים חובה וכו' דמדכתיב ימים משמע למעוטי לילות וסגי דנימא לילה אחת הוא דמעיט ור"ל דהימים הם ז' אבל הלילות אינם ז' ומסתבר' דעל הלילה הא' הוא דמיעט דהיא קודם לז' אבל שאר לילות הם מפסיקין בתוך הז' ומיהו לא ידעי' אי המיעוט לחובה או לרשות ת"ל בראשון וכו' בערב וכן פי' השב"י והזר"ע פי' בע"א ע"ש. ומ"מ קשה אמאי אצט' בערב הא מדרשא דשביעי יצא מן הכלל דבסמוך ידעי' דשאר ימים רשות דהא שביעי יצא דלא כתיב ביה מצות ולימד על הששה שהם רשות וע"כ המיעוט דימים למעט לילה הא' שהיא חובה וצ"ל דתרי תנאי היא ומאי דאצט' הכא לבערב לפום הד"א דלקמן דדרשי' ששה מן החדש וז'