משמרות כהונה חלק ג רסא

עדים אבל בע"א אפי' לאחרים שרי. ומעתה גם רבנן דברייתא הלזו דמכילתין לא פליגי אלא היכא דאנן סהדי דהוו בב' עדים אבל גבי ע"א מודו דאפי' לאחרים שרי רע"א בהכחשה להו כלום הוא אפילו לאחרים

הלכה י"ב הי"ל עיסה לאפות וכו' וכ"ה במתני' דחלה דס' אסור ובירוש' שם אמרי' דמפריש ומוכרה לכהנים ע"ש בהר"ש וא"כ הא דקתני הכא חייב היינו דחייב להפריש ומוכרה לכהן וכ"כ הנח"י ועיין ברש"י בסוף סוטה דמ"ח ע"א דאמתני' דהנחתומי דקתני תרומת מעשר נותנה לכהן כ' דהא דלא ימכרנה משום דאתי למשהי גביה ואתי לידי תקלה וכיון דעין מיתה הוא חיישי' ע"ש. ולפ"ז גם בחלה לא ימכרנה ועיין בתוס' דיומא ד"ח ע"א ע"ש וזה נ"ל כוונת רש"י בפ' הזרוע דהא דאמרי' גבי חלה ס' איסורא לחומרא כ' משום דעון מיתה הוא ע"ש דהיינו משים דמשמע ליה דחייב דקתני היינו ליתנה לכהן ולא למוכרה וע"ז קאמר משום דעון מיתה הוא דחיישינן דמשהה גביה ואתי ביה לידי תקלה אבל לענין הפרשה ודאי דחייב להפריש אפי' בלא מיתה דס' דאורייתא לחומרא ועמ"ש בחי' בנדרים ר"ז ע"א ע"ש

פרק ב' הלכה ו' אין נפרעין מהם דברי ר"י וכו' בגמ' ספ"ג דנדרים איתא ע"י שאמר שם ברוך אברם לאל עליון וברוך אל עליון שהקדים ברכת אברהם לברכת ה' ניטלה הכהונה ממנו וניתנה לאברהם והק' הר"ן שם הא אברהם זרעו של שם ומאי ניטלה הכהונה ממנו דקאמר ע"ש מ"ש והיה ק"ל מאי קושיא הא אברהם גר הוא וכקטן שנולד דמי שאינו מתייחס אחר אביו ואולם ע"פ ברייתא הלזו דפלוגתא דתנאי היא ניחא דבעי ליישב הדרשא ההיא אליבא דכ"ע ובב"ר פ' לך לך פל"ו סי' ט' איתא טל ילדותך לפי שהיה חושש אברהם שמא יש בי עון מאותן שהייתי עע"ז א"ל הקב"ה טל ילדותך כשם שהטל פורח כך עונותיך פורחים והק' מהר"ש יפה ז"ל אמאי היה חושש הא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ע"ש מ"ש וגם הוא נראה דרוצה ליישב הדרשא ההיא לכ"ע דאל"ה מאי ק"ל. ברם ק"ל דבגמ' דזבחים דקי"ו דפריך והכתיב גם אתה תתן בידינו זבחים ומשני קודם מ"ת מוכח דלא יצאו מכלל ב"נ עד סיני וא"כ מאי ק"ל למהרש"י תרי אברהם לאו גר הוה וי"ל

פרק ג' הלכה ב' משים בל תונה ומשום בל

תעשוק וכו' אבל משום ריבית ליכא כדתנן בפ' אז"נ ולוין מהם ומלוין אותם בריבית וכן בגר תושב ומפיק לה בגמ' מדכתיב מאתו ולא כתיב מאתם ע"ש והנה בר"פ אז"נ אמר דלאו דגזל מיותר דאתי מריבית והונאה ואתי לעושק ש"ש באא"ע והק' התוס' אמאי אצטריך קרא. למשרי גזילה של גוי הא בישראל גופיה לא אתי אלא מריבית והונאה וגוי שרי בריבית והונאה ע"ש מה שתי' והק' מהרש"א ז"ל מאי קושיא הא אי לאו דגלי קרא דגזל הגוי שרי היה מוקמי' דקרא דגזל לאסור גזל הגוי ולא הו"מ ליה לכובש ש"ש ע"ש. וק"ל על קושייתו דא"כ אפילו לבתר דגלי קרא דגזל הגוי שרי נוקמיה ללאו דגזל לאסור גזל גר תושב דכיון דעיקר איסור גזל בישראל מריבית והונאה במה הצר הוא דילפי' ולא חדא מחדא כדפרכינן התם א"כ גזל גר הושב לא אתי מתרוייהו דהא ריבית שרי בגר תושב וא"כ מנ"ל לאסור בג"ת אי לאו קרא דגזל ומנ"ל לאוקומיה לעושק ש"ש באא"ע אלא ע"כ דעיקר קרא בישראל כתיב דכתיב לא הגזול את רעך ואין לנו לאוקומי' בג"ת לחודיה וא"כ גם בגוי נימא כן ואין לו' דגזל דג"ת ילפי' מעושקו שהרי גזל לא אתי מעושק דאיכא למיפרך שכן טרח ביה כדאי' במציעא דקי"א ע"ש. וי"ל דאתי מהונאה ועושק דכי פרכת מה לעושק שכן טרח הונאה תוכח מה להונאה שכן לא ידע דמחיל עושק יוכיח ובגמ' ה"ה דהוה מצי למילף גזל בישראל גופיה מהונאה ועושק וחדא מנייהו נקט

הלכה כל ערוה שאין ישראל חייבין עליה וכו' עיין בסנהדרין דנ"ח ע"א והתוס' שם בד"ה נשא כ' ואשת אביו לר"עק ואחות אביו לר"א דאסירי לב"נ יש לאסור שמא יאמרו אבל משים איחלופי ליכא למגזר בקרובת אה דהכל יודעין וכו' עיין שם. והקשה מהרש"א דמשמע דאחות אביו מן האם ליכא משום איחלופי דהא אחות אביו דר"א היינו אחות אביו מן האם כדאי' שם וזה סותר מ"ש בס"הד דמאי דפריך דר"מ אדר"מ לאו מאחות האב מן האם דאיכא למי' משום איחלופי ע"ש ונ"ל דמ"ש התוס' דמשים איחלופי ליכא למגזר בקרוב' אב דאדברי ר"עק קאי דהיינו א"א דבהא ליכא צד אם כלל וליכא משום איחלופי ושיעור דבריהם דאשת אביו לר"עק ואחות אביו לר"א אית בהו משום שמא יאמרו ואינו כמו נשא אחותו מן האם דליכא שמא ואמרו והדר קאמרי דבמקום דקרובת האב לחודא דהיינו לר"עק ליכא משים איחלופי ולכך כתב בקרובת האב דאי אדר"א נמי קאי א"כ שפת יתר הוא מ"ש בקרובת האב דהא עלה קאי. וראיתי להש"י שכ' ליישב קושיית מהרש"א וכ' שאח"כ בכ"י הקרש של מהרצ"ץ ז"ל שכ"כ ולע"ד לא ראי זה כראי זה דכוונת מהרצ"ץ ז"ל היא דודאי התוס' מסתברא להו מסברא דאי איכא צד אב ליכא משום איחלופי ור"מ דאסר היינו משום שמא יאמרו אלא דכל זה אחר דשמעי' מר"א ור"עק דאסירי לב"נ ואיכא שמא יאמרו השתא מוקמי' לדר"מ משום שמא יאמרו והדרינן להכרחין דליכא משום איחלופי בנד האב אבל מעיקרא בס"ד דגמרא דאכתי לא שמעי' דאסירי לב"נ בע"כ משום איחלופי ואי הגמרא סמיך אברייתא דר"א הו"ל להמק' לאתויי הך ברייתא וכל זה מבואר בדבריו בקיצור ובזה ניחא מה שגמגם בדברי הש"י ע"ש: הלכה י"ב וכן ב"ח שאמר אלי שלו וכו' ה"ה בפ"ב מה' זכיה דין ט"ו נסתפק אם החזיקו ב' זאח"ז אם יכול הא' לו' לב"ח הנחתי לך מקום לגבות ממנו שיגבה מן האחרון או חולקין בין שניה' החוב ואח"כ הוכיח מהתוס' דאינו גובה אלא מן האחרון ע"ש ונראה פשוט דמקום הספק הוא אם נאמר דדוקא במכר ונתן בזאח"ז הוא דאמרי' בכוליה תלמודא דיכול לומר הנחתי לך מקום לגבות אבל בזוכין מהפקר אפשר דלא מקרי משעבדי אבל בל"ז אין מקום לספק זה שהרי בכ"ד אמרי' דיכול לו' הנחתי וכו' ומעתה מ"ש הרב שמחת יהודה מההיא דיש נוחלין ליתא

הלכה י"ג הרי אלו שלו וכו' דברי הנח"י בפי' הברייתא דחוקים הרבה ונ"ל דאתיא כאבא שאול בקדושין דכ"ג דבעי זכייה וא"כ אמר להם אלו עבדי והם שתקו שתיקה כהודאה דמי וגילו דעתם דלא נתכוונו לזכות בעצמו ואז אפי' אח"כ צווחו אמרי' שתיקה כהודאה דמי עיין בחולין דט"ל ע"ב אבל אם היו פקחין היו מכחישין אותו מעיקרא ועיין להרב ש"י: תם ונשלם מסבת גרים