משמרות כהונה חלק ג רנט

רצה להחמיר יחמיר כיון שאין עליו לטרוח ביו"ט וראיתי שהביאו קושיא זו משם הל"ח ויש מי שתי' דההיא דת"ש ונטי' לולב ידע הגמ' דהיא סיפא דהך בריית' דתני' ופטור מכל המצות ועל הך ברייתא תניא אם רצה להחמיר אינו רשאי מוכח דאכולהו קאי גם את"ש ונטילת לולב

מסכת כלה

פרק א' הלכה א' מה נדה שלא טבלה אסורה לבעלה וכו' בגמ' בפרק אף על פי דף ס' אהא דאמרינן שמואל מחלפא ליה בידא דשמאלא פירש"י בימי ליבונה וכ' התוס' דמשמע דיש להקל בימי ליבונה מבימי טומאתה וכ"מ מתנא דבי אליהו בשבת די"ג בימי ליבוניך מהו אצליך וכ' לישב בשם ר"ת דמתחילה היו רגילין לטבול ב' טבילו' א' כשתשלים ז' ימי טו' טובלת ואז לא נשאר עליה אלא טומאה דרבנן וכשתשלי' ימי ליבונ' היתה טובלת עוד פעם אחרת ע"ש והא דטומאה דרבנן הוא משום דאמר ר"ז בנדה דס"ה בנות ישראל החמירו ע"ע אפי' רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו ז"נ ע"ש ולפ"ז בדברי ר"ת מיושב שפיר ההיא דשמואל די"ל בטבלה ומשום דר"ז אבל ההיא דתנא דבי אליהו קשיא כיון דבימי התנאים היה ושם בנדה מבואר דאפי' בימי רבי לא היה הך דינא דר"ז דאמרי' ר' התקין בשדות וכו' משום דלא היו יודעין איזה יום זיבה משמע דוקא בשדות ובמקום שלא היו יודעין מיהו מדברי הר"מ בפי"א מה' א"ב מוכח דהא דרבי שנתקנ' בזמן התנאים תקנה שוה לכל נפש אפי' ליודעין איזה יום ימי נדה ולאותן היודעין ודאי מה שיושבין ז"ל אפילו בימי נדה מדרבנן הוא אבל לשאינם יודעין הוי ספק דאורייתא שמא ימי זיבה ולפ"ז י"ל דברי התוס' דניחא גם ההיא דתנא דבי אליהו דביודעין מיירי אבל רש"י בס' הפרדס הביאו הש"י כתב דבימי התנאים לא היה דין זה וההיא דתנא דבי אליהו יודע היה שכן היה וכו' ע"ש ומ"מ בההיא דשמואל ודאי די"ל דס"ל לרש"י כדברי ר"ת דבימי אמוראים הי"ל ההיא דר"ז וס"ל לרש"י דהתקין ר' למי שאינו יודע דוקא וניחא הכל ולק"מ מה שהק' השב"י ע"ד ע"ש

מנין לברכת חתנים מן התורה וכו' בכתובות ד"ז כ' התוס' דאסמכתא בעלמא הוא דעשרה לא משתמע מהתם וכו' ע"ש מבואר מדבריהם דאפי' ברכת אירוסין דילפי' לה מויברכו את רבקה בעי עשרה דאי לא בעי עשרה הא שפיר ילפי' מניה ברכת אירוסין ומזה י"ל עמ"ש ה' כסא רחמים בשם הפרח ע"ש

אפילו הקטנים רואין פני שכינה שנא' זרע יעבדנו הנח"י כ' דהביא זה כאן לישב מאי דקשיא אמאי דאמרי' לעיל מזה דער ואונן נענשו על חטאם הא קטנים נינהו ולאו בני עונשין ולזה הביא דקטנים כשזוכין רואין פני שכינה וכמו כן להפך ע"ש ולפמ"ש התוס' ר"פ ץ' סורר ד"ע ע"א דדורות הראשונים היו מביאין סימני גדלות כשהם קטנים בני ח' שנים ניחא שפיר דער ואונן גדולים מקרו גם לענין עונשין בזמן ההוא ועיין לה' כסא רחמים

מסכת דרך ארץ

פרק א' הלכה א' ולעולם אינו פוסל את אשתו אפי' בא על אמה וכו' כצ"ל והא דתנן ר"פ נושאין הנטען על האשה אסור בקרובותיה ה"ד אסור לישא קרובותיה אבל זו שכבר נשואה לו בהיתר אין מוציאין אותה ממנו ואפילו כנס באיסור קי"ל אם כנס לא יוציא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' א"ב דין י"א והוא מהתוספתא כמ"ש ה"ה שם ע"ש ובגמ' ביבמות דצ"ה איתא אר"י לא נחלקו ב"ש וב"ה בבא על חמותו שפוסל את אשתו והא דמכילתין דלא כר"י אלא כרבי יוסי התם. עוד איתא התם ההוא דעבד איסורא בחמתיה אתייא ר"י ונגדיה אמר ליה אי לאו דאמר שמואל אין הלכה כר"י אסרתא לאנתקך עלך איסורא דלעלם ע"ש וכ' הרשב"א בחי' שם הא דלא נאסרה עליו משום נטען משום דקי"ל אם כנס לא יוציא וכ"ש זו שנשואה לו בהיתר ע"ש ולפי מה שצדד המש"ל שם בה' א"ב דלא אסרו משום נטען אלא במפתה אבל באונס כיון דהיא היתה אנוסה לא חיישי' שמא יזנה עמה עוד דהא היא לא נתרצית לזנות ולשמא יאנוס עוד אותה לא חיישי' ע"ש ניחא שפיר הכא די"ל באונס מיירי מיהו כבר הוכיח המש"ל שם מדברי התוס' ורש"י ר"פ נושאין דאפי' באונס איתיה להאי דינא דנטען ע"ש והש"י דחה דלאחר מיתת חמותו לא מיתסרה אשתו אפי' לר"י דכי היכי דלר"עק דדריש התם אתהן אחמותה ואשתו ומפרש רבא דוקא בשתיהן קיימות ה"נ לר"י דוקא בשתיהן קיימות ע"ש ולא היא דלר"עק דריש אתהן אחמותו ואשתו ולא ס"ל כר"י דאשתו נאסרה וא"כ לאיזה ענין כתבה רחמנא לאשתו ע"כ למדרש דוקא בשתיהן קיימות אבל לר"י דדריש להו לענין דאשתו נאסרת ע"י ביאת חמותו א"כ שפיר אצט' למכתב כאן אשתו ומנ"ל דבעי' שתיהן קיימות ועיין להמש"ל מ"ש בשם הב"ש בישוב דברי הש"הג דבחמותו נאסר' אשתו עליו משו' נטען ע"ש והוא תימה מההוא דעבד איסור' בחמותיה דלא מיתסר' אלא משום דר"י אלא ע"כ ברגילה דוקא הוא דאסר הש"הג ועיין מ"ש המש"ל שם

ודע דאיסורא דנטען דכ' הר"מ אם כנס לא יוציא לאו דוקא כנס אלא אפי' קדש לא יוציא. כן הוכיח ה' דינא דחיי שם מהירוש' ומתשו' הריב"ש ואם אחר שכנס גירש אם מותר לישאנה לכתחילה כ' שם משם ה"ה בפ"י מה' גירושין והנ"י בפ' כיצד דאם יש לו בנים יחזיר ואם לאו לא יחזיר ע"ש. וה' אדמת קדש בתחי' ספרו נסתפק בזה בכל הנהו דאמרי' אם כנס לא יוציא אם גירש אי מותר להחזירה או לא ע"ש שנעלם ממנו זה וכבר כתבתי בזה במ"א

הלכה ג נתארסה ונתגרשה וכו' ונמחק תיבת נבעלה בין באונס בין ברצון וע' להנח"י שלא ביאר זה וגם ט"ס נפל בדבריו ע"ש ומ"ש בזה הש"י לא נהירא

הלכה ו' כל ערוה שהיא אסורה נו ובא עליה מותר לישא בתה וכו' פסקי הר"מ שהבי' הנח"י נ"ל שאינם ענין לכאן אלא פי' הברייתא נראה לי דמותר לישא בתה ואינו בכלל דין נטען דר"פ נושאין דהתם טעמא מאי דאסור לישא בתה משום שמא יזנה עמה כשתבא לבקר קרובתה והכא שהיא בלא"ה קרובה ובלא נשואין אלו תבא לבקר כל אשה שישא ולכך מותר לישא בתה ודקתני בא על א"א מותר לישא בתה צ"ל לאתר מיתת האשה שבא עליה כדמוקי הגמ' ר"פ נושאין הך ברייתא דמייתי התם ועיין ספ"ב דיבמות

הלכה ז' פסלן מן הכהונה עיין להתוס' ביבמות

דע"ח ע"א בד"ה נכרי בתירוצ' האחרון