משמרות כהונה חלק ג רנח

מכשירין וכו' וכ' מהרש"א ז"ל משום דר"י לא קאמר שרו אלא במילי דאורייתא אבל במילי דרבנן אסור ע"ש ולפ"ד הגמ' בר"פ תולין דקאמר ר"א ס"ל כר"י הו"מ לדחויי ע"כ ל"ק ר"י אלא בדאורייתא אבל בדרבנן כההיא דתולין לא. גם לפ"ד הוו ר"י ור"א דפ' תולין סברות הפוכות ע"ש בתוס' ר"פ תולין ועיין במהרש"א בפ' משילין דל"ז שכ' דהא דלא פריך במגילה מהוצאה משום דאיכא למדחי דבדרבנן מיירי ע"ש והוא תימה דא"כ היכי דייק הא לענין מכשירין הא ר"י מודה במילי דרבנן כמ"ש הוא עצמו בשבת וכבר ראיתי להשע"ה בפ"א מהלכות יו"ט שעמד בזה וצ"ל דהתוס' בפ' משילין. ס"ל דר"י גם במילי דרבנן מתיר במכשירין דלא כמ"ש בשבת ואין קושיא ממאי דלא דייק במשילין הא לענין מכשירין דלא נחית הגמרא שם לדיוקי כמאן אתיא מתני' דלא נחית אלא למירמא רמיא דמתני' ולא ק"ל להתוס' במשילין אלא אמאי לא דמי האי רומיא במגילה דודאי אי שייכא האי רומיא התם לא הוה שביק לה הגמ' שם אבל אי לא אתיא מתני' ככ"ע זימנין דלא דייק ובלא"ה ע"י רומיא דמתני' שמעי' דתנאי היא כדמשני הגמ'

פרק י"ב הלכה ה' אין לך דבר שטעון ברכה לפניו ולאחריו אלא עשרת הדברות ושירת הים וקללות שבמשנה תורה לעיל בפרקין איתא דגם בקללות שכתב כן הוא הדין והט"ז סי' קל"ט סק"ג הקשה אהא דאמרי' בס"פ בני העיר קללות יחיד קורא אותם משום דאין מברכין על התוכחות והא מעיקרא לא היה מברך אלא הראשון ברכה א' והאחרון ברכה אחרונה ונדחק בישובה ונעלם ממנו ברייתא דמכילתין הלזו דאפי' מעיקרא קודם התקנה היו מברכין על התוכחות לפניהם ולאחריהם

פרק י"ד הלכה ב' ואם היה מתורגמן או דרוש קורין ג' או ה' או ששה וכו' עיין לעיל פי"ב ה' ז' דתני ואם היה בשבת מתורגמן או דרוש קורין ג' או ה' או שבעה ע"ש. ובזה אין לפרש כאן כמו שפי' ה' כסא רחמים ע"ש

פרק ט"ז הלכה י"א קמ"ז מזמורים מזמורים יש בספר תהלים וכו' ק' דק"ן מז' הם והנח"י כ' בשם הרב אביו ז"ל כמ"ש בפ"ק דבתרא דעשה ס' תהלים ע"י עשרה זקנים ותלת מנייהו עדיין היו בחיים וכיון דאפשר שהם עצמן יעשו ספר ויסדרום אינם מן המנין דלא חשיב אלא אותם שמתו ודהע"ה סידרם נק' על שמו ע"ש. והוא תימא דא"כ בצרי להו ולא הוו אלא קמ"ו דהא אשרי ולמה רגשו מזמור. אחר הן כדאי' בברכות ד"ט ע"ש ועוד דהתוס' בפ' ע"פ כ' דליכא מזמור בן ב' פסוקים וכ' מהרש"א דלפ"ד הללו את ה' כל גוים מחובר עם המזמור שבצדו ואינו מזמור בפ"ע וא"כ קמ"ה הוו ועיין לס' כסא רחמים ומ"מ נקטי' דליכא קושי' בברייתא הלזו אלא מאחד דהא קמ"ח הוו ומי ידעתי ואמצאהו ועיין מש"ל פרק ד' ה'ט' ע"ש: פרק ך' הלכה ט' ג' פרקים הראשונים הללויה ובצאת ומה אהבתי מדלא קתני לא לנו מוכח דלא לנו אינו מזמור בפ"ע אלא מחובר עם שלמעלה ממנו ובכן אתנח לן ברייתא דלעיל פי"ו דקתני קמ"ז מזמורים בתהלים דהיינו משום דאשרי ולמה רגשו מזמור אחד הם כדאי' בברכות והללו את ה' אינו מזמור בפ"ע כמ"ש התוס' בפסחים דליכא מזמור בן ב' פסוקים ובצאת ישראל ולא לנו מזמור אחד הם כדמשמע כאן דל תלתא מק"ן פשו להו קמ"ז ועמ"ש שם. איברא דמסיפא דברייתא הלזו דקתני ב' פרקים האחרונים הללו את ה' והודו נר' דהללו את ה' מזמור בפ"ע הוא אף על גב דלית ביה אלא ב' פסוקים דלא כהתוס' דפסחים

מסכת שמחות

פרק ז' הלכה י"ט הנוטע והמבריך וכו'. מהר"ם אלשיך ז"ל בתשו' סי' ק"י כ' אתרוג המורכב בלימון אינו יוצא בו י"ח דבטל והוי לימון כדאמרי' בסוטה דמ"ג ילדה שסיבכה בזקנה בטלה ע"ש והש"י דחה דשאני התם דמין במינו אבל במין בשא"מ הרי אתרוג. לפניך ומאן לימא לן דבטיל ע"ש. וכן יש להוכיח מהגמ' שם בסוטה דמוקי לההיא דמרכיב דחוזר עליה בהרכבת היתר במרכיב אילן בירק ע"ש ואי איתא ליבטיל בירק כדבטלה ילדה בזקנה אלא ע"כ דמין במינו שאני אך מה שהק' דא"כ ילדה בילדה שעושה לסייג ולקורות ליבטיל ע"ש. לק"מ דשאני ההיא משום דאי ממליך עלה וכו' כדאיתא התם בפ' משוח מלחמה ע"ש

פרק ט' הלכה א' על רבו שלמדו חכמה. הלח"מ בפ"ט מה' אבל כ' בדעת הרמב"ם ז"ל דבשוין ולא למדו זה מזה אין חייבין בקריעה זע"ז אלא שנהגו לקרוע ולא מדינא וע"ש להכ"מ ולפ"ז בגמ' דשבת דק"ה דפריך אהא דקריעה הוי מקלקל ואי חכם וכו' ואי אדם כשר הוא חיובי מחייב הו"מ לאוקומה בחכם ובשוין דכיון דאינו חייב הוי מקלקל וכן י"ל עמ"ש הלח"מ בפ"ה מה' ת"ת ע"ש

הלכה יו"ד האשה אינה קורעת אלא את העליון הטעם הוא דחיישי' להרהור ואע"ג דכ' התוס' בסנהדרין ד"כ דבשעת צער לא חיישי' להרהו' גבי נשים הולכות לפני המטה ס"ד בשלא יש שום שינוי שאינן הולכות מגולות אבל הכא אי קורעות גם הפנימי או מתגלה מקום שהיה מכוסה ושייך בו הרהור בכה"ג חיישי' גם בשעת צער וא"צ למ"ש הש"י גם מ"ש בההיא דסוטה דש"ה כדי לקיים מצות ופרע וכו' ע"ש לפ"ז בגמ' שם בפרק נגמר הדין הו"ל למינקט האי טעמא וטפי הי"ל להרב למינקט טעמא דונוסרו שהוזכר שם בגמ' עיין שם

הלכה י"ז אמרו לו מת אביו עיין בגמ' דנדרים דפ"ז ועיין להב"י סי' ש"מ ומוכח מדברי רש"י ז"ל שם בד"ה והא גבי קריעה דכי מתי לו ב' מתים בעי קריעה לכל אחד ואפי' בכ"א וכ"נ גם מדברי הרא"ש בפירושו שם ע"ש וזה היפך ברייתא דמכילתין בסמוך

הלכה כ"ד ואסור למוכרן לנכרי נר' דהטעם שמא יחזור וימכרנו לישראל דאפי' באיסורי דרבנן גזרי' שמא יחזור וימכרנו לישראל ואפי' בנט"לפ שאינו אסור אלא לכתחי' כמר שהוכחתי במ"א אבל התוס' במ"ק רכ"ו נספפקו אי אסור למוכרן נראה מרבריהם דבאיסורי דרבנן ל"ג ובמ"א כתבתי בזה: פרק יו"ד הלכה ז' לא יחמיר עיין להתוס' במ"ק דכ"ג שהביאו מהירוש' דתני אם רצה להחמיר לא יחמיר משום כבוד המת או משום דאין לו מי שישא משאו נ"מ וכו' ופריך והתניא תקיעת שופר וכו' ע"ש והוא תימא דמאי פריך מדתניא פטור מתקיעת שופר אה"נ פטור מדינא ואם