משמרות כהונה חלק ג רנז

דבתרא בגויל מתוקמא שפיר וטעמא דרבנן הכא דאמרי' אין עושין אפי' בדפתרא משום דאתי לאנוחי נביאים אתורה דהא לא מדכרי רבנן במילתייהו כתובים והתוס' בבתרא בדברי ר"י דחו טעם זה דלא מצינו קפידא בכתובים אנביאים ע"ש. ומן האמור איכא למידק בדברי התוס' הללו דאמאי לא דחו דע"כ לאו ה"ט דר"י דא"כ בדפתרא אמאי ס"ל עושין כדתניא הכא דבקפידא דהנחה אפילו בדפתרא איכא קפידא ולענין הלכה כל הפוסקי' כ' דעושין כר"מ דבתרא ועיין בהג"א שם שהק' הא קי"ל הלכה כר"י לגבי ר"מ ע"ש והרב כסא רחמים כתב דמשום סתמא דברייתא שם והביא דברי הכנ"הג שכ' דקי"ל כר"י אפי' דסתמא דמתני' כר"מ ע"ש ולע"ד דברי הכנ"הג אינם ענין לכאן דדוקא בסתם משנה דסתם משנה ר"מ והוי כאילו תני בהדיא דברי ר"מ ועיין בפ' כל הכלים אמתניתין דכל הכלים שנשברו אם עושין הם מעין מלאכה וכו' ע"ש אבל בסתם ברייתא הוי תנא דברייתא ור"מ כרבים לגבי ר"י דיחיד הוא

הלכה ז' ושניקדו וכו' הרמב"ן ז"ל כ' אפי' הסיר הניקוד פסול ע"ש טעמו והל"ח דחה טעמו וכ' דטעמא משום דכי גורר הוי כמנומר והביא דבריהם הנח"י דק"ל דבמנחות דכ"ט מבואר דבגרירה ליכא לתא דמנומר דאמרי' ה"מ בחסרות אבל ביתרות ל"ל בה וע"ש בתוספ' בד"ל ואפשר לחלק דדוקא התם דכי גריר כותב על הגרר דמעבה האות שלפניה כמ"ש בי"ד סי' רע"ט ע"ש אבל כי גריר הניקור אינו כותב במקומו בכה"ג הוי כמנומר ועמש"ל בפ"א ה"ט ע"ש

הלכה ט' אחת בדף א' דברי ר"י. מ"ש הנח"י דסברת ר"י היא סברת רב שם במנחו' דכ"ט ע"ש הוא תימה דרב ס"ל שתים בכל דף קורין בו וסברת ר"י אפילו אחת בדף א' הרי סברות חלוקות הם ועוד אי איתא אמאי אסיק שם דברי רב בתיובתא נימא אנא דאמרי כר"י

פרק ד' ה' רחמים בפרקין הביא משם מהר"י חאגי"ז ז"ל שנסתפק באם היה כתוב שם א"ל בניקודו צירי והוסיף נקודה אחת ועשאה סגול ונשתנה משמעותו אי הוי כמוחק את ה' ולקי וכן לענין שבת אי בה"ג חייב משום מוחק ע"ש ולא ידעתי מקומו של ספק זה לענין שבת דהא כיון דהיה כתוב שם אל ושינה משמעותו הוי מקלקל דמוחק לא מחייב אלא במוחק ע"מ לכתוב ב' אותיות כדתנן בפ' כ"ג ואל"ה הוי מקלקל מיהו איכא לספוקי בהיה צריך לכתוב אל בסגול וכתבו בצירי ובשבת הוסיף נקודה ועשהו סגול והכשירו לספר עי"ז אי מחייב משום כותב אי דמי לכותב אות אחת להשלים הספר דמחייב כדאי' שם בפ' כ"ג ופ' הר"מ בה"ש ה"ד דוקא אות אבל נקודה לאו כלום היא ועיין להרב שמחת יהודה בפרקין מ"ש ע"ד מהרי"ח הללו ע"ש

פרק ה' הלכה ד' רמ"א מוחק וכו' רשב"א אומר משמו אין תולין וכו' נראה דה"פ מוחק ולא גילה דעתו בתלייה וגרירא ורשב"א ביאר דבריו דאין תולין ואין גוררין אבל מודה דמוחק כדקאמר ר"מ ורחב"ע פליג דאפי' מחיקה לא אלא יגנז ומעתה פליגא ברייתא דמכילתין אברייתא דגמ' במנחות ד"ל דהתם קתני דרשב"א משמו אומר אין תקנה אלא יגנז דהיא סברת רחב"ע דמכילתין ולזה כיוונו התוס' שם שכ' דע"כ פליגא בסברת ר"מ ע"ש ודלא כהנח"י בפי' בברייתא דמכילתין ול"ק מה שהק' ע"ד התוס' דמנחות ה' שמחת יהודה ע"ש

הלכה ה' שכח וכתב אל אל עויל וכו' הק' הנח"י הא כבר שמעי' לה מברייתא דלעיל דכ' ב' הויות דמעכב השני ותי' דקמ"ל אפי' בכתובים ע"ש וה' כסא רחמים תי' דשאני ההיא דלעיל דהויה הב' היא יתירא אבל הכא אין כאן יתור והו"א אינו נפסל במה שהוסיף לכוין לשם קדושת ה' כתיבה שאינה שם ע"ש וליתא דהאי מילתא נמי שמעי' לה מדין דהלכה ב' דקתני היה צריך לכתוב יהודה וטעה ונתכוון לשם הויה ולא הטיל ד' מוחק הכל ולא קתני תולה הד' כדרישא וע"כ נר' עיקר כתי' הנח"י מברייתא הלזו והק' ה' כסא רחמים עמ"ש הרשב"א הביאו מרן בב"י סי' רע"ו ופ' מור"ם בהגה שם שאם כוין על תיבה אחת שאינה שם לשם קדושת ה' אינו נפסל דהו"ל כמקדיש ב"מ למזבח דלא אמר כלום ותי' דלא כ"כ הרשב"ץ אלא בידע שהיא תיבת חול וכ' במזיד לשם קדושת ה' אבל הכא טעה וסבר שהוא שם קדוש עש"ב ולפ"ד במקדיש בע"מ למזבח נמי כן הוא דאם טעה וסבור שמותרין בע"מ למזבח או דלא ידע שהיא בע"מ קדושה ותמכר ויביא בדמיה קרבן שהרי הרשב"א מדמה להו אהדדי ואין נר' כן ממתני' ס"פ כיצד מערימין דקתני אמר על בהמה טמאה ועל בע"מ ה"ז עולה לא אמר כלום ה"ז לעולה תמכר וכו' ואי איתא ליפלוג וליתני בדידה באמר עולה לבד בין טעי לנתכוון גם לפי' הי"מ שכ' התוס' שם צ"ל דמתני' בטעי וסבר דמותרין למזבח כיון דמין הראוי להקרבה דאל"ה הוה מיתסר מדין נדר כמ"ש בחי' במס' נדרים ד"ו ע"א ע"ש הרי אפילו טעי וסבר שמותרין למזבח לא אמר כלום ודכוותה בכתב אות שאינה שם לשם קדושת ה' אע"ג דטעי אינו נפסל לדעת הרשב"ץ: פרק ט' הלכה ד' אין כותבין שמע אלא בתחי' שיטה וכו' בריית הלזו מסייעא ליה להרא"ש שסובר דאם הניח שיעור ט' אותיות חלק בתחילת שיטה ואח"כ כתב הוי נמי פתוחה ולכך אצט' תנא דברייתא לאשמועי' שמע בתחי' שיטה דבא לאשמועי' שאין לכתוב באמצע שיטה ולהניח תחי' שיטה חלק אבל לדעת הרמב"ם דכה"ג הוי סתומה ולא הוי פתוחה אלא כי מתחיל לכתוב בתחי' שיטה אמאי אצט' לאשמועי' דשמע בתחילת שיטה הא כיון דפרשה פתוחה היא ודאי דעושה אותה בתחי' שיטה ובכל התורה כן הוא ועיין לעיל פרק א' הלכה י"ד ולהנח"י שם

פרק י' הלכה א' אבל באחד תעיז מתבאר מזה דטעמא דר"א משום דלא תעיז נגד אחד והיתה נאמנת משום דע"א בהכחשה לאו כלום אבל בגמ' ריש סוטה מפיק טעמא דר"א מקרא ואיכא תנא דס"ל קנוי נמי בע"א סגי ואי טעמא משום העזה במאי פליגי בקנוי ומ"מ מכאן יש להוכיח דע"א בהכחש' בעל דבר נמי לאו כלום ודלא פמהר"מ מפדוואה סי' ל"ב דנקיט במושלם כדעת רש"י בקדושין דס"ה ע"ב דדוקא בהכחשת עד אחר הוא דאמרי' ע"א בהכחשה לאו כלום אבל בעל דבר לאו כל כמיניה לאכחושי ע"א ע"ש ועיין להשע"ה בה' אישות דף ועיין בחי' בכריתו' בפ' אמרו לו די"ב ע"ב ע"ש

הלכה ג' אין בין יו"ט לשבת אלא א"נ בלבד בגמ' בשבת דקכ"ד ע"א דמי ההיא דמשילין אהאי דאין בין יו"ט לשבת ומשני הא ר"א הא רבנן וכ' התוס' ההיא דמתני' דמגילה בדאורייתא מיירי וההיא דמשילין בדרבנן ולכך לא קאמר במשילין הא לענין