משמרות כהונה חלק ג רנו

להו למי' דלר"ת נמי שיטה ראשונה דפסול לא ידעי' אלא מהלכה דאי מההיא דגיטין איסורא הוא דאיכא וע"ז הוא דאצטריך קרא גבי סוטה וע"ד שכתבו בתחילת דבריהם ז"ל

הלכה ט' אין כותבין בזהב משמע אפילו אינם אזכרות ובפ' הבונה אמרי' אין כותבין אזכרות בזהב מוכח דשאר התורה כותבין בזהב והרב יכין ובועז סימן כ"ד כתב דשאר התורה אפשר בגרירה אפילו דמחזי כמנומר כשר אבל אזכרות א"א בגרירה ע"ש ולא ראה דברי הריטב"א בחי' בפרק הנזקין דנ"ד דאהא דאמרי' נהי דהפסיד שכר אזכרות וכו' אמ"ל שאני אומר כל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובין לשמן אינו שוה כלום כ' דאף על גב דאפי' אזכרות אפשר בקליפה הוי מנומר אבל העברת קולמוס ש"ד ולא הוי כמנומר ואמ"ל מחזי כמנומר ע"ש הרי דכה"ג פסול משום דהוי מנומר ואין סברא לחלק בין קליפה לגרירה גם י"ל מזה עמ"ש הש"י ע"ד היכין ובועז וכן י"ל על הרשב"א סי' קכ"ז שהביא ה' שמחת והודה ע"ש ועיין להנח"י. שו"ר דגמ' ערוכה היא במנחות דף כ"ט ע"ב דאמרי' ה"מ בחסרות אבל ביתירות כשר וע"ש בתוס' דף ל' ע"א דמתבאר משם דכי גריר לא מחזי כמנומר ומעתה מוכרח לומד לדברי הריטב"א די"ל בין גרירה לקליפה ועמ"ש לקמן בפ"ג הלכה ז' ע"ש

הלכה י"א עושה אותו דף קטן בפני עצמו

בפרק הקומץ ד"ל איתא בבריתא דקתני לא יעשה יריעה פחותה מבת שלש ולא יתירה על שמונה ולא ירחיב בדפין ולא יקצר ברפין ואחר כך תני בר"א באמצע אבל בסוף התורה עושה אפי' פסוק אחד אפי' דף אחד ופירש"י בד"א אדסמיך ליה אלא יקצר בדפין ואפי' פסוק אחד היינו דיחלק הפסוק בג' הדפין ואפי' דף אחד היינו שיעשה היריעה דף אחד רחב ופריך פסוק אחד ס"ד ר"ל דפ' אחד איך יתחלק על ג' דפין ומשני אלא אימא פסוק אחד בדף אחד ופירש"י יעשה דף קצר ויכתוב בו הפסוק ע"ש ומוכח לפי' דלא מיירי כלל באם יכול לעשות יריעה בת דף אחד בסוף התורה אלא דצריך לעיל' שלשה דפין ומיירי בכתב כבר הב' דפין שביריעה ונשאר פסוק אחד ודף אחד דיחלק הפ' בדף ע"י שיעשה דף קטן דאלת"ה הו"לל דבמסקנא בד"א קאי ארישא ועוד דאפי' בס"ד דגמ' הול"ל דקאי בד"א גם ארישא אלא ע"כ דס"ל דדינא דריש' דלא יעשה יריעה בת דף אחד גם בסוף התורה איתיה אבל הר"מ בפ"ח מה' ס"ת כ' לא יעשה יריעה בת דף אחד בד"א בתחילת התורה ע"ש נראה דמ' בד"א קאי ארישא ובס"ד דגמ' דקאי אתרוויהו דפסוק אחד היינו יקצר בדפין ויעשה דף רחב הרבה ואפי' דף אחד היינו אפי' יריעה בת דף אחד ופריך פסוק אחד אינו מספיק ליריע' רחבה הרבה ומשני דלא קאי לא ארישא ופסוק אחד בדף אחד בינוני והטור הביא דברי הר"מ בסימן רע"ב ופ' מרן בש"ע בלי שום חולק גם בב"י לא כ' שום חולק בזה ותמהני עליו ועל כל הפי' שלא ביארו זה' דלדעת רש"י לא יכול לעשות שום יריעה בת דף אחד אפילו בסוף התורה מדלא פי' בד"א ארישא והשתא לדעת הר"מ ניחא שפיר מאי דקתני הכא דף קטן בפני עצמו דהיינו יריעה בת דף אחר אבל לדעת רש"י ק' מאי בפני עצמו דקתני

במ"ש ה' משאת משה על הט"ז באויר באמצע פ' שהביא הרב כסא רחמים עיין לקמן בריש פרק ה' ע"ש

הלכה י"ב מין ונכרי וכו' בפרק השולח טעמא דמין משום דסתמו לע"ז ונכרי משום דלאו בר קשירה ואפילו למ"ש מהרש"א שם דרשב"ג ל"ל. דרשה דבר קשירה ברייתא דילן אתיא ככ"ע ומשום דבעי' כתיבה לשמה ונכרי אדעתא דנפשיה עביד ואפי' מאן דלא בעי כתיבה לשמה מפסיל משום דשמא לע"ז אכוין ובמאי דאיתא תמצא ביד נכרי אמרי לה קורין בו פירש"י דס"ס הוא שמא ישראל כתבו ואת"ל נכרי שמא לאו לע"ז אכוין והתוס' הקשו הא נכרי מפסיל משום דלאו בר קשירה ולפ"ד מהרש"א הנז' י"ל דברי רש"י דלהאי אמרי לה דקורין בו ר"נ ס"ל כאידך תנא דל"ל דרשה דקשירה ולא בעי כתיבה לשמה ולא מיפסיל אלא משום דשמא לע"ז אכוין א"נ אפי' בעי כתיבה לשמה ס"ל דנכרי ס' אי אדעתא דנפשיה ולא ודאי וכמ"ש ה' בני יעקב דף ע"ש ועיין במהרש"א שם בהשולח בגמ' ומ"ש שם מהרש"א בקושייתם על פירש"י ע"ש לא נהירא דהגמ' ידע לה דמצי לאוקומה לברייתא דקתני יגזז משום לשמה אלא משום דאשכח ברייתא דקשירה בהדיא כמ"ש התוס' בדבור שאח"ז ע"ש

פרק ב' הלכה ב' עשה סופו לתחילתו פסול וגי' הירוש' עשה סופו שוה לתחילתו פסול ופי' ה' רגל ישרה דר"ל עשה בסוף הדף תחת השיטו' תיבה שמתחיל בה בדף שאחריו כמו שרגילין לעשות בדפוס בכל הספרים וה' כסא רחמי' דחה כל הפי' בטוב טעם ודעת והסכים לפי' ה' רגל ישרה עש"ב. ומתבאר מזה דאפי' תיבות שנכתבו יתרים בסוף הדף שלא לשם קדושת ס"ת מפסיל ס"ת בכך דודאי הני תיבות כפולים נכתבו שלא לשם ס"ת וגם משמע דאפי' רחוקים מן השיטות ונכתבו בסוף הדף פסילי שכן דרך לכתוב בדפוסין בסוף הדף ומכאן מודעה דלא כה' קול אליהו ח"ב סי' ך' שנשאל באותיות הכתובים בסוף שיטה אחרונה שבדף וחזר וכפלם בסוף הדף רחוק מן השיטות והעלה דלא מיפסיל בכך כיון שרחוקים מן השי' ועוד מטעם דלא נכתבו לשם קדושת ס"ת עש"ב

הלכה יו"ד מפני שאינו מן המובחר כן גי' כל ץ הספרים וקאי ארישא כמ"ש הנח"י ע"ש וה' כסא רחמים הק' ע"ז דא"כ חציו גויל וחציו קלפים לא מיפסיל בדיעבד דהא שאינו מן המובחר קאמר דמשמע דכשר ואינו מצוה מן המובחר והרי הר"מ פוסל בחציו קלפים וחציו גויל ודחה מכח זה גי' הספרים ע"ש ואין זה מוכרח דפעמים נופל לשון אינו מן המובחר על מידי דפסול' נמי איכא כדאשכחן בגיטין ד"ך ע"א דאמר ר"ח גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר"י ורבנן דלרבנן דאמרי אין זה מן המובחר מיפסל וכ"כ הריטב"א שם בחי' דלר"ח ס"ל דלרבנן מיפסל אע"ג דנקטו אינו מן המובחר ואע"ג דבגמ' דחי שם טעמא דרבנן משום זה אלי ואנוהו מ"מ מצינו דיתכן לשון זה על מידי דפיסול' נמי איכא ואין מכאן קושי' על הר"מ דאין מכאן הכרח והר"מ ודאי דהוציא דינו ממ"א

פרק ג' הלכה א' עושה אדם תורה נביאים וכתובים דברי ר"י. עיין בבתרא רי"ג דר"י ס"ל אין עושין וכבר עמד בזה ה' כסא רחמים ע"ש. ולק"מ דלקמן הל' ו' אמרי' ה"מ בדפתרא אבל בגויל לא ופי' הנמ"י דקאי אר"פ דדוקא דעושה תנ"ך כאחד בדפתרא דלא אמרי' כוליה תורה אבל בגויל דכשר לס"ת אתי למי' כוליה תורה ע"ש. ומעתה ההיא