משמרות כהונה חלק ג רנה

דאחריות טומאה אינו נכנס כ"ש בהזכיר בפי' אחד מאחריות ולפמ"ש הכנ"הג בתשו' סי' קנ"א דגם בטעם ב' שכ' הרא"ש דוקא כשמוכר קיבל אחד ממיני אחריות ולוקח קיבל אחר ממיני אחריות אבל אם אחד מהם לבד קיבל אחד מאחריות בפי' דוקא אותו אחריות שקיבל בפי' אבל שאר אחריות על מי שכנגדו ע"ש א"ש הכא. ועפי"ז ליתא למה שלמד מתשו' הרא"ש הלזו ה' בית יהודה ח"ב סי' פ"ג לנדונו ע"ש. גם מ"ש הרב שושנים לדוד דפלוגתייהו דהכא בפלוגתא דהיזק שאינו ניכר אי הוי היזק ניחא שפיר ועיין לה' פני משה ח"א סימן י"ב בתשו' מהר"ש ן' אליסיר ז"ל שדבריו אינם מובנים ע"ש ועיין למהר"י קולון סי' קי"ב שכ' בנשבע לפרוע לו בעירו של המלוה והלך המלוה לעיר אחרת שקרובה כמו עיר של המלוה שחייב להוליכו לו שם והאריך בראיו' שכל המקבל עליו דבר ל"ד אותו הדבר אלא גם הדומה לו בכלל ע"ש שלא זכר לתשו' הרא"ש הלזו גם קשה ע"ד ממשנתנו ויש לחלק

עו"ש רי"א אף מי שהיה בו דעת הק' התי"ט מ"ט דרבנן הא בעי' פיו ולבו שוין ע"ש והחזו"ן כ' דלפמ"ש הרב קרית ספר דדוקא היכא דמכחישין לק"מ ע"ש ועיין גמ' ותוס' במס' שבועות דכ"ו ע"ב ע"ש. ומ"מ דבריו תמוהים דה"נ מכחישין דלפיו היכא דנשברה הויא תרומה וללבו לא הוי תרומה וטעמ' דאין מכחישין דהוי דברים משום דפיו עצמו יתפרש על מה שחשב בלבו והוו דברי פיו כמחשבה לבו דומיא דנודרין להרגין דאמר בלבו היום ומפרשי' למאמר פיו דהיום קאמר ולא מתסר אלא באותו יום וא"כ ה"נ אי מדמי' להא מפרשי' למאמר פיהו דבתנאי שתעלה שלום וא"כ מתקיימת מחשבות לבו ומ"ט דרבנן אלא ע"כ דהכא הוו מכחישין

תם ונשלם מסכת טבול יום מסכת סופרים פרק א' הלכה א' אין כותבין ספרים על עור בה"ט וכו' הנח"י הוכיח דעיקר הגי' אין כותבין ספרים תפלין ומזוזות ע"ש ונר' להוכיח מדברי התוס' דספרים לחוד גרסינן והוא ממ"ש בפ' הקומץ דל"ב ע"ב בד"ה הא מורירין וכו' שכ' אין להוכיח ממס' סופרים דס"ת בעי שרטוט מדתניא התם מסרגלין בקנה די"ל בשיטה ראשונה קאמר ע"ש והשתא אי גרסי' סתומה מה הוכח יוכיחו דין ס"ת מהכא ותק"ל תפילין דלכ"ע לא בעי שרטוט כדאמרי' התם בגמ' הא מורידין וכו' והא בעי שרטוט וכו' וע"כ בתפילין קאי לשי' רש"י דס"ת בעי שרטוט והיכי קתני מסרגלין ואי האי דמסרגלין לא קאי אתפילין דרישא א"כ מה הוכיחו לדין ס"ת נימא דאמזוזה קאי ולא קאי אס"ת כמו דע"כ דלא קאי אתפילין אלא ע"כ דל"ג ברישא דמכילתין אלא ספרים ולכך הוכיחו שפיר מכאן דינא דס"ת

והלכה למשה מסיני דנכתבין על עור בהמה טהורה. ק"ל דבהמה טהורה נ"ל מקרא בפ' כ"מ דכ"ח מלמען תהיה תורת ה' בפיך דאין נכתבין על עור בהמה טמאה ואמאי אצט' הלכה למשה מסיני ואי אצט' להלמ"מ לס"ת דקרא בתפילין הוא דכתיב הא ליתא דס"ת ילפי' מהיקישא דאתקש כל התורה לתפילין וכדאי' בפ' הגולין די"א ע"ש. וגירסת הירושלמי הביאו בס' כסא רחמים נכונה בזה דאי' התם הלמ"מ שכותבין על עור לחוד ולאפוקי נייר דאע"ג דנ"ל מקרא דלמען תהיה תורת ה' בפיך דאין כותבין על עור בהמה טמאה מ"מ אין ללמוד מזה דבעי' עור ולכך אצט' הל"מ

הרב שמחת יהודה הוכיח דס"ת לא בעי שרטוט מדתניא במס' שבת דקט"ו אין בין ספרים למגילה וכו' אשורית על הס' ובדיו והוכיחו התוס' שם דלענין הצלה מתניא ע"ש ואמאי לא קתני נמי שרטוט דבס"ת מצילין אפי' אינו משורטט אע"פ דפסול הוא ומגילה דלית בה אזכרו' דוקא במשורטטת הוא דמצילין ע"ש. וק' דאפילו אי ס"ת לא בעי שרטוט אכתי קשיא דהא כבר הוכיחו התוס' בפ' הקומץ דל"ב דשיט' א' לכ"ע בעיא שרטוט דאפי' אגרת אמרי' בגיטין דבעי שרטוט וכמו שהוכיחו ממכילתין ע"ש וא"כ אכתי ליתני דס"ת אפי' אינו משורטט כלל אפי' שיט' ראשונה מצילין אע"פ דפסול הוא ומגילה דוקא במשורטטת כולה הוא דמצילין וי"ל כיין דאיסורא איכא בכותב בלא שרטוט שיט' ראשונה בעבד איסורא וכ' לא איירי תנא אבל במשורטט שיט' ראשונה ואינו משורטט בין השיטין ליכא איסורא אע"ג דפסול הוא ושפיר הוכיח הש"י

עוד ראיתי להש"י שהק' אמה שנסתפקו התוספות בסוטה די"ז אי אחר הכתיבה מצי לשרטט דתפשוט מדפריך הגמ' בפ' הקומץ הא מורידין עושין והא בעי שרטוט ואי איתא נימא דמשרטט אח"כ וע"ש מה שנדחק בתי' קו' זו ונ"ל דדוקא בכתבה לשמה בלא שרטוט הוא דנסתפקו התוס' אי מהני כיון דהשרטוט הוא תשלום הכתיבה אבל בההיא דהקומץ דכבר נכתבה לשם ס"ת ותפילין דלא בעי שרטוט וכבר הושלמה כתיבה בזה פשיטא להו דלא מהני שרטוט אח"כ והנה התוס' שם בסוטה הקשו אמאי אצט' בספר גבי סוטה לשרטוט הא אפי' ג' תיבות אסור לכתוב ע"ש וק' אמאי לא ק"ל בס"ת גופיה אמאי אצט' הלכה למ"מ דבעי שרטוט כמ"ש התוס' ובתי' מתורץ הכל דאע"ג דאסור לא ידעי' דפסול אלא מהלכה וע"ז הוא דכתיב קרא גבי סוטה דנילף מס"ת להא מילתא וצ"ל דאתיא כמ"ד בפ' הגולין די"א דדנין בהיקישא מהלכה דבס"ת הל"מ היא מיהו י"ל ודוק

ובמה שהק' התוס' שם לשי' ר"ת אמאי אצט' קרא גבי סוטה ע"ש. יש להבין אמאי לא ניחא