משמרות כהונה חלק ג רנג

מסכת מכשירין פרק א' משנה ג' בה"א אינן בכי יותן לפי' הר"ש ז"ל ג' מחלוק' בדבר דב"ה דאמרי אינן בכי יותן משום דמחוברין הן ור"י אמר שאפי' תלושין הן מטעם דלא נתכוון וא"כ התנא דנקט ונפל על חבירו לר"י נקטה ומחוברין לב"ה אבל הרא"ש ז"ל מפ' דב"ה ור"י חדא היא וטעמייהו משום דלא נתכוון ולפ"ז מאי דנקט מחוברין בכדי נקטה ועיין להראב"ד ז"ל בהשגות ובדברי הר"מ ז"ל בפי' יש ט"ס דמ"ש ונפלו אותם משקין על אותם וכו' צ"ל אותם פירות והמחוור בפי' משנתנו מה שפי' הר"מ ז"ל בחיבורו על פי דרך הכ"מ ודו"ק

משנה ה' הממחק את הכרישה קושיית הר"ש ז"ל במשנה זאת היא קושיית הגמ' שם בפ' אמרו לו ושו"ר שתפס עליו בזה הרב חזו"ן ע"ש

פרק ב' משנה ו' כדי שיבואו ממקו' קרוב בפ' שואל דקנ"א פליגי רב ושמואל רב אמר מקום קרוב ממש ושמואל אמר חיישינן שמא מחוץ לחומה לנו ופירש"י ז"ל דרב בעי עד שידע המקום שבאו ממנו ושמואל ס"ל תלי' לקולא והרע"ב פי' מתני' דהתם כרב דלישנא דמתניתין דהתם הכי משמע אבל במשנתנו פירש כשמואל ועיין להתי"ט

משנה ט' מצא בה בשר. הר"מ ז"ל בפירושו פי' לענין טומאה איירי אבל לענין איסור בשר שנתעלם מן העין אסור והוא תימה דבחולין פריך הגמ' ממשנתנו על רב ומשני בעומד ורואהו ולא משני לענין טומאה מתניא וכבר השיגו על החזו"ן ונ"ל דלק"מ דבגמ' שם פריך בתר הכי ממתניתין דמצא בה אברים ומשני מידי הוא טעמא אלא לרב הא אמר רב טהורין משום נבילה ואסורין באכילה וא"כ לפי מסקנא זו לא אצט' תו לשנויי בעומד ורואהו ודברי הרמב"ם ז"ל לקוחים ממסקנת הגמ'

משנה י' אם רוב מכניסין לבתיהן פטור. פירש הרע"ב ז"ל דרגילין לעשר קודם הכנס' ועיין לסחוו"ן שכ' דמיירי באומר יהיה מעשר כשיכנס לבית דבעודו בחוץ אינו טבל ע"ש ותמהני דהא אסור לאכול מהן קבע אפי' בחוץ וא"כ שם טבל עליהן וד"ז מבואר בכולי' תלמודא דיכול לעשר קודם הכנסתן לבית ולא ודעתי מאין יצא לו זה

עו"ש מחצה על מחצה ודאי. יש להבין אמאי ודאי הא לא נפיק מכלל ספק דשמא של ישראל ועשרן ונ"ל דהטעם הוא דהו"ל ס"ס להחמיר ספק של נכרי ספק של ישראל ואת"ל של ישראל שמא לא עשרן אבל ברישא מחצה ע"מ דמאי דליכא אלא ס' אחד וא"כ הוא לפמ"ש הר"ש ז"ל דאפי' יש קנין מדרבנן מיהא חייב א"כ יש להוכיח מכאן דאפילו בדרבנן בס"ס להחמיר מחמירין והמש"ל בהלכות בכורות נסתפק בזה ועיין להשע"ה בדיני הספיקו' ובמ"א כתבתי בזה ואפי' דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ס"ס עדיף טפי ומכאן יש להוכיח דבס"ס מוציאין מיד המוחזק ועיין להתוספות בכתוכות ד"ט ע"ב בד"ה: והנה הרא"ש ז"ל בפי' בדברי חכמים כ' ואע"ג דאין הולכין בממון אחר הרוב וכו' ע"ש נר' מדבריו דמפרש דחכמים מודו דאין קנין אלא דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ע"ש ולפ"ד ר"מ וחכמים פליגי בזה גם פליגי בס"ס אי מוציאין מיד המוחזק ויש להתיישב בכל זה בסוגית הגמרא בבתרא באין הולכין. בממון אחר הרוב גם בדברי התוס' דכתובו' הנז' ומ"מ לפ"ד הרא"ש ז"ל לא ידעתי אמאי לא אפליגו רבנן ברישא דלעבור בשוק ודאי דלפ"ד ס"ל דהוי דמאי משום דאין הולכין בממון אחר הרוב

התי"ט בד"ה וישראל הק' דהא תרומה בטלה בא' ומאה ותרומת מעשר א' טמאה הוא ולק"מ דכל עוד שלא הופרשה הו"ל כולו איסור טבל ובעי לשעוריה כנגד כולו וכן שמעתי אומרים גם בלא"ה י"ל דכל שתחילתו מעורב לא בטיל כמ"ש המרדכי גבי רוק יבמה ועיין להמש"ל מ"ש ע"ד המרדכי ודון מינה ץ ואוקי באתרין

פרק ג' משנה ב' חבית שהיא מלאה פירות התי"ט הבין בדברי הרב ז"ל דנבלעין אלא דלא ניחא ליה והדין עמו ממה שסיים הרב הילכך אינן בכי יותן דנר' מזה דאיתנהו למיא אלא דאינן לרצונו ובח"ג תמה עליו החזו"ן גם מ"ש בדברי הר"ש וגירסתו ליתא

משנה ג' הרוד' פת חמה פירש הרב ז"ל דפלוגתייהו באי נבלעין או לא וקשה דא"כ מאי קאמ' בע"א ופסחים דרבא ולוי ודאי תנאי היא הא אפי' ר"מ א"ל דס"ל ריחא לאו מילתא היא והכא שאני דנשאבין ונראה דהגמ' סובר דדוקא הכא לענין הכשר פליגי כהכי אי נשאבין או לא אבל מתני' דתרומות ל"ל הכי דאפי' אי נשאבין מעט מזער ובטל הוא כמו כל האיסורין אלא ע"כ דפליגי בריחא ושתי מחלוקיות הם ועיין לה' תי"ט בכאן

משנה ה' אינו חושש שמא נתן בה חיטים וטננו כתב התי"ט הטעם משום דמזיקין הגורן אע"פ שעכשיו שמח בחיטים ע"כ ול"ד לסופו ברצון אע"פ שאין תחילתו לרצון דריש מכילתין דהכא שאני דאפי' בסופן דיש לו שמחה בעת ובעונה ההיא יש לו היזק הגורן ולא חשיב' כי האי שמחה ועיין להחזו"ן: פרק ד' משנה ז' ידיו טהורות כתב הר"מ והר"ב ז"ל בפי' דהיינו דוקא לחולין דלא בעו כוונה אבל פירות מעשר והחמור ממנו בעי כוונה ותמה עליו חכם א' הביאו הרב תי"ט דלפירות לא בעי כוונה וכ' וצ"ל פת במקום פירות. ועמ"ש התי"ט דהר"מ והר"ב מפ' להפירות דמתניתין וליתא אלא דדינא קמשתעו דהאי ידיו טהורות היינו לחולין אבל למעש' לא והיינו כדיניה באכילה דנהמא ולא נחתי לפ' הפירות דמתני' וכן מבואר יותר בדברי הרא"ש ז"ל בפי' ע"ש. ולעיקר קושית החכם הנז' עיין שם בשמעתא דסו"פ אין דורשין במחלוקת ר"מ ורבנן וע"ש היטב בהסוגיא ועמ"ש בא"ח סי' קנ"ט דין י"ג עיין שם באורך

משנה ח' מגע טומאות טהורה וכו' ושאר כל וכו'כ' הר"מ ז"ל בפי' ובחיבורו דהידי' טמאו משקין והמשקין טמאו הקדירה. ותמהני שבפי"ז מה' אבות הטומאה ה"ב כ' דאין משקין מטמאין כלי אלא שנטמאו מחמת אב הטו' דסו' דסוגיא די"ח דבר דקאמר אינה אלא במשקין הבאין מחמת שרץ בדוקא ודלא כהתוס' שם והשתא הא הכא משקין אלו נגעו במגע טומאות ולא באב הטומאה. וראיתי למרן שם שכ' דא"א לומר דבאין מחמת ידים דקאמר וכו' היינו לו' שהוא טמא מחמת שרץ וכו' ע"ש שנר' מדבריו דלדעת הר"מ ז"ל אדם שנגע בשרץ ידיו מטמאין משקין לטמא כלי. ולפי"ז ניחא מה שהקשינו אלא דק' ע"ז שהרי הר"מ כ' שם שאותם משקין טמאין מחמת אבות הטומאה וסו'